סימן צ"ג - הלכות חג השבועות

[א] תפילת ערבית של ליל שבועות (ובחו"ל בליל יום טוב ראשון) יש אומרים{א} שאין להתפלל אלא בצאת הכוכבים, כדי שלא יחסר אפילו מעט ממ"ט ימי הספירה משום שנאמר{א*} שבע שבתות תמימות תהיינה. אבל מהרי"ץ{ב} פסק כהסוברים שאין צריך להקפיד בזה אלא לעניין הקידוש וסעודת יום טוב: 

[ב] נתפשט המנהג על פי הזוה"ק, להיות ניעורים כל ליל שבועות (ובחו"ל בליל יום טוב ראשון בלבד) לעסוק בתורה, וקוראים שלושה פסוקים מתחילת כל פרשה וסופה, וכן בנביאים וכתובים. ואח"כ משנָיות, משנה ראשונה ואחרונה מכל מסכתא. [ויש שנהגו שהרב דורש במקומות מסויימים מן הקריאה בפני הקהל בדברי תורה, ונושאים ונותנים בהלכה ובמדרש וכדומה]. ואם נותר זמן עד התפילה, קוראים אִדְּרָא רבה, ויש נוהגים לקרוא תהלים במקום האִדרא{ג}. ואפילו תלמידי חכמים ובני הישיבות צריכים ללמוד בעניינים אלו, דהיינו מקרא ומשנה כפי הסדר הנזכר לעיל. ולא יעסקו אז בלימוד גמרא ופוסקים, אלא אחרי־כן{ד}: 

[ג] אין נוהגין בלילה זו לקרות קרית שמע שעל המטה, מאחר שאינם הולכים לישן{ה}. ולפני תפילת שחרית, נוטלים הידים שלוש פעמים כשאר ימים, אבל בלא ברכה (ואפילו אם עשה צרכיו{ו}). ומברכין כל ברכות השחר, חוץ מברכת המעביר שינה (וצריך לדלג עד סופה, שהוא בא"י גומל חסדים טובים{ז}). וכן מברכין ברכות התורה{ח} (ועיין עוד לעיל הלכות ברכות השחר סימן ז' סעיף ה'): 

[ד] נוהגים לקרות האזהרות שיסד ר' שלמה בן גבירול, אחרי ההפטרה. והטעם מפני שאולי עבר אחד מהקהל על איזו מצוה, ויהרהר תשובה לתקן דרכיו. לפיכך יכוין למה שאומר הש"צ ויתבונן בפירושם{ט}: 

[ה] אין אצלינו המנהג לשטוח עשבים ולהעמיד אילנות בשבועות בבית־הכנסת או בבתים. וכן לא נהגו לאכול מאכלי חלב, אלא בשר כשאר ימים טובים{י}. ויש מקומות שנהגו לאכול "זלאביא" שהוא בצק מטוגן בהרבה שמן{יא} (וברכתו בורא מיני מזונות אפילו קבע עליו סעודתו, כדלעיל סימן ל"ד סעיף ט'), ואפשר שהטעם לזה מפני שהתורה נמשלה לשמן כנזכר במדרשים{יב}: