מתורגם מל"ע ללשון הקודש בדיקדוק רב על פי מסורת תימן

ע"י הרה"ג יואב פנחס הלוי שליט"א

נאמרת בליל תשעה באב בשם "קוצת חנה"

© כל הזכיות שמורות למאיר ליאור לוי, דוא"ל. אין להעתיק ללא רשות!

א. שמעו נא דברי אני חנה, וראו מה אירע לי. היו לי שבעה בנים, בהוד והדר ותפארה, והיה ביניהם ילד קטן, אשר פניו מאירות כסהר. נפלו ביד כופר, שאינו ירא מאל עליון. ראוי לנו לבכות, כל הימים והלילות:

ב. קיסר מלך רומי שבה אותם, ויאמר להם עבדו לאלהי. קרב אתה הגדול, הכופר היהודי. הכנע ועבוד לאלהי, ואל תהא שחוט ומוטל. אל תישָמע למחשבות ילדותך, ואל תפר את צוויִי. ואם תפר, אוי לך, תהא כעוף הנופל מִגָּבְהֵי מָעוּפוֹ:

ג. השיבו בצחות לשון, שמעני המלך. לא אעבוד לאחר זולת אלהי, הוא הבורא את כל בני האדם. אתה שפל מזה, וסופך להטמן בתכריכים. לא הפסל יעזרך, ולא כסף ולא בחורים. ויאמר המלך, הרגו את הכופר הזה, על אחריותי ובאישורי:

ד. תפסו את המסכן הזה וגררוהו,וכפתו את ידיו לאחור. וקרעו את בגדיו והשליכוהו הבורה. והביאו את אמו לראות בעינויו הנורא. והוא זועק: אמי, התגברי נא והתאפקי. אַיֵּה הכבוד והפאר שהיה לנו, הוי אמי:

ה. הביאו את השני בוכה ודמעותיו שוטפות כמבול, ולבו בוטח בבוראו, הוא בורא כל בני האדם. אחזוהו ארבעה והגישוהו לפני המלך. ויאמר: הִישָּמַע לי ילד וקום עבוד לפסל הזה, ואל תלך בדרך טפשית, ולא תשמע למחשבות יַלְדוּת:

ו. ענהו: הוי המלך, אל תאריך בדבריך. מי אתה הנבזה ומהו מעמדך. מחר תכלה ותושלך אתה וכל פסיליך, וְיִכְלוּ כל אוצרותיך, ויתבטלו כל חוקיך. ויאמר (המלך), הרגו את הכופר הזה, על אחריותי ובאישורי:

ז. תָּפְסו את הילד הזה ושחטוהו, והוא בחיק אמו. והיא צועקת: הוי בני, ואל חזהּ מאמצת אתו. והיתה משלכת עצמה לארץ ומתגוללת בדמו. ולא מצאה מי שירגיעה וישקיט את לבה מדאגתו. ותאמר: התאבלו והגדילו בכי, על מזלי ומצבי:

ח. הביאו את השלישי כפות, ודמעותיו נוזלות בְּחַיִל. ויאמר: הישמע לי לבקשתי האחת. עבוד את אלהי למען יאריכון ימיך, ואנשאך למעלה נכבדה, ותשלוט ביד רמה. השמע לי וקבל דברי, ועליון תהא על כל נכבדי:

ט. ענהו בשפה ברורה: הקשב לי המלך ושמע. אלהיך מעשה ידי אדם. אזנים לו ואינו שומע, פה לו ואינו מדבר, עיניים לו ואינו רואה, ידים לו ואינו אוחז, רגלים לו ואינו מהלך. כמוך כמעשה ידיך, הוי כופר הוי שוטה:

י. ויצו המלך להרגו, ויאמר: הגבירו את אש הכבשן. קח לי את הילד הזה וענהו, ומבשרו אצלה ואקלה. הלז אינו מקבל את דתי, ולשונו מדברת גדולות. ביזה את אלהי והיתל בפועל ידי. קח לי מדמו מהרה, מבלי להתמהמה:

יא. אחזו את המסכן הזה וגררוהו ושספו את ראשו, וקטעו את ידיו ורגליו והעלוהו על יד אחיו. ואמו רואה בעיניה היאך שספוהו והביאוהו. והיתה זועקת ואומרת: אין לי עוד שמחה בחיי, בַּחוּרַי:

יב. הביאו את הרביעי כבול, ולבו ירא ונשבר. ויאמר: הישמע לי ילד, ואל תשנה את הפקודה. ראה מה אירע לאחיך, כולם הסריחו מבלי קבורה. הישמע לי ואל תמרה את פי, ותקבל הטוב והארמונות. ואבנה לך ארמון רם ונשא, ולא תמוש מזכרוני:

יג. ויען הנער ויאמר: בוז לדבריך. גזירת אלהינו נקבל עלינו, ונמות כולנו בגזרותיך. לרוב העון גבר חרונו עלינו והשליכנו לפניך. מצדיקים אנו את דינו, ולא נשמע לך, ולא נעבוד את פסיליך. עלינו לקבל את גזירת אלהינו, שהוא עליון על כל נעלה:

יד. צוה המלך ואמר: הרגוהו במיתה משונה. הניחוהו בחיק אמו, והיא שוקטת וכנועה. הרגו את המסכן הזה והיא רואה ומתבהלת. והיתה רואה אותו ומתמוטטת וצועקת: הוֹי יְלָדַי:

טו. הביאו את החמישי, והוא צועק בקול מר: הוי אמי, התאפקי נא על זאת, כי הקב"ה גזר עלינו להפרד. כולנו אנו השבעה, רצה הקב"ה בענויינו, זו גזירת אלהינו. ותען בקול מר: המשפט לו לעשות כרצונו, הוא היודע את כל המעשים:

טז. העמיד את הילד לפניו, ואמר: ילד, מלמד אני אותך. פסלי שעשיתי יעזור לך ויחלצך מדאגתך. השיבו בזו הלשון: אל תשען על פסיליך. מחר תאבד ותלך, וימחה רישומך מן העולם. אחריתך כאחרית פסיליך, מחר תלהטך אש גיהנם:

יז. ויקם המלך ויגזור ויאמר: איני חוזר בי ממה שגזרתי עליהם, ומוכרח אני לכלותם, כי אין בהם עד אחד אשר נשמע לי. לָקחוּ את המסכן הזה ועינוהו, וכל בשרו עליו כאב, ומרוב העינויים היה המסכן גוסס יומיים, ונשאר מושלך בחמה יומיים תמימים:

יח. הביאו את הששי מוכה, כשהוא אסור בשלשלאות ברזל. ובראותו את הפסל, נשתנה מראה פניו, ואמר אל תכביר עלי במילים, די להתרברבותך. נמות ולא נמיר את דברי אלהינו רם ונשא:

יט. ויזעק המלך ויאמר: הרגוהו ותנו לאמו לראות. שְׁחָטוּהוּ ושספו את גרונו, והדמעות נגרות מעיניה. ומרוב בכי זלגו עיניה דִּמעות-דם, ותאמר: הוי לבי, קבל באיפוק את דין האל. ויאמר לה: אוי לי, כי כבר כשל כח הסבל:

כ. הביאו את השביעי אסור באזיקים, והוא בן שלש שנים. חכם, ושכלו זך מקטנותו, והיה תארו כאחד מן הצדיקים. והיה בוכה בדמעות שליש ואומר: אלהי, אדון העולמים. ואמו מאחוריו מתפתלת וזועקת בקול נהמה: עֵזֶר (כך שמו), אל תשמע להם, ואל יפתוך בדבריהם:

כא. גש אלי אתה הצעיר, שמע וקבל את דברי. אל תמרה את פי בענין אלהי ופסילי, ותהיה שר במלכות ללא הגבלה, ואשימך למושל. הכל יוכרע על פיך כלי הנשק והאוצרות:

כב. השיבו: רשע, האינך ירא מן הבורא. אתה עוזב את השם הקיים לנצח וכוס המות אינו שותה, מכיר את כל העולם ובורא כל נברא. היאך תבקש מאיתנו לעבוד לפסל שאין לו לא הֶרגש ולא חוש טעם. לבי לבי על קוצר-שכלך, כבר נטרפה עליך דעתך:

כג. ויאמר: הישמע לי ילד, לכל אשר אומר אליך. אני אשליך את טבעתי בין חיילי, ליד הפסל אתנהו לך. מהר והביאו לי, ושוב אל כל אוהביך וקרוביך. ואם תשנה מדברי ולא תישמע, ודאי תּוּמָת ותֹאבד. אחיך גדלו ושמחו בחייהם, ואתה עדיין צעיר ורך בשנים:

כד. ויען ויאמר למלך: בזה הדבר הריק תחמוד? היאך נעבוד לפסל שאינו מזיק ואינו מועיל. פסלך אבן ועץ, אזנים לו ואינו שומע, ידים לו ואינו אוחז, עיניים לו ואינו רואה. לא תנועה לו ולא תועלת, לא מְהַלֵּךְ ולא רץ. כמוך כמו פסלך, מחר תלהטך אש גהינם:

כה. ויאמר המלך למשרתים: הביאו את חנה לפני. חנה, אמרי לבנך אולי יעבוד לפסילי. תחיי עם ילדך, ולא ימרה את פי. אשימהו לשר אצלי, וידון את כל משפטי. חנה אמרי לילדך, די להפצרות ולדיבורים:

כו. ותען ותאמר למלך: הפגישני עם בני, הוֹ עזר ראה מה תענם, מחמל נפשי וכבדי. זכוּרתני בני היאך שָהִיתָ במעי תשעה חדשים, גידלתיך והאכלתיך והשקיתיך מִדַּדִּי יומם ולילה, שנתיים תמימות:

כז. רק ה' אלהיך קיים לנצח, ויודע כל הנסתרות. בורא האנשים והנשים, בורא ההרים והימים. השבח למה שברא הבורא, ברא כל דבר בשלמות. אל תעבוד זולת אלהיך, היוצר את כל המפעל:

כח. ענה לה: הוי אמי, הניחיני לילך אליהם ויעשו בי כחפצם וכרצון לבם. לא נעבוד לאליליהם ולא נשתחווה לפסיליהם. איני טוב מאחי, מותי יהיה כמותם. השם שבשמים הוא אלהינו, יודע בכל המצבים:

כט. אמצתהו אל חזהּ, והיא בוכה ואומרת: הוי בני חמדת לבי, דין אלהיך מקובל. מקומכם עם אבותיכם, אנשי הדת והשכל. אשר קבלו את דבר ה' אברהם יצחק ויעקב. המשפט לו לעשות כרצונו, עליון על כל נעלה:

ל. לקחוהו ממנה כשהיא זועקת ובוכה: הוי צְעִיר-בָּנַי, מה פשעי ומה חטאתי ומהו חוסר מזלי. אדוני המלך, לא נותר לי מִבָּנַי לא גדול ולא קטן. מנעני הזמן מהם, נהפך אור יומי ללילה:

לא. שחטו הילד בחיקה, והיא רואה בעיניה. ותפל עליו ותמת עצמה עליו וַתָּשֶׁב נשמתה לריבונה. מתה בגלל מה שאירע לה עם כל ילדיה. השבח למי שזהו רצונו, יודע כל הפעולות:

לב. וקול נשמע מן השמים, זהו מזלך, חנה. את וכל בניך פתוחים לכם שערי גן-עדן. ובקרוב יִבָּנֶה בית מקדשנו, ונשוב לארצנו, וִיחוּזָק שְׁבוּר-לבנו, ונחזור ונשוב לכמות שהיינו. וישלח אלינו מהרה את אליהו, עם בן דוד כליל-השלמות: