סימן פ"א - הלכות בדיקת חמץ וביטולו

[א] בליל י"ד בניסן, בודקין את החמץ. וחייבים לבדוק מיד בתחילת הלילה, ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם הלילה{א}. והמנהג לבטל הלימוד הקבוע בציבור בבתי כנסיות אחר ערבית, כדי שימהרו לבדוק בבתיהם{ב}: 

[ב] בודקין בנר יחידי, ולא בקלוע, משום דהוי כאבוקה{ג}. ואין צורך מן הדין לכבות את אור החשמל בשעת הבדיקה, אלא שיש מחמירים{ד}: 

[ג] בודקים כל החדרים שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ, אפילו המרתפים והעליות והחנויות{ד*} וכיוצא בהם, כל שיש לחוש שמא הכניסו שם חמץ, צריכין לבדקם. (וכן חדרי המדריגות והאשפות. והוא הדין למכוניות־נסיעה{ה}). וכן צריכין לבדוק כל הארונות והכלים והילקוטים שמחזיקים בהם חמץ{ו}. וקודם הבדיקה יכבדו וירחצו היטב כל המקומות וינקו אותם מכל חמץ, למען יהא נקל אחר־כך לבדוק{ז}: 

[ד] רפת של בקר שנותנים שם תבואה לבהמות לאכול, וכן לול של תֻרנגולים שנותנים להם שם תבואה, אינן צריכין בדיקה, כי שמא לא נתחמצה כלל התבואה. ואם תמצי לומר נתחמצה, שמא אכלו הכל ולא שיירו כלום. אבל אם נתנו להם שם תבואה שנתחמצה, שאין כאן אלא ספק אחד שמא אכלו הכל, אין סומכים על זה, וצריכים בדיקה{ח}: 

[ה] צריכים לבדוק בכל המקומות היטב היטב בחורים ובסדקים כל מה שאפשר. אבל מפני שמנקים היטב מקודם, כדלעיל סוף סעיף ג', נהגו העולם להקל ולבדוק בליל י"ד בדרך העברה בעלמא, ואפילו כמה חדרים בזמן קצר, ויש להם על מה לסמוך. וראוי לבדוק בליל י"ד גם את כיסי הבגדים שעליו וְשֶׁעַל התינוקות, מפני שלפעמים נותנים בהם חמץ, ועל־כל־פנים צריך לנערם היטב למחרת בשעת הביעור, שמא חזר והכניס בהם מחמץ שאכל אחרי הבדיקה{ט}: 

[ו] יש אומרים שהחדרים שמוכרים לגוי עם החמץ, כיון שאין מוכרים עד למחר, חל עליו בלילה חיוב בדיקה וחייב לבדקם{י}: 

[ז] קודם שמתחיל לבדוק יברך, אשר קדשנו במצותיו וציונו על בֵּיעור (הב' בצירי{יא}) חמץ. ואף־על־פי שעתה עדיין אינו מבערו, מכל־מקום מברך "על ביעור", לפי שמיד אחר הבדיקה יבטל את החמץ שאינו ידוע לו, והוא הביעור לחמץ שאינו ידוע לו. ולא יברך שהחיינו. ולא יפסיק בין הברכה לתחילת הבדיקה, וטוב שלא יפסיק עד גמר כל הבדיקה אלא במה שהוא מעניין הבדיקה. ויכול לבדוק כמה בתים בברכה אחת{יב}: 

[ח] מנהג האשכנזים והספרדים להניח פתיתי חמץ בזויות הבית כדי שימצאם הבודק, אינו נהוג אצלינו{יג}. וגם אין צורך לעשות כן, כי מצות הבדיקה היא שמא ימצא, אבל אם לא ימצא אין בכך כלום. ובכמה מקומות שנהגו כן, זה גרם שהמון־העם לא בדקו כראוי, כי חשבו שעיקר מצות הבדיקה היא רק כדי למצוא את הפתיתים, ונמצא שלא קיימו מצות הבדיקה ובירכו ברכה לבטלה{יד}. כמו־כן אין אצלינו המנהג ליטול נוצה לצורך בדיקת חמץ, או פת בקערה וסכין לחטט אחרי החמץ{טו}: 

[ט] החמץ שהוא משייר לאכילה או למכירה, יניח קודם הבדיקה במקום המשומר היטב. (ולא יתן לתינוק פרוסה שיאכלנה והוא מהלך בבית, שלא יצטרך בדיקה אחרת{טז}). וכן החמץ שהוא מוצא בבדיקתו, וצריך לשרפו למחר, יניח במקום סגור ומשומר שלא יאבד ממנו, ויניחנו במקום שיראהו למחר ולא ישכח לשרפו{יז}. ועיין להלן סעיף י"א: 

[י] אחר הבדיקה מיד יבטלנו. ועיקר הביטול הוא בלב, שיגמור בליבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כאלו אינו, ושאינו חשוב כלום, והרי הוא כמו עפר וכדבר שאין בו צורך כלל. ותיקנו חכמים שיוציא דברים אלו גם בפיו, ויאמר כל חמירא דאיכא ברשותי, דלא חזֵיתיה ודלא בִיערתיה, להוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא. (ואין צורך לאמרו ג' פעמים כמו שיש נוהגים בשאר קהילות{יח}). ומי שאינו יודע פירושו, יאמר בלשון שהוא מבין{יט}: 

[יא] אף־על־פי שביטל את החמץ בלילה לאחר הבדיקה, מכל־מקום גם ביום לאחר ששרף אותו יחזור ויבטלנו בנוסח כל חמירא וכו' כדלעיל. אלא שמוסיף, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה וכו'. והשריפה והביטול, צריכים להיות דוקא עד סוף שעה חמישית{כ}, וכן נוהגים{כא}. ומכל־מקום דעת מהרי"ץ{כב} שאת החמץ שמצא בבדיקה בלילה עדיף לשרוף מיד, כדי שלא ישכח לבערו ביום עם החמץ שנשאר: 

[יב] חדר שצריך בדיקת חמץ ורוצה לעשותו אוצר ("מחסן"{כב*}), דהיינו שרוצה לאצור בתוכו פירות או עצים או שאר דברים, שמחמת זה לא יוכל לבדקו כשיגיע ליל ארבעה־עשר, צריך לבדוק תחילה את החמץ שם בלילה לאור הנר, כמו שבודקין את החמץ ליל ארבעה עשר, ואפילו יש עוד זמן רב עד הפסח ואפילו מיד לאחר פסח שעבר. ובדיעבד אם לא בדקו קודם שעשאו אוצר, אם דעתו לפנותו קודם שיגיע זמן בדיקת חמץ, אינו צריך לטרוח עתה לפנותו ולבדקו, אבל אם דעתו לפנותו בתוך ימי הפסח, צריך לפנותו עתה ולבדקו, ואף־על־פי שיש טורח רב וחסרון כיס{כג}: 

[יג] ואם עושה את האוצר על דעת שלא לפנותו עד לאחר הפסח, אזי יש חילוק בזמן. אם הוא קודם שלושים יום שלפני הפסח, אינו צריך לבדקו (אלא שאם יש שם חמץ ידוע יבערו תחילה) ויועיל לו הביטול שיבטל כל חמץ בזמנו, דהיינו בערב פסח. אבל אם הוא תוך שלושים יום שלפני הפסח, חל עליו חיוב בדיקה (כיון ששואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום) וצריך לבדקו. ואפילו בדיעבד אם שכח ולא בדקו, צריך לפנות את האוצר ולבדקו בלילה תֶּכֶף לאחר שנזכר{כד}: 

[יד] לא ישליך גרעיני תבואה לתורנגולים במקום לח, מתחילת שעה ששית בערב פסח. ויש סוברים שאפילו תוך שלושים יום קודם פסח יש ליזהר בזה{כה}: 

[טו] היוצא לדרך, ימנה שליח שיבדוק ויבטל חמצו, ויאמר לו בפירוש שהוא ממנה אותו לשליח על הבדיקה וגם על הביטול. והשליח יברך קודם שיבדוק. ויאמר בַּבִּיטול, כל חמירא דאיכא ברשותיה דפלוני וכו'. ומכל־מקום גם הוא באשר הוא שם, יבטל חמצו שברשותו בערב פסח בבוקר{כו}: 

[טז] מצא חמץ בביתו בחול־המועד, יוציאנו וישרפנו. ולא יברך על ביעור חמץ, אפילו אם יש בו כזית. ואם מְצָאוֹ ביום־טוב או בשבת חול־המועד, וכן בשבת שחל בערב פסח, שאסור לטלטלו משום דהוי מוקצה, יכפה עליו כלי עד מוצאי יום־טוב או מוצאי שבת, ואז ישרפנו{כז}: