אמה על אמה זכר לחרבן, אם מועיל ארוך וצר

תשובה מאת מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א

אמה על אמה זכר לחרבן, אם מועיל ארוך וצר

בהא דקיימא לן שצריך לשייר אמה על אמה בלא סיד זכר לחרבן, כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אורח־חיים סימן תק"ס סק"א דמסתברא דדוקא אמה על אמה בריבוע בעינן, לא אריך וקטין יעו"ש, ולקמן ד"ה כמו־כן. דהיינו שבצורת מלבן שהוא ארוך וצר, אין יוצאים ידי חובה, אף שיש בו כדי לרבע אמה על אמה. וכל־שכן צורות אחרות:

ונראה לענ"ד שיש טעם נפלא לזה שתיקנו חז"ל אמה על אמה דוקא, לפי שהוא כנגד אורך ורוחב ההיכל שהיה מאה על מאה, כדתנן בפרק ד' דמדות משנה ו', וכן פסק הרמב"ם פרק ד' מבית־הבחירה הלכה ג'. [והא דתנן התם בסוף הפרק שההיכל היה צר מאחריו ורחב מלפניו כארי, עיין לרבינו עובדיה שם שתמה על זה, ובשאר המפרשים שם מה שתירצו]. אי נמי כנגד הר הבית שהיה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, כדתנן התם פרק ב' משנה א', וברמב"ם שם פרק ה' הלכה א'. לכן תיקנו שיהא הזכר לחרבן מרובע כמותן, שעל־ידי זה ניזכר בצורתן ובחרבנן. וכל־שכן שאמה קטנה היא בת חמש טפחים, עיין מסכת כלים פרק י"ז משנה ט', ועירובין דף ג' ע"ב, ובתשובותי עולת יצחק חלק א' סימן ?ס', אם־כן אמה על אמה מכוונת כל אמה כנגד מאה אמה. ונראה כי עניין זה הוא דבר של־טעם:

לפי־זה הוא הדין אם שייר שתי אמות על אמה וכיוצא בזה, לא מהני, ולא אמרינן דבכלל מאתים מנה. אבל שתי אמות על שתי אמות וכל כי האיי גוונא, שפיר דאמי. וכן אם יעשה צורתו עגול, אף שנכנס בתוכו ריבוע אמה על אמה, לא מהני. ולמדנו גם־כן שאין לעשות עיגול כמין כיפה על גבי אמה על אמה זו, כמו שיש שנהגו לעשות (עיין מ"ש בס"ד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר אורח־חיים הלכות זכר לחרבן סימן ק"ז אות ב' ד"ה וכתב) וכפי הנראה טעמם משום נוי. ובלאו הכי אין כאן מקום לנוי, אדרבה בעינן שיהא בלתי נאה, זכר לחרבן בית מאויינו. אבל גם אם כוונתם לעשות לו כדרך שיש עושים כיפה של־בניין על גבי בניינים מקודשים, או קברות צדיקים קדמונים (ועיין מ"ש בס"ד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר יורה־דעה הלכות חוקות העמים סימן קמ"ד אות י"ז) מכל־מקום חז"ל תיקנו מרובע דוקא זכר לאורך ורוחב ההיכל או הר הבית שהיו מרובעים, ושם לא היתה כיפה:

כמו־כן כשאי־אפשר לעשות אמה על אמה נגד הפתח, נתנו בכמה ספרים דרכים אחרות, כמובא בפסקי תשובות סימן תק"ס באות ב' דף קל"ה, א' לעשותה מעל פתח הכניסה מבפנים, ב' במקום הקרוב יותר לקיר שהוא נגד הפתח, ג' ארוך וצר, ד' על התקרה סמוך לכותל שכנגד הפתח יעוש"ב. ונראה שטעמם מפני שסוף סוף הפרי מגדים באשל אברהם שם סק"ג נסתפק בזה, מדנקט התם בלשון צ"ע. הגם שבספרו משבצות זהב החליט דמסתברא דריבוע בעינן ולא אריך וקטין יעו"ש, ובכף החיים סק"י. אבל לפי דברינו, פשיטא שיש להעדיף שאר דרכים, דהיינו א' ב' ד', ולא ג'. אלא אם־כן אין לו ברירה אחרת:

ושמעתי חיזוק קצת לדברינו, לפי מה שאומרים בעלי המוסר כי דברי העולם הזה הם עגולים (וכדאיתא בירושלמי סוף מסכת מעשרות, אין מרובע מששת ימי בראשית. ועיין מ"ש על זה בנפלאות מתורתך הפטרת לך־לך על פסוק ואל מי תדמיוני ואשוה ד"ה ובזה), מה שאין כן המצוות הן מרובעות, כגון טלית תפילין וסוכה. וזאת כדי ללמדנו שבמצוות צריך האדם לדקדק היטב, מה שאין כן בענייני הבלי העולם, יוותר ולהחליק. וממילא נילף לאמה על אמה זכר לחרבן. אבל מזה אין ראיה רק שלא יעשהו עגול, אבל אריך וקטין איכא למימר דשפיר דאמי, מה שאין כן לפי הטעם שחידשנו בס"ד:

חלק מן התשובה, מתוך שו"ת עולת יצחק חלק ג'

פורסם בעלון פעו"צ תמוז התשע"א