סימן ע"ד - הלכות חינוך הקטנים בדיני שבת, ובשאר המצוות

[א] כל אב חייב לחנך את בניו ובנותיו הקטנים בכל המצוות, בין במצוה דאורָייתא בין במצוה דרבָּנַן, כל מצוה ומצוה לפי דעת הקטן והקטנה{א}. ואם אין האב קיים, מוטלת חובת החינוך על האם, ועל אחרים. וכן צריכים הם לגעור בהם ולהפרישם מכל דבר איסור, ומחברים רעים, כדי לחנכם בקדושה ובצניעות, כמו שאמר הכתוב{ב} חנוך לנער על פי דרכו וגו' {ג}. ואם לא יווסרו בדברים, יכה אותם, אך לא באכזריות כמו השוטים, וכל ערוּם יעשה בדעת. וביותר צריכים להשגיח עליהם שלא ידברו שקרים, וללמד לשונם דברי אמת, ולהרחיקם מן הנדרים ומן השבועות, וכן מקללות ומניבול־פה ח"ו. ודברים אלו מוטלים על האבות ועל המלמדים{ד}:

[ב] הגעת זמן החינוך למצוות עשה, היא בכל קטן לפי חכמתו והבנתו. כגון אם הוא כבר יודע מעניין שבת, חייב לשמוע קידוש והבדלה וכל כיוצא בזה. והחינוך במצוות לא תעשה, בין בדאורייתא בין בדרבנן, הוא בכל תינוק שהוא בר־הבנה, שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות, או אסור לאכול{ה}. ויש לחנך הקטנים שיענו בבית־הכנסת אמן, ושאר הדברים. ומשעה שהתינוק עונה אמן, יש לו חלק לָעולם הבא. וצריך לחנכם שיעמדו בבית־הכנסת באימה וביראה. אבל אותם שהם רצים ושבים ומבלבלים, מוטב שלא להביאם{ו}:

[ג] דבר שאין בו איסור מצד עצמו, אלא שהיום גורם, יש אומרים שאין בו מצות חינוך. ולפיכך הם מתירים ליתן לקטן לאכול או לשתות קודם קידוש, אף־על־פי שחייב לחנכו בקידוש. אבל אסור ליתן לו לאכול חוץ לסוכה. שדוקא בקידוש שהוא כמו איסור לאו, שאסור לאכול קודם קידוש, בזה הקילו. אבל לעבור על עשה, אסור ליתן לו{ז}: 

[ד] קטן שעשה מלאכה בשבת, או שאכל דבר איסור, אין בית־דין או שאר בני אדם (חוץ מאביו או אמו, כמבואר לעיל סעיף א') מחוייבים לגעור בו ולהפרישו מזה, לפי שאינו בן־דעת. במה דברים אמורים, כשעשה הקטן מעצמו. אבל אסור לתת לו דבר־איסור לאכלו, או לצוותו שיעשה איזה איסור, גם אם עדיין איננו מבין כלום, אפילו למי שאינו אביו של־קטן, ואפילו דבר האסור רק מדרבנן{ח}. ורק אם הוא חולה קצת וצריך לאכול דבר איסור, יש להתיר לתת לו על־ידי גוי{ט}: 

[ה] וכן אסור לכל אדם להרגיל קטן לחלל שבתות וימים טובים, ואפילו בדברים שאיסורן רק מדרבנן משוֹם שְׁבוֹת{י}. ולפי־כך יש אוסרים ליתן לקטן אפילו אם הוא פחוּת מתשע שנים, שיטלטל איזה דבר בשבת במקום שאין עירוב, ואפילו לצורך מצוה, כגון סידור וחוֹמֶשׁ לבית־הכנסת וכדומה. אבל במקום שיש עירוב, רק שמצד חומרא אין סומכים עליו (עיין לעיל סימן ס"ד סעיף א'), מותר לטלטל על־ידי קטן{יא}: 

[ו] דבר שנחלקו בו הפוסקים, אפשר להתיר בשעת הצורך לתת לקטן או לצוותו לעשותו, אם האיסור הוא רק מדרבנן, אעפ"י שלהלכה קיימא לן לחומרא במחלוקת ההיא, או שנוהגים כהאוסרים{יב}. ויתר דיני קטן, ביארנו בספר זה כל דבר במקומו{יג}: 

[ז] אין מלמדים את הקטנים בשבת דבר חדש שלא למדו עדיין, משום טורח שבת. אבל מה שקראו פעם אחת, שונים אותו להם בשבת{יד}. ויתר דיני לימוד הקטנים, יתבארו בס"ד להלן בחלק יורה דעה סימן קס"א: