[א] אפייה ובישול, וכן כל יתר המלאכות המותרות לעשותן ביום־טוב, זהו דוקא לצורך אותו היום. אבל אסור להכין מיום ראשון ליום שני (אפילו בראש השנה) וכל־שכן ליום חול. אך כשיש צורך לבשל בשביל היום, מותר לאשה (והוא הדין לאיש) לקחת קדרה יותר גדולה ולמלאות אותה בשר וכיוצא בו, אף־על־פי שאינה צריכה היום כל־כך, שישאר גם ללילה או למחרת. ודוקא בתבשיל בקדרה מותר, מפני שהתבשיל מוטעם יותר כשמתבשל הרבה בשר ביחד. ותיזהר שלא לומר בפִיהָ שהמוֹתר יהיה לצורך הלילה או לצורך מחר, אלא תבשל סתם. אבל בשאר מאכלים, אסור להוסיף בדבר שיש קצת טירחא במה שהוא מוסיף{א}:
[ב]אפילו דבר שאינו מלאכה, כגון להביא מים{ב} או אפילו יין לקידוש או להבדלה, אסור להכין{ג}:
[ג] לפיכך נוהגין לאחֵר את תפילת ערבית בליל יו"ט שני של גליות ואין מתחילין להתפלל עד הלילה, כדי שלא תבואנה הנשים לטעות לבשל ולהכין צרכי הלילה מבעוד יום{ד}:
[ד] גוי שהביא ביום־טוב ראשון דגים או פירות, שיש לחוש שמא ניצודו היום או נתלשו היום (או הובאו מחוץ לתחום{ה}), אסורים היום בטלטול, ולערב מותרים. שאם הגוי מכירו ונותנם לו בלא קציצת דמים, מותר לקחתם ולאכלם. חוץ מיום טוב של ראש־השנה, שאפילו הובאו ביום ראשון, אסורים גם ביום שני{ו}:
[ה] אם הביאם הגוי בשביל ישראל לדורון, או למכרם לו, יש לאסור גם ביום־טוב שני. אך אם חל יום־טוב ביום חמישי וביום ששי והביא ביום חמישי, אם יש צורך גדול, מותר לטלטלן ביום ששי ולבשלם לכבוד שבת. וביום־טוב של ראש־השנה, גם זאת אסור{ז}. ויש בכל זה הרבה פרטי דינים, וצריך שאלת חכם:
[ו] חלב שחלבו גוי ביום טוב ראשון, וישראל רואהו (משום חשש חלב בהמה טמאה), מותר אפילו בו ביום{ח}. ואם חלבו בשבת, ויום ראשון הוא יום־טוב, אסור ביום ראשון משום הכנה{ט}: