אם שייך גם בזמנינו להתיר תספורת בימי בין המצרים לכבוד שבת לפ"ד מהרי"ץ

אם שייך גם בזמנינו להתיר תספורת בימי העומר ובין המצרים לכבוד שבת לפ"ד מהרי"ץ

שאלה: נתעוררתי בעניין מה שכתב בספרו שו"ת עולת יצחק סימן ס"ו אות ב' לגבי תספורת בבין המצרים, דלכבוד שבת יש להתיר עפמ"ש מהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק ח"ב סו"ס ע"ו, ולאחר העיון תמיהא לי טובא כי כל יסוד ההיתר של מהרי"ץ בנוי על כך שמנהג שאין לו עיקר מהש"ס אין בכחו לדחות עשה שמדברי נביאים וקראת לשבת עונג, כי יש צער לאדם ע"י השיער. וקיים בזה את מנהג בני עדתינו כנגד אלו שרצו לחדש מנהגים אחרים בדין זה, ודבר זה ברור ואתי שפיר רק לפי מנהג עדתינו מקדמת דנא אז בתימן. ברם השתא בארץ ישראל דמסתפרים מל' יום לל' יום לפחות, אפילו אלו שמדקדקים לגלח כל ראשם, אינם אוחזים במנהג אבותיהם לגלח מערב שבת לערב שבת, אלא כמנהג אחינו הספרדים או האשכנזים, וא"כ גלו דעתייהו בהכי דפקעי להו ממנהג של עונג שבת בדין של תספורת. וכל עיקר קיום מנהג עונג שבת בדין תספורת תלוי גם בזמן של ערב שבת שהיה להם גנאי להכנס לשבת בלא תגלחת, וא"כ נפל פיתא בבירא השתא דגרירי בתר מנהג ארץ ישראל, ולמה לא ינהגו כדעת מר"ן. אם כן קשה לי על דברי מעכת"ר שם שהעתיק דברי מהרי"ץ ככתבם. וכן יש להקשות על דברי כת"ר בתשובתו שנדפסה בחוברת מאורות השמש גליון אייר ה'תשמ"ט [היא המובאת לעיל סימן קכ"ה] לעניין תספורת בימי העומר:

ביקרא דאורייתא

יוסף משה כהן, בני ברק.

תשובה:

בס"ד. ראש חדש מנחם-אב ה'תנש"א.

למעכ"ת ידידי הנעלה כהן שדעתו יפה. ראו הביא לנו את עומר התנופה. כש"ת הרב יוסף משה כהן נר"ו, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה:

א. דע כי אינני מתיר להסתפר בימי העומר או בין המצרים סתם לכבוד כל שבת ושבת, כי גם אני נמצא בדור הזה ויודע שמסתפרים רק אחרי כחודש או יותר. אלא שלפעמים יש אנשים אשר לא שתו ליבם להסתפר סמוך לפסח ועי"ז בימי העומר שערותיהם מגודלות ביותר, וכן אלה שלא הסתפרו קודם י"ז בתמוז, להם אני מתיר להסתפר לכבוד שבת, וזה בנוי על פי המבואר באו"ז מביאו הרמ"א בהגהת שלחן ערוך סימן ר"ס שאם היו שערות ראשו "גדולות", מצוה לגלחן בערב שבת ע"ש, ודוק. ואפילו למי שבכל השנה אין דרכו להקפיד להסתפר ביום ששי, או לכל הפחות ביום חמישי שניכר שזה לכבוד השבת (עיין כף החיים שם ס"ק י"ב וי"ד ועוד), מ"מ עכשיו יכול לכוון את התספורת לערב שבת או ליום חמישי, דלא בשביל זה לא תיחשב לו מצוה. ואיני יודע למה לא הבנת את דבריי ככתבם. ובכל אופן זה ידוע לרבים ששאלו אותי על פתגמא דנא משנים רבות, שהיתרתי להם רק באופן שיש להם צער מגידול השיער. [וכיו"ב היתרתי לבתולות, לפי דרכן שהולכות כאן פרועות ראש, ויש שלא הספיקו להסתפר קודם פסח מרוב טרדות החג או מפני שכחה, ויש להן גנאי בריבוי השיער שאינו מסודר, שיכולות להסתפר לכבוד שבת. ובזה לכאורה יש צד נוסף להקל, כי יש מקילים בלא"ה מטעם שאשה מותרת לגלח אחר שבעת ימי אבלה, ולא רק אחר שלשים יום כאיש, כדקיימא לן ביו"ד סימן ש"צ סעיף ה'. וכל שכן באבילות ישנה זו, וכמ"ש בכף החיים סימן תקנ"א ס"ק מ"ז לעניין בין המצרים, ומסתבר דה"ה לימי העומר. אלא דאי משום הא לא איריא, משום דהגם דנקטו אשה סתמא, מ"מ מתבאר מהמפרשים שם. שלא דיברו אלא בנשואה כדי שלא תתנוול על בעלה, ועיין]:

והוראה זו יצאה לי בס"ד מתוך העיון בדברי גאון עוזינו מהרי"ץ זצוק"ל, הגם כי אינה מפורשת בדבריו בעליל, ולכן דייקתי ולא כתבתי שם בלשון כמו שכתב מהרי"ץ, אלא "על פי מה שכתב". כי הוא לא תלה ההיתר דוקא משום שמסתפרים בכל ערב שבת, שהרי כן כתב בתשובתו ח"ב סימן ע"ו (דף נ"ז) וז"ל, והנה הרדב"ז והר"מ לונזאנו כתבו דכמה קהילות מסתפרים בכל ע"ש לכבוד שבת, דעשה דדברי נביא עדיף וכו'. וכבר כתב האו"ז מביאו רמ"א דמצוה לגלח השערות כשהן גדולות לכבוד שבת שזהו מכלל העונג. עוד כתבו ז"ל דבל"ג ימים השערות גדולות ואדם מצטער בשבילן, וכבר אמרו מצטער פטור מן הסוכה, וקל וחומר אם סוכה דאורייתא פטרו למצטער בהי כל שכן לזה המנהג שאינו מן הדין וכו' ע"כ. והנך רואה בעיניך שעניין זה של כל ערב שבת אינו הטעם היחידי, אלא הוסיף הטעם של שערות גדולות, וגם הטעם דמצטער פטור [ואגב בעיקר דימוי נדון זה למצטער בסוכה, ודכוותה מצינו ברמב"ם (פ"ד מהלכות תפילין הלי"ג) לגבי תפילין, עיין בספר כה תברכו לעניין מצטער אם פטור מברכת כהנים ושאר מצוות. ובהגהות הגרעק"א הלכות שבת סימן ש"ז סעיף ה' ורס"י שכ"ו לעניין רחיצה. וברכי יוסף סימן תע"ב סק"י. ובהגהות רחמים לחיים על שו"ת הרשב"א חלק ה' סימן רע"א אות ב'. ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ד סימן כ"ז. ואכמ"ל]. ומה שדנו הפוסקים בסימן תר"מ סעיף ד' אם עשה סוכתו בתחילה במקום שיצטער וכו', לא שייך הכא, לפי שלא עשה בידים אלא שכח מלהסתפר קודם פסח. ולא אסרו חז"ל אלא שלא להסתפר בחול המועד גזירה כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, אבל לעניין ימי העומר לא גזרו:

עוד מוכח כן מדכתב מהרי"ץ שם בדף ס"ד, עדותו של הרדב"ז עדות אמת תספיק לנו שכמה קהילות מסתפרים בכל ערב שבת. גם הטור סימן תצ"ג כשכתב על עניין הנישואין, כתב נהגו בכל המקומות שלא לישא אשה וכו' וכתב אח"כ ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר וכו'. הרי דגבי תספורת שינה מדקמייתא וכתב ויש מקומות, הורה לנו דלאו כולי עלמא נהיגי ביה ע"ב. הרי גם כאן מקשר מהרי"ץ דברי הרדב"ז דמיירי בכל ערב שבת בהדיא, עם המתבאר מן הטור שיש מקומות שלא נהגו איסור תספורת. ופשוט שהם הסתפרו גם שלא בערב שבת דווקא, כי אין שום חובה מדינא דגמרא ופוסקים להסתפר דוקא בערב שבת. ואפילו האו"ז והרמ"א לא אמרו אלא שאם שערותיו גדולות מצוה לגלחן אז, אבל לא שימתין עד ערב שבת, אלא אם הסתפר באמצע השבוע לית לן בה. וזהו כשיטת הגאונים שהזכירו מנהג מניעת נישואין בימים אלו ולא הזכירו תספורת, כיעויין באוה"ג על מסכת יבמות דף סב: וכל שכן הרמב"ם שאפילו עניין הנישואין לא הזכיר בלל ועיקר, אעפ"י שהיה לפניו לכל הפחות ספרו של הרי"צ גיאת שהזכיר עניין זה בספרו ח"ב דף ק"ט שמנהג "בכל ישראל" שלא לישא בין פסח לעצרת ע"ש [ועכ"פ הדבר צריך עיון, שגם אם נודע להרמב"ם שלא פשט המנהג בכל ישראל, מ"מ דרכו להזכיר שיש מנהג זה באותם מקומות ולא להשמיט לגמרי]. הלכך הגם שאולי היה מקום לדחות שלא כתב הטור שיש מקומות שנהגו שלא להסתפר, אלא כלפי הא דמסיים התם שיש מסתפרים מל"ג בעומר ואילך ע"ש, דהיינו שהיש מקומות דברישא לא הסתפרו עד עצרת כמו בנישואין שהזכיר לעיל מינה. מכל מקום האמת כן הוא שלא נתקבל המנהג בכל המקומות, כמו שכתבנו אליבא דהגאונים והרמב"ם. וכן מצאתי להר"י אבן שועיב תלמיד הרשב"א, הביאו מהר"י ונה, שכתב בזה"ל, מה שנהגו "רוב" העם להגדיל שפם [לא ידעתי למה לא נקט שיער] עד ל"ג לעומר וכו' ע"ש. ועיין ב"ח שם שפירש בפשיטות דברי הטור כמו שפירש מהרי"ץ. [ומה שסיים שם הב"ח שעכשיו נהגו בכל המקומות שלא להסתפר, ברור שלא ידע מנהג ארץ תימן שהיא רחוקה ממנו, וכיו"ב אשכחן טובא בפוסקים. ואם תרצה אמור דכל המקומות דנקט, היינו משום דרובן ככולן]:

כמו כן הביא מהרי"ץ בחתימת דבריו מ"ש בחמ"י בשם מה"ר שמואל, שגם התספורת מותר בין המצרים לכבוד שבת, ואין המנהג מבטל דבר תורה, וכן בין פסח לעצרת דינא הכי דלכבוד שבת ולדבר מצוה הכל שרי וכו' ע"ש. ופה לא נזכר כלל מעניין קביעות תספורת בכל ערב שבת, ומשמע א"כ דבכל גוונא משרא שרי. ועל פי שנים עדים או שלושה עדים יקום דבר:

ב. וברור וידוע אמנם שאין הדברים מוסכמים לדעת שאר פוסקים שסוברים שאין כבוד שבת עומד נגד מנהג זה, ועיין שו"ת חתם סופר או"ח סימן קנ"ט שכתב (בדף ס"א ע"א), מהר"ם א"ש כתב דכל עצמו שאנו אוסרים התספורת אפילו לכבוד שבת, הוא משום דבלא"ה אין אנו מסתפרים בכל שבת וכו'. היה קשה לי עדיין מנהג אשכנז שרגילין ומקפידין להסתפר בכל ערב שבת בכל השנה, ואפ"ה נוהגים איסור להסתפר בכל שבת שבימי הספירה ובין המצרים וכו' עש"ב. ובכף החיים סימן תצ"ג ס"ק י"ז בשם עולת שמואל ועוד אחרונים, שמי שנוהג להסתפר בכל ערב שבת, ואם יעבור אפילו שעה יש לו מיחוש הראש, ותקנתו הוא להסתפר מיד, מותר לו להסתפר בימי העומר ע"כ [וע"ע שם סימן תקנ"א ס"ק ס"ו, וס"ק פ"א]. הרי שאינם מתירים אלא לצורך רפואה. משא"כ מהרי"ץ רוח אחרת עמו, שכתב (שם דף ס"ב) שכמה הקפידו חז"ל שלא לעורר שום צער בשבת, כל שכן אם שערותיו גדולות כאבל, וראשו עליו יכבד וצריך לחכך בראשו מפני הזיעה וחימום השיער שאין לך ביטול עונג שבת גדול מזה ע"ש, ובסגנון שהביא בשמו בעל שושנת המלך:

ויסוד החילוק ביניהם, מפני שאצל האשכנזים והספרדים מנהג זה מקובל מקדם, שמנהג אבילות זה מבטל כבוד שבת, משא"כ בארץ תימן שהמנהג הקדום היה להסתפר כדרכם בכל ימות השנה ללא שום חילוק. והוא כשיטת הגאונים והרמב"ם שביארנו לעיל אות א' ד"ה עוד. ולא כמו ששמעתי וראיתי חושבים בטעות שהמנהג הקדום היה להסתפר דוקא בערב שבת, וזה יצא להם מתוך סגנון בעל שושנת המלך שהביא בשם רבינו המחבר בלשון זה, מנהגינו הקדום להסתפר בימי העומר בערב שבת לכבוד שבת, דעשה דדברי נביא עדיף וכו' ע"כ. ולענ"ד לא כן הוא במחכ"ת, ולא מצאתי זכר לדבר בלשונות מהרי"ץ עצמו, ואולי אדרבה. דוק ותשכח. ובעזרת ה' אעמוד על ביאור דבריו ודקדוקיהם בהגיעי לשם לפי סדר ספר פסקי מהרי"ץ. אבל כאן אין אני כותב אלא הנוגע לשאלתא דקמן. והן אמת שבמציאות היו מסתפרים בזמנו בכל ערב שבת [וזה כפשוטו, לא כמר שראיתי טועים גם בזה וחושבים דלאו דוקא הוא, אלא כל ערב שתי שבתות, מתוך שראו כן בדור האחרון שלפנינו. ואדרבה מתבאר למעיין בסדר הנהגת ערב שבת שכתב מהרי"ץ שצריך להסתפר ממש בכל ערב שבת ושבת, וכן מפורש במקורו שהוא מחמ"י ויתבאר במקומו בס"ד. וכן העיד ר"י ספיר בזמנו דף ס' ע"ב, ויגלחו ראשם כל ערב שבת קודש ע"כ. אין זה אלא שאחרי כן נתרופף המנהג עד שרק מעטים הסתפרו מדי ערב שבת בשבתו] אבל כיון שאין יסוד לזה בספרי קדמונינו נע"ג ובספרי הפוסקים שהלכו בעקבותיהם, מסתבר שלא נתקבל זה אלא בדורות אחרונים עפ"י ספר חמ"י שנתפשט אז, אי נמי על פי תשובת הרדב"ז הנז', וכיוצא בזה. נמצא שהראשונים אשר היו מלפנינו, הסתפרו [ועכ"פ היו מורים היתר להסתפר] בכל עת מצוא ולאו דוקא בערב שבת, אלא שמהרי"ץ בתווך ברוח מבינתו המלאה לה דעת, מי כהחכם ומי יודע פשר דבר כדרכו בקודש ללכת בשביל הזהב הממוצע, גם כאן קיבל המנהג החדש שלא להסתפר אבל העמידו רק באמצע השבוע (אם היה מזדמן למישהו להסתפר), כי מאידך קיים על-פי המנהג הקדום להסתפר בערב שבת. וכן תמצא למהר"י צ'אהרי בצרה לדרך פרשת אמור, שנוהגים "הספרדים" שלא לגלח עד העצרת, ויש מהם עד ל"ג לעומר ע"ש, כי בזמנו עוד לא היה בתימן שורש וענף למנהג הזה:

גם מנהג מניעת הנישואין קיבל מהרי"ץ להלכה ולמעשה, אלא שהניח פתח היתר לבחור או למי שעדיין לא קיים פריה ורביה וכו' כמ"ש בתשובותיו ח"ב סימן קי"א, ואכמ"ל. אבל בזה אין לנו ידיעה ברורה אם בימים קדמונים נהגו היתר גם בנישואין, ומסתבר שהיו אוסרים כפ"ד הגאונים, וכן נראה מדברי מהרי"ץ שהבאתי לעיל אות א' ד"ה עוד. ומה שכתב היעב"ץ בסידורו שערי שמים, דהיכא דנהיגי "לישא" ולהסתפר בו, הוי מנהגא ע"כ, ומביאו מהרי"ץ בסוף תשובתו, מסתבר שכוונתו אם הימצא ימצא מקום כזה, כי לא מצאתי לעת-עתה בשום מקום מתפוצות ישראל שנהגו היתר בזה, וצ"ע:

ג. ומהשתא אחרי הדברים והאמת האלה שהאיר השי"ת את עינינו לחשוף מים מעומקי היסודות, נחזי אנן היאך יש לבנות עליהם את הבניין לדידן השתא הכא בארעא דישראל ושאר ארצות, שכבר נתבטל מבינינו מנהג התספורת בכל ערב שבת, יחד עם הרבה שינויים התלויים בדרכי תרבות החיים, בבחינת עלת בקרתא זיל בנימוסה. ומה גם שאפילו בתימן בהרבה מקומות לא היו מסתפרים בכל ערב שבת, כי זה לא היה אלא בפרט בעי"ת צנעא, והיינו שגרם לרוב המקומות בתימן לקבל ברצון מנהג מניעת התספורת הן בעומר והן בבין המצרים מזה עידן ועידנין [וע"ע לקמן ד"ה וראיתי] אחרי שבלא"ה רחוקים אצלם זמני התספורת זה מזה, ונהגו הם שאפילו אם אירע שלא הסתפרו מקודם סובלים שערותיהם [וכל שכן אותם שאין מסתפרים אלא מערב פסח עד ערב שבועות כדעת האר"י בכל גוונא יש להם צער וסברו וקיבלו]. אבל לו חכמו ישכילו זאת שהוראת מהרי"ץ חלה גם על זה, בגוונא שמצטער מהשיער, הוא הדין והוא הטעם. ולא מסתבר לחלק בין כשרבים צריכים להיתר זה של כבוד שבת בקביעות מפני שדרכם להסתפר כל ערב שבת ושבת, ובין זמנינו שיחידים בלבד הוא שנצרכים להיתר זה לפעמים. סוף סוף דין כבוד שבת לא יזוז ממקומו, מפני מנהג בטל בעלמא כזה (כלשון הלק"ט המובא שם דף ס"ה). [ולא שייך לומר דהוי ח"ו פורץ גדר דומיא דכתב הרשב"א בתשובה ופסקו מרן בסימן תקנ"א סעיף י"א דבמקומות שנהגו איסור אכילת בשר בשבוע שחל בו ת"ב, מי שאוכל הוא פורץ גדירן של ראשונים וכו'. דשאני התם שאוכל לתאוותו, משא"כ הכא משום צערא ולכבוד שבת ואליבא דהפוסקים כן]. וחל גם על זה מה שכתב בדף ס"ו, דהאיי מנהגא כיון שיש בקיומו הפסד מצוה לגלח בערב שבת, אינו מנהג כלל, ואינו צריך התרה כלל ע"ש. וכן מה שהביא בסיום דבריו, שמעולם לא עלה בדעת החכמים לפגום בכבוד השבת וכן עיקר. והנוהג בהיפך אינו מנהג, דאין מנהג לעבור על דברי תורה ע"כ. וממילא מובן שלדעת מהרי"ץ והפוסקים אשר עמו, אין קיום למנהג זה נגד כבוד שבת לא רק בתימן אלא גם בקהילות אשכנז וספרד. עכ"פ אנו לאורו הולכים, כי הוא מאריה דאתרין ומי כמוהו, ועל פיו נדחים כמה ממנהגי הרבה מקומות שהזכרנו, כגון המתנת ז' ימים קודם ז' נקיים, וכן תרגום התוכחה דבחוקותי וכי תבא, שפסק מהרי"ץ שהמה מנהגי טעות כנודע, והארכתי במקומות אחרים. ומעין זה בנדון דידן לגבי בני כל המקומות השתא הכא. ואף כי בזה אין לייחס טעות למי שיחמיר על עצמו כי חושש להחולקים, הגם כי עכ"פ לדעת מהרי"ץ אדרבה מצוה להסתפר משום עונג שבת, אבל מכל מקום מאידך להורות היתר בדבר למי שמתגנה ומצטער בריבוי שערותיו, יש ויש. והגם דהאידנא יש תקנה פורתא להקל על הזיעה מחימום השיער על ידי חפיפתו היטב עם חמרי הניקוי שנתחדשו בזמנינו והם מצויים בשפע, המקום ברוך הוא יתמיד טובו עלינו. ואין הכי נמי צריך לעשות כן. אך אם אינם מועילים למנוע הצער, שפיר דמי להקל ולהסתפר. והאמת אגיד כי אני הקטן מיקל לאחרים ומחמיר לעצמי, ומשתדל לעשות כל טצדקי שלא לבא לידי ביטול עונג שבת. אבל מה אעשה כשאני רואה השואל ששערו מגודל ביותר וכדי בזיון וקצף:

וראיתי להוסיף כי מה שסיימת למה לא ינהגו כדעת. מרן, לא ידעתי פירוש לדבריך, הלא מרן הש"ע אינו אוסר התספורת כי אם בשבוע שחל בו תשעה באב כמפורש בסימן תקנ"א סעיף ג', וכדין המשנה תענית דף כו: וכן פסק רבינו הרמב"ם פ"ה הל"ו. אם כן הרי הוא מתיר יותר ויותר ממה שאנחנו מתירים, שהרי אנחנו לא התרנו שם בשו"ת עולת יצחק זולת בערבי שבתות של ימי בין המצרים [רק נראה שנתחלף לך עם ספירת העומר ששם הביא מרן מנהגם להחמיר, כדאיתא בסימן תצ"ג]. וכוונתי בזה מפני שנתפשט המנהג בהרבה מקהילותינו בתימן שלא להסתפר מי"ז תמוז כרברי הרמ"א סוף סעיף ד', וכן היה מנהג האר"י כנזכר בהגהות לשער הכוונות דף פ"ט ע"ג ובכף החיים שם ס"ק ע"ט. וכמו שמחמירים בנישואין מי"ז בתמוז וכדברי הרמ"א שם סוף סעיף ב', אעפ"י שלדעת מרן שם אינו אסור אלא מראש חדש אב. והשתילי זיתים שהשמיט הגהת הרמ"א בסעיף ד' ולא שבסעיף ב', משום דאזיל כמנהג עירו צנעא שהיו מחמירים- גם הם אבל רק בנישואין ולא בתספורת:

וכשיצא לאור ספרי הקטן שולחן ערוך המקוצר בעזרת ה' יתברך, תמצא פרטי הדינים וחילוקי המנהגים בזה מסודרים היטב: