מחאה על מצעד התועבה וחילול ארץ הקודש

מחאה על מצעד התועבה וחילול ארץ הקודש, חיזוק בענייני קדושה וצניעות במקוואות ובתי מרחץ כמשקל נגד הטומאה, ואיך אפשר לאכול פירות ארץ ישראל אם נטמאו בגלל הרשעים שבתוכה?

עוד נושא שברצוני להגיד לכם. תראו עד כמה העולם הזה הוא חושך ולא אור. עד כדי כך קהו החושים. קיבלתי מכתב לפני כמה ימים, כתוב כך. לכבוד ועד למען קדושת ירושלם וארץ הקודש ולכבוד הרבנים וכו' שליט"א. מחאתכם המיידית נוכח חילול ה', חילול עם הקודש וארץ הקודש. מצעד התועבה בתל אביב כ"ב סיון. בירושלם עיר הקודש בי"ח אב תש"ע, לאורך עיר הקודש רח"ל. לראשונה השנה משתתפת ממשלת ישראל במימון אירועי התועבה בתל אביב, בסך חמשים אלף שקלים ע"י צרת התרבות. כמו כן הודיע יו"ר מפלגת קדימה שהיא תצעד בראש מצעד התועבה בתל אביב. מתוכנן לראשונה מצעד תועבה ארוך מסלול בלב ירושלם עיר הקודש רח"ל. חילול ה' באין פוצה פה ומצפצף. ישאלו או"ה "הזאת ירושלם?!" יצויין כי מספר פעמים כאשר רצו לחלל את עיר הקודש, פרצו מלחמות קשות בצפון רח"ל. כי אין פורענות באה לאו"ה אלא בגלל ישראל. ע"כ אבקשכם לטקס עצה איך למנוע חרון אף ה', ולגנות בפומבי את חילול קדושת עם הקודש, ארץ הקודש, ועיר הקודש והמקדש. כמו כן עליכם לדרוש מנציגנו בכל אתר ואתר להרעיש עולמות, והוא רחום יכפר עון.

קיבלתי זאת לפני שבוע שבועיים. הם מבקשים למַחות. גם אם אנו לא יכולים למחות, אני חושב שיש לנו עצה. ישנו כלל, המובא בשם גדולים, שאם ח"ו ת"ח נחלש בלימוד תורה, יתכן שבגלל זה יהודי אחר בפריז ימיר את דתו. דהיינו, כמה שאנחנו יותר מתחזקים בלימוד וקדושה, הדבר מוסיף יותר קדושה בעולם, וממילא גם הסטודנט ההוא לא יתרחק ויתדרדר יותר. כל ישראל ערבים זל"ז. ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה. מצב של טומאה עלול ח"ו להזיק, ולכן לפחות אנו צריכים למחות. אבל צריך גם לחזק אצלינו את נושא הצניעות, וממילא אולי זה ישפיע על האחרים ולא יתרחקו ויתדרדרו כ"כ.

כלפי מה הדברים אמורים. אני שׂוחה נגד הזרם. אומר דברים נגד מה שמקובל, אבל מה אעשה. את האמת צריך לומר. אנחנו צריכים לדאוג לתקן את עצמנו במסגרת שלנו, וכמובן מי שיכול לפעול גם כלפי חוץ.

יש הלכה במסכת פסחים, ומובאת בכל הפוסקים, שמותר לאדם להיות בבית מרחץ עם כל אדם, חוץ מאביו וחמיו ובעל אחותו ובעל אימו. זו הלכה ידועה. כותב הרמ"א, כל זה לא מיירי אלא במקום שהולכים ערומים במרחץ, אבל במקום שהולכים עם מכנסים מותר. אבותינו נהגו בבתי מרחצאות להתכסות בסדין. נהגו מאד בצניעות גם בבית המרחץ. אני זוכר את ר' דריין הזקן זצ"ל, אמר לי, אל תלמדו מהאשכנזים. הם לא מתביישים על עצמם, איך הם הולכים בבית המרחץ בלי כיסוי? אצלנו לא היו דברים כאלה מעולם. מאז בדקתי את הנושא הזה.

מי שירצה לראות את העניינים באריכות, יעיין בשלחן ערוך המקוצר חלק ו', חלק קדושה, דף שי"ח. בכלל אצל האשכנזים יש בעיא הלכתית. כי גם אם מצד הדין אין הדבר אסור, אבל עם אביו וחמיו זה איסור מדינא דגמרא, וגם בזה הם נהגו כביכול להתיר, ממילא יש להם כאן שאלה ממש. אבל כבר העלה המג"א באו"ח סימן ב' וכן הגר"ז, והמשנ"ב ומאסף לכל המחנות, על פי הגמרא במסכת שבת דף מ"א, כי אף שמותר לילך ערום בבית המרחץ ובנהר, ואין בזה משום פריצות כיון שאי אפשר בעניין אחר. אבל יזהר לפשוט מה שיותר סמוך. דהיינו לא להסתובב בלי בגדים. ואפילו ערותו אין צריך לכסות בירידתו לנהר, ולא עוד אלא שהמכסה נראה כאילו בוש בדבר וכאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום. כמו שכתוב אצל אברהם אבינו בעצם היום הזה נימול אברהם, לעיני כל. א"כ בירידה לנהר שאין אנשים אל תכסה, שלא ייראה שאתה מתבייש בבריתו של אאע"ה. אבל כאשר הוא עולה מן הנהר שהפנים שלו כלפי האנשים, כתוב כן לכסות. ממילא יוצא כי מי שמסתובב בבית המרחץ בלי מגבת, זו לא דרך צניעות. אינני מבין למה מזלזלים בזה. אבל כמו שאמרנו כבר קהו החושים, התרגלו.

בכל אופן כתוב כך, מבואר לעניין מקוואות ומרחצאות שבזמנינו, שאין ללכת בפני בני אדם בגילוי בשר, אלא יכסה את עצמו מפני הצניעות. אפשר ללכת כך עם מגבת עד שמגיעים למקלחת, וכן בהליכה למקוה. וכן כשחוזר למקום שמתלבש בחזרה. עכשיו אני פוחד, היום אני חושב שיתביישו ללכת עם מגבת. נהיה כבר הפוך. אבל אסור להתבייש בזה. וכותב בספר יסוד מערבי, היפך המנהג הרע שראיתי כמה בני אדם שיורדים לטבול ערומים ולא יתבוששו וכו'. כל אדם ערו"ם בלשון מליצה יעשה בדעת, לכסות בשר ערוה ממתניים ועד ירכיים. יעשה מטפחת, וימצא נחת וכו'. אם יהיו אנשים אחרים תוך הים או הנהר, בין בעלייה בין בירידה, צריך לכסות משום צניעות, וכן במרחץ דינא הכי. הבאתי שם בשע"ה עוד דבר בשם אותו רב, דלא נראה ולא נשמע בכל ארצות הספרדים לטבול שני אנשים ביחד מפני הצניעות, וכ"ש תלמיד ורבו, אב ובנו וכו'. והמנהג להתיר נתפשט בארץ ישראל ע"י אחינו האשכנזים, וכבר צעקו על זה האחרונים ואין שומע, וכו'. ואח"כ מובא שגם טהרת הקודש צווח על זה ככרוכיא.

בכל אופן אני אומר, מה אנחנו כבר יכולים למחות ברשעים המתועבים האלה, ה' יזכה אותם שיחזרו בתשובה, אבל מבחינתנו אם נחזק את הקדושה, זה יכול לעזור.

כתוב בבית חדש (או"ח סי' ר"ח) דבר מפליא. בשבוע שעבר הבאנו מה שכתב על ברכות התורה, תשמעו עכשיו דבר חשוב שהוא כותב לגבי פירות בא"י.

בברכת על המחיה ועל הכלכלה, כתוב ונאכל מפריה ונשבע מטובה. מהרי"ץ עשה סוגריים על המלים ונאכל מפריה ונשבע מטובה. לא מחק זאת, לא העביר עליהם קולמוס, רק עשה סוגריים. בספרי הרבה ראשונים לא גורסים זאת. ובטור הביא בזה בסימן ר"ח, יש אומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה. ואין לאמרו, שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה, אלא לקיים המצות התלויות בה. כי בגמרא במסכת סוטה דף י"ד ע"א מבואר למה משה רבינו ביקש מהקב"ה להיכנס לא"י, וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך? אלא לקיים המצות התלויות בה. אמר לו הקב"ה אני מחשיב לך כאילו קיימת.

בא הב"ח ושואל, תימה, הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ. כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי, ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. ואמר, אם תטמאו את הארץ, נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה, וכבר נסתלקה השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם אותה, ונמשך מזה כי גם כן אנכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל. כי עד עתה היכל ה' המה היו בני ישראל, לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש. ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ, נסתלקה השכינה, כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל, יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל.

תשמעו דבר מבעית. אם יש קדושה בעם ישראל בא"י, גם הפירות יש בהם קדושה. אבל אם ח"ו מטמאים את הארץ, גם הפירות טמאים. הטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל. אם אדם אוכל פירות של ארץ טמאה, גם גופו נטמא. עכשיו יש לנו תשובה מדוע קהו כ"כ החושים, כי כבר ירדנו הרבה מדרגות. אומר הב"ח, ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה. הוא מסביר, ונאכל מפריה, הכוונה מפרי ה'. ונשבע מטובה, מטוב ה', מהשכינה. כמו תפול עליהם אימתה, אימת השכינה, תמיד במקום שכתובה אות ה"א, היא באה לרמוז על השכינה. אם כן הוא טוען שלכן צריך להגיד זאת, כי אנחנו רוצים לאכול פירות הקדושים בקדושת הארץ. לכאורה לפי דבריו, ח"ו כשיש רשעים שמטמאים את הארץ, ממילא הפירות שלהם טמאים. מי שאוכל את הפירות האלה נטמא, אם כן, מה נעשה? איך אפשר לאכול פירות של טומאה?

בתשובה לשאלה מהקהל: נראה מפה לכאורה שעדיף תמיד לקחת פירות של אנשים יראים ושלמים, מאשר של חילונים. אם יש לך שתי אפשרויות, או מקיבוץ דתי או מקיבוץ חילוני, עדיף שתיקח מהדתי. או לפחות שבעל הבית יהיה שומר תו"מ. מה שבכוחך לעשות עשה.

אבל אני חושב שיש לנו פתרון. יש שאלה חשובה בפרשת השבוע. משה רבינו אומר למרגלים, שיראו היש בה עץ אם אין. מה פירוש, וכי סלקא דעתך שאין בה עצים? יש ארץ שאין בה עצים? מה פירוש היש בה עץ. אלא אמרו חז"ל, אם יש בה צדיק שמגין על הארץ. כשיש בארץ ישראל צדיקים, אפילו שיש רשעים וברור שיש, הצדיקים מגינים על הארץ, ועל ידי הצדיקים שבה אפשר לאכול את הפירות.

למדתי זאת מספר דברי יואל, אפשר לראות שם באריכות. הוא מפרש את העניין מאד יפה, היש בה עץ אם אין, היינו, אם יש ביניהם אדם כשר תימשך השפעה בפירות מכח הקדושה וראוי למאכל. גם הפשט נכון וגם הרמז. היש בה עץ, 'עץ' התרגום יונתן, אילנין למיכל. ע"י הצדיק אפשר לאכול את הפרות. 'אם אין', הכוונה, כמו שאומרת הגמרא קידושין דף ד', ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר. בא לרמוז אם אין השפעה מצד הקדושה, אם אין ביניהם אדם כשר, יש השפעה מאדון אחר, דהיינו ס"מ. דהיינו, יש שתי אפשרויות להשפיע על הפירות ולגדלם, או מכח הקדושה או מצד הטומאה. ממילא אם אין בה עץ, אין קדושה, ח"ו שולט הסטרא אחרא ומטמא אותם. אבל כשיש את איוב, כמו שהיה בזמן המרגלים, הרי שהוא משפיע קדושה על הפירות. רק אחר כך היתה הבעיא, כמו שכתוב סר צילם מעליהם, שאיוב מת, ואז היו ויכוחים אם לקחת את הפירות או לא. אבל עד אז, היתה הזכות של איוב. משמע שכל זמן שיש צדיקים בארץ ישראל, הם משפיעים קדושה.

אבל לכאורה, הרי התורה אומרת ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, ח"ו. לצערנו היום שיש רשעים פה בא"י, הם מטמאים את הארץ, א"כ מה הזכות שלנו? מה מגין עלינו היום בארץ ישראל?

כותב הנצי"ב מוולאזין בהעמק דבר, עניין נפלא. מה שמגין על א"י למרות שיש בה רשעים, זה ע"י עסק התורה בעיון ועמל. הדבר רמוז בפסוק שכתוב בסוף אותה פרשת עריות, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי. דהיינו התורה מגינה שלא תקיא הארץ אתכם. הרי ידוע מה שכתוב, על מה אבדה הארץ, על עזבם את תורתי, שלא בירכו בתורה תחילה. וקשה, הרי בבית ראשון היה ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. התשובה היא, נכון שעשו את העבירות האלה, אבל הם לא היו גולים מהארץ אם היתה תורה. אפילו שיש עוונות, יקבלו את העונש עליהם, אבל לא יגלו מהארץ. זכות התורה היא שעם ישראל ישאר בארצו, ולא יגלה לארצות אחרות. ושמרתם את חוקותי, דהיינו אם תהיו עמלים בתורה, ואת משפטי, זה יגן עליכם שהארץ לא תקיא אתכם.

אם כן יוצא לפי דברינו, שמבחינה זו שיש לנו צדיקים בדור, ממילא יש אפשרות לאכול את הפירות האלו שגדלים בארץ, כי הצדיקים מקדשים את הפירות. וגם אם נגיד שאנחנו לא צדיקים כמו איוב, אבל גם לא כ"כ רשעים. זה לעומת זה. והמקום ב"ה יזכינו לברך אותו על ארצנו הקדושה, בקדושה ובטהרה.