לאחר מוסף של־שבת צריך לסיים עד 'לעולם ועד' לפני פיטום הקטורת

לאחר מוסף של־שבת צריך לסיים עד 'לעולם ועד' לפני פיטום הקטורת, והסבר לבלבול שנוצר בעניין זה

נֹאמר עוד דבר אחד. אני רואה שהזמן קצר, רציתי לדבר על הרבה עניינים, ולא הספקתי כלום. אשאל אתכם שאלה, אנחנו מסיימים בתפילת שחרית, אמר רבי אלעזר א"ר חנינא וכו' אין קדוש כה' כי אין בלתך וכו' אין כאלד'ינו אין כאדונינו וכו'. ומוסיפים בסוף, אתה תושיענו, אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, אך צדיקים וגו' ויבטחו בך וגו', כי כל העמים ילכו איש בשם אלד'יו ואנחנו נלך בשם ה' אלוד'ינו לעולם ועד.

בשבת אין אנחנו אומרים זאת, האם מישהו יכול להסביר מדוע? לכאורה זה לא מובן, אלה שמדלגים את זה בשבת, למה הם מדלגים?

חושבני שיש לכך תשובה פשוטה. בסידורי הספרדים ביום חול, הסדר הוא כך. לפני שיר של יום הם אומרים בית יעקב, אחרי שיר של יום הם אומרים הושיענו, ובסוף אומרים קדיש יהא שלמא. אחר כך הם מתחילים אין כאלד'ינו אין כאדוננו וכו' אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, ומיד את פרשת הקטורת. כך הם אומרים ביום חול וגם בשבת, אין להם ב'אין כאלד'ינו' את הסיום הזה שיש לנו, אך צדיקים יודו לשמך וגו'. עכשיו תראו ותבינו מה קרה, איך התחילה הטעות.

כדי להבין זאת, נראה את הסדר של תפילת מנחה בשבת. אומרים, ה' הושיעה, ובא לציון גואל וגו'. למה אומרים ובא לציון במנחה, הרי ביום חול אומרים ובא לציון בשחרית, ומדוע בשבת אומרים במנחה. כתוב בראשונים, כיון שבשחרית שבת הארכנו מאד, בתפילה, בקריאת התורה, בהפטרה ובמוסף, לכן אין זמן להגיד עוד גם ובא לציון שיר של יום ומזמור לדוד אליך, שלא להטריח על הזקנים והחלשים, לכן דחו אותם למנחה. ע"כ אבותינו היו נוהגים במנחה של שבת, ככתוב בתכאליל כת"י קדמונינו, שהיו אומרים את כל הסדר הזה במנחה. דהיינו ובא לציון, שיר של יום שהוא מזמור שיר ליום השבת, לדוד אליך, אין כאלד'ינו וכו' עד לעולם ועד. את כל סדר היום, העבירו למנחה, עד לעולם ועד. הדורות האחרונים השמיטו את אין כאלד'ינו ממנחה, העבירו אותו לשחרית כדי להגיד אחרי זה פיטום הקטורת. זה בא מהספרדים. מה שהעבירו את אין כאלד'ינו לשחרית, לקחו מהם. כיון שלקחו מסידורי הספרדים, ממילא לקחו מהם גם את הנוסח שכתוב אצלם, אבל לא שמו לב שאצל הספרדים גם ביום חול אין את הפסוקים האלה של אך צדיקים יודו לשמך. נמשכו אחריהם בלי לשים לב.

דייקתי כך מלשונו של מהרי"ץ. הוא כותב, אין כאלד'ינו אין כאדונינו וכו' עד סופו. מה זה עד סופו? עד הסוף הרגיל כמו ביום חול, דהיינו עד לעולם ועד. וזה כתוב מפורש בתכאליל כת"י קדמונינו נע"ג במנחה, שזה עד לעולם ועד. רק בגלל שאח"כ העבירו את זה לשחרית, בלבלו. דבר נוסף, הסתכלתי בתכלאל כתב יד של מהרי"ץ בשחרית של יום חול, והנה 'אין קדוש' זו פיסקא חדשה, אין כאלד'ינו זו פיסקא חדשה, א"כ אצלו אין כאלד'ינו עד סופו, הכוונה עד לעולם ועד. אבל כיון שהוא לא כתב בשבת את הנוסח במפורש, שינו ועשו כך.

בתשובה להערה מהקהל: הרמב"ם אומר זאת בסדר התפילות שבסוף ספר אהבה, לומר אך צדיקים וגו' ישבו ישרים את פניך, ויבטחו וגו', ויש מקור לכך בגמרא במסכת ברכות דף ל"ב ע"ב, כי ישבו ישרים את פניך נאמר על מי ששוהה אחרי תפילתו. כי כל העמים ילכו וגו' זה על מי שיוצא והולך מבית הכנסת. והקדיש תתקבל, הוא סוף התפילה. דהיינו הקדמונים היו גומרים פה את התפילה, לעולם ועד, קדיש תתקבל, וזהו. יצאו מבית הכנסת. כאן היה סיום התפילה בזמנם. הם לא אמרו פיטום הקטורת.

מה שכתוב בסידור תורת אבות, זה בד"כ מה שהיה נהוג אצלינו. דהיינו כל הבתי הכנסת שאומרים פיטום הקטורת, אומרים בשבת עד כי בא מועד, ומיד אתה הוא. אבל אנחנו החזרנו את זה ב"ה, חזרנו לומר בפרהסיא גם את אך צדיקים וגו' עד לעולם ועד, ואח"כ אתה הוא. כי לפי מהרי"ץ פשוט ש'עד סופו' הוא מתכוין לכך.

בסידור של החבאנים גם כתוב כך, דהיינו אך צדיקים וגם פיטום הקטורת. אבל הם אומרים זאת גם בבוקר וגם במנחה. אצלנו חלה הטעות כי העבירו את זה ממנחה לשחרית, לכן בשחרית העתיקו מהספרדים כמו הנוסח שלהם, כי כל העניין להגיד אין כאלד'ינו ופיטום הקטורת בא מהספרדים. לכן חל פה בלבול, לא שמו לב שאצל הספרדים גם ביום חול אין פיסקא זו. קשה לדעת באיזה תקופה בדיוק חל השינוי הזה, אינני יודע. מדובר על תקופה של בערך מאתיים שנה. [תוספת ביאור במוצש"ק שלח לך ה'תש"ע]

בתשובה לשאלה מהקהל: נכון שיש כאלו שהשמיטו את לדוד אליך במנחה אחרי מזמור שיר ליום השבת, זה בגלל שאצל השאמי המזמור הזה הוא נפילת פנים. והבלדי שמשמיטים, הם הושפעו מהשאמי. הרי לבלדי, לדוד אליך, בא תמיד אחרי שיר של יום, צמוד. מה שאנחנו עושים בשחרית בחול, עושים במנחה של שבת. גם בשבת, וגם ביו"ט. אבל אצל הספרדים לדוד אליך זה נפילת פנים, ובגלל שאין נפילת פנים בשבת, ממילא השמיטו. שאמי השומעים בשבת שאומרים לדוד אליך, זה כמו כששמעו את הקדיש דעתיד, נבהלו. זה מפחיד אותם, כי הם התרגלו שקדיש דעתיד הוא רק בתשעה באב ובבית הקברות. לדוד אליך אצלם זה נפילת פנים. וגם לפי תוכן המזמור, ראה עניי ועמלי, מתאים לנפילת פנים. לכן כיון שאצלם זה מיועד רק לנפילת פנים, והרבה שאמי חזרו להיות בלדי, או שמתפללים ביחד, נהיה בלבול בנושא הזה, אבל לא צריך להתרגש. במקור, אבותינו כולם, מן הקצה אל הקצה, אמרו את המזמור הזה במנחה של שבת. ולא רק את זה, אלא הם גם אמרו עד לעולם ועד, כמו שאנחנו אומרים בסדר היום, הכל כחטיבה הזאת. אבל אחרי שעשו שינויים, התחילו לקצץ באין כאלד'ינו, קיצצו לדוד אליך, ונשאר בסוף ככה. אבל אני אגלה לכם, שהיו גם בתי כנסת בלדי שאמרו את לדוד אליך בתור נפילת פנים. זה היה, ואינני יודע אם זה קיים היום. כך הוא לפי התכלאל של רבי' יצחק ונה כת"י שהיה בעיקרו בלדי. והתכלאל שלו, היה נפוץ מאד בעבר. לכן אל תתפלאו שיש בלדי גם כיום שלא אומרים בשבת לדוד אליך.