סימן צ"ה - הלכות מוקצה ביום טוב

[א] כל מוקצה האסור בטלטול בשבת, אסור גם ביום־טוב. ולא עוד אלא שאפילו מיני מוקצה המותרים בשבת, כגון מוקצה מחמת שעומד לסחורה, או מוקצה מחמת מיאוס (כדלעיל בהלכות שבת סימן ס"ז סעיף ב' וסעיף ט'), אסורין ביום טוב. שכיון שהותרו ביום טוב הרבה מלאכות לצורך אוכל נפש, עלולים להקל גם בשאר איסורי יו"ט, לפיכך החמירו חז"ל בזה{א}. ואין להקל בדבר אלא במקום צורך גדול{ב} או לצורך מצוה. ואם טעה ונטל כבר המוקצה בידו, אינו צריך לזרקו מיד, אלא מותר לטלטלו למקום שירצה{ג}: 

[ב] ולכן אסור לטלטל עצמות גם אם הן רכות שראויות למאכל כלבים, או קליפות הראויות למאכל בהמה כגון של תפוחי־זהב וכן קליפות וגרעיני אבטיח וכיו"ב, אעפ"י שמותר לטלטלן בשבת (שאם אינן ראויות למאכל בהמה, כגון קליפות שלֶּ־אֱגוזים ושקדים, גם בשבת אסור לטלטלם לדעת הרבה פוסקים). ולא יניחן בצלחת ריקה, מפני שהוא כמבטל כלי מֵהֲכֵינוֹ, לפי שאסור לטלטל הכלי עם הקליפות והעצמות שבתוכו במשך כל היום. אלא יניח תחילה איזה פרי או פרוסת־לחם בתוך הצלחת, ואח"כ ישליך לתוכה הקליפות או העצמות. ומותר לטלטל אח"כ הכלי שבתוכו הפרי או הפרוסה כדי להשליכם לאשפה, שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר{ד}: 

[ג] וכן פירות העומדים לסחורה, כגון אצל מוכר סיטונאי, שדרכו למכור ארגזים שלמים או שקים שלמים המלאים פירות ואין דרכו ליקח מהם לאכילה, מוקצים הם ביו"ט ואסור לקחת מהם אז, לא לעצמו ולא לאחרים, אעפ"י שבשבת מותר. [אלא אם כן אמר מערב יו"ט, פירות אלו ואלו אקח מחר, מותר, כדלעיל סימן צ"ד סעיף ל"ב]. אבל מחנווני קמעונאי מותר לקחת פירות וביצים ושמן ויין וכיו"ב, ובלבד שלא יזכירו סכוֹם המַּקָּח{ה}: 

[ד] ומותר לטלטל דבר המוקצה, לצורך אוכל נפש. ולכן אם מונחות אבנים או ארנק של־כסף על פירות, מותר לטלטלם ולהוציאם כדי ליקח הפירות מתחתיהם{ו}. והוא הדין לטלטל עצמות וקליפות (עיין לעיל סעיף ב') מעל השלחן כדי שיהא אפשר לאכול שם{ז}: 

[ה] ביצה שנֻּלְּדה ביום־טוב אסור ליגע בה וכל שכן שלא לאכלה, אבל מותר לכפות עליה כלי שלא תישבר. ובלבד שלא יגע בה. ואם נולדה ביום טוב ראשון, מותרת באכילה ביום טוב שני שלַּ־גָּליות. ואם יום־טוב שני הוא שבת, אסורה גם בשבת. וכן אם יום טוב ראשון הוא שבת ונולדה בו, אסורה גם למחר שהוא יום טוב שני. וכן שבת הסמוך ליום־טוב בין לפניו בין לאחריו, נולדה בזה אסורה בזה. ובראש־השנה, גם אם נולדה ביום ראשון אסורה בשני (כי שני הימים של ראש־השנה, כיומא אֲרִיכָא דַּאמֵי, והיינו לחומרא כמו הכא. אבל לעניין מה שבשאר יום־טוב אסור לעשות מיום ראשון ליום שני כדלקמן בסימן צ"ו, אין חילוק בין שאר יום־טוב לראש־השנה, שגם בראש־ השנה אסור, דלקולא לא אמרינן כיומא אריכא דאמי). ואם חל ראש השנה ביום ה' וביום ו', אפילו נולדה ביום ה' אסורה גם בשבת. שחט תורנגולת ומצא בה ביצים, אפילו הן גמורות עם קליפתן, מותרות אפילו בו ביום{ח}: 

[ו] עצים לא הותרו בטלטול אלא לצורך הסקה, אבל שלא לצורך הסקה אסורים בטלטול. ולכן אין סומכין לא את הקדרה ולא את הדלת בְּבַקַּעַת (פי' חתיכת־עץ){ט}: