סימן ס"ח - הלכות בסיס לדבר האסור בשבת

[א] כלי שלו{א}, שהניח עליו בערב־שבתדבר מוקצה בכוונה, והיתה דעתו שיהא מונח שם בכניסת שבת, נעשה הכלי בסיס לדבר האסור. ואפילו ניטל משם המוקצה ביום השבת, מכל־מקום כיון שהיה מונח שם במשך כל בין־השמשותונעשה אז הכלי בסיס לדבר האסור, אסור לטלטלו גם אחר כך כל היום (מִגּוֹ דאתקצַאילבין־השמשות, אתקצאי לכוליה יומא), אפילו לצורך גופו ולצורךמקומו{ב}:

[ב] היה מונח שם בכניסת שבת גם דבר־היתר, ונעשה הכלי בסיס לדבר האסור ולדבר המותר, והדבר המותר הוא יותר חשוב לו, מותר לטלטלו. אך אם הדבר האסור, יותר חשוב לו, אסור לטלטלו. וכן אם שניהם שווים{ג}: 

[ג] היו מעות בכיס התפור בבגדו, אם רק החלק העליון של־כיס תפור וכולו תלוי (כגון הרגיל בכיסים של־מכנסיים), מותר לטלטל את הבגד. מפני שאין כל הבגד נעשה בסיס אלא הכיס, והכיס בטל לגבי הבגד. ומכל מקום ראוי לנער המעות תחילה קודם הטלטול. אך אין ללבשו אפילו בביתו, דחיישינן שמא יצא בו לרשות הרבים{ד}. אבל תיבה שבתוך השלחן (שקוראים בשם "מגירה") ויש מעות בתוכה, אסור לטלטל את השלחן, אם התיבה עשויה באופן שיכולים להוציאה מן השלחן לגמרי, מפני שבאופן זה התיבה היא כלי בפני עצמה ואינה בטילה לגבי השלחן{ה}: 

[ד] לא נעשה בסיס אלא אם כן היה המוקצה מונח שם בזמן בין־השמשות. אבל אם לא היה שם בין־השמשות, רק אחר־כך הניחו שם, לא נעשה בסיס (שאין מוקצה לחצי שבת), ורק כל זמן שהמוקצה מונח עליו אסור לטלטלו. על כן מותר להניח עליו דבר־היתר שחשוב לו יותר, ומטלטלם יחד, אם אי אפשר לו לנער המוקצה משם. וכן אם צריך להשתמש במקום זה, ואם ינער המוקצה כאן לא יוכל להשתמש מה שהוא צריך, מותר לטלטל את הכלי אפילו בשעה שהמוקצה עליו. ולכן מותר לנער את השלחן או את המפה מעצמות ומקליפות, כדלעיל סימן ס"ז סעיף ד'{ו}: 

[ה] ולא נעשה בסיס אלא אם הניחוֹ בכוונה, שיהא מונח שם בין־השמשות. אבל אם נשאר שם מחמת שכחה, או שנפל מעצמו לשם, לא נעשה בסיס{ז}: 

[ו] ולא נעשה בסיס אלא כלי שלו. אבל אם הניח דבר מוקצה על כלי של־אחר, לא נעשה בסיס, שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בדלא נַיְחא ליה לחבריה{ח}: 

[ז] יש אומרים שלא נעשה בסיס אלא כשהניח המוקצה על דעת שישאר שם כל השבת, ולא כשדעתו ליטלו בשבת{ט} (כגון על־ידי ניעור, או גוי). ובמקום הפסד, יש לסמוך על זה{י}: 

[ח] אין מועיל תנאי מערב שבת שכשינטל הדבר האסור מן הבסיס יהא מותר לטלטלו. אבל בנר, מועיל תנאי סמוך לבין־השמשות, שיוכל לטלטלו אחרי שיכבה, כיון שהנר עשוי להיכבות{יא}. וכן המנהג. והוא הדין לכל מוקצה מחמת איסור, לאחר שיעבור זמן איסורו{יב}: