סימן פ' - הִלְכּוֹת חודש ניסן

[א] ציוונו הקדוש ברוך הוא שלא לעשות מלאכה במועדים. ואחד מהטעמים הוא כדי שעל־ידי־זה נהיה פנויים לזכור הנסים הגדולים והאותות והמופתים שעשה לנו ולאבותינו, ונודיעם לבנינו ולבני־בנינו. וגם יש תועלת נוספת בדבר, שיתקבצו כל העם אז לשמוע דברי תורה והלכה, כעין מה שמצינו שמשה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו דורשים בהלכות פסח בַּפֶּסח, ובהלכות עצרת (דהיינו שבועות) בעצרת, והלכות חָג (דהיינו סוכות) בֶּחָג. ומלבד זה צריך להקדים לשאול ולדרוש בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום, מפני שהלכותיו מרובות וצריכים כולם לדעת איך יתנהגו בדברים שאין להם תקנה בתוך הפסח, כגון ביעור החמץ והגעלת הכלים{א}. לפיכך מנהגינו ללמוד בציבור מאז, הלכות פסח{ב}: 

[ב] בכל חודש ניסן אין נופלין על פניהם, ואין אומרים וידוי ותחנונים, וכן אל ארך אפים בהוצאת ס"ת אלא יהי י"י אלהינו עמנו וגו', וכן אין אומרים למנצח יענך. גם אין אומרים צדקתך בשבתות במנחה{ג}, ולפי דעת מהרי"ץ אומרים צדקתך תמיד, חוץ מיום שיש בו הלל{ד}. ומה שנוהגין בשאר קהילות מראש חודש ואילך לקרות בכל יום אחרי תפילת שחרית פרשת הנשיא שהקריב בו ביום{ה}, לא נהגו בקהילותינו{ו}: 

[ג] אין מספידין בכל חודש ניסן, אלא אם כן לתלמיד־חכם בפניו (ר"ל קודם הקבורה). אבל צידוק הדין (דהיינו נוסח צוּר ממעונו וכו') מנהגינו שאומרים, וכן הקדיש שאחרי הקבורה. ואין קובעים בו תענית ציבור, אבל תענית יחיד מותר, ולכן הנוהגים להתענות ערב חופתם, מותרים להתענות בניסן [ויש אומרים שאפילו בראש חודש]. ומנהגינו שאומרים השכבות אפילו כשחל פסח עצמו בשבת. וכן הנוהגים תענית יארצייט ותענית חלום, מתענין{ז}: 

[ד] שבת שקודם פסח הנקראת שבת הגדול, בשאמי נוהגים להפטיר בה וערבה לי"י וגו' בין כשחל ערב פסח בשבת, בין קודם לכך{ח}. אבל בבלדי אומרים לעולם הפטרת הפרשה{ט}. ומה שנהגו האשכנזים לומר במנחת שבת זו התחלת ההגדה של פסח{י}, לא נהגו בקהילותינו{יא}: 

[ה] דיני ברכת האילנות, נתבארו לעיל סימן מ"ו סעיף א':