האם יש עניין לנשק את הציציות דוקא בקשרים, וכמה חוליות וקשרים עושים בציצית

שאלה נוספת ששאלו, קראנו בפרשת השבוע את פרשת ציצית. נקרא את השאלה מתוך הכתב, מקורות שמנהגינו לנשק את הציציות בקשרים דוקא ולא בפתילות, ויחפש ולא מצא עבדך בספרי ההלכה וכו'. דהיינו, לפי דבריו הוא שואל מדוע מנשקים את הציצית בקשרים דוקא ולא בפתילות. תמהתי על השואל. אמרתי לו שלפי עניות דעתי לא מקפידים על זה, והדבר הוא לאו דוקא. אבל כנראה יש בזה מנהגים. לכן, אם יש כאלו שמקפידים לנשק בקשרים דוקא, אמרנו ליישב מנהגם. כי חפשתי בפוסקים, בראשונים ובאחרונים, ולא מצאתי אף אחד שמדבר על זה. כתוב שמנשקים את הציצית, כל הציצית קדוש. יכול להיות, שאם יש כאלו שמקפידים לנשק בקשרים דוקא, כמו שאנחנו שומעים, והוא גם אמר שבירר ושאל וכולם נהגו אצלם לנשק דוקא במקום הקשרים, א"כ כנראה שזה תלוי בטעמים.

בציצית כתוב, והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. לכאורה, איך ע"י מצות ציצית זוכרים את כל מצוות ה'. הפשט הפשוט הוא, כמו כשאדם רוצה להזכיר משהו לחברו, מבקש ממנו שיעשה לו דבר מסויים, איך חבירו יזכור, הרי הוא הולך בדרך וטרוד? לכן הוא עושה לו קשר בבגד, ועי"ז כשיראה את הקשר, יהיה לו סימן ויזכור. גם בציצית, הקשר זה כמו סימן לזכור את כל מצוות ה'. פירוש זה מובא בראשונים.

אבל ישנם רמזים בדבר, רש"י אומר כיון שציצית בגימטריא ת"ר, ויש עוד שמונה חוטים וחמשה קשרים, יוצא בגימטריא תרי"ג. אבל אין זה אלא לפי אלה שעושים חמשה קשרים, לא כמו המנהג שלנו. רק בתקופות האחרונות הם נהגו לעשות חמשה קשרים, ויש בראשונים שיטות כאלה. בכל אופן, לפי מנהגם בודאי שאין הבדל, ואולי אפילו אדרבה, השמונה חוטים הם חלק מהרמז.

אבל לפי מנהגינו, אנחנו עושים דוקא שבע חוליות. והסברנו בעבר, שלא לחנם אבותינו נהגו שבע חוליות דוקא, ולא שלש עשרה חוליות. מפני שישנם כאלה החושבים אדרבה, שלש עשרה זה מצוה מן המובחר, כי כתוב בגמ' מנחות וברמב"ם הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף יותר משלש עשרה, א"כ לכאורה אפשר להבין בפשטות ששלש עשרה יותר טוב, ואפילו יש בזה רמז כנגד שבעה רקיעים וששה אווירים, נמצא שעדיף יותר לעשות שלש עשרה חוליות. אבל אבותינו בכל הדורות לא נהגו כך. ואם אתם רואים כאלו שעושים שלש עשרה בזמן האחרון, זה בא להם מאנשי הכת, או שנגררו אחריהם בלי להבין, או שלא ידעו מה המסורת מדורי דורות. אפילו רבינו אברהם בן הרמב"ם כותב בספרו המספיק לעובדי ה', נכון שכתוב כך ברמב"ם, אבל המנהג לעשות שבע. יש החושבים שאבותינו עשו שבע, כי לא היתה להם אפשרות לעשות ציצית ארוכה כמו שהיום בזמנינו, ולכן היו מצמצמים קצת בשיעור. אם יעשו שלש עשרה זה יתפוס יותר מקום. כי הרי צריך שליש קשרים ושני שליש חוטים, א"כ היו צריכים שיעור יותר גדול. אבל אינני חושב כי זו היא הסיבה. נראה לי שהסיבה האמיתית שיש לעשות שבע בדוקא, מאחר וזה כנגד שבעה רקיעים ועוד ששה אווירים שביניהם כמבואר בגמ', הדבר רמוז יותר בצורה הזאת כפי שאנחנו עושים, שבעה קשרים וששה אווירים שביניהם. אבל כשאתה מוסיף עוד שש חוליות, החוליות הנוספות לא מזכירות את האווירים, אתה רק מסביר שזה מתחלק שבעה לרקיעים וששה לאווירים. אבל כשבמציאות אתה עושה שבעה קשרים וביניהם ששה אווירים, הרבה יותר ניכר ומודגש במציאות הרמז של שבעה רקיעים וביניהם ששה אווירים, כי יש חלל בין אחד לשני, לכן בדוקא עשו כך. יוצא לפי זה, כשאנחנו אומרים 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'', מסתכלים על שבע החוליות, וזה רומז את התרי"ג, ציצית ת"ר, ושבע חוליות, שהם י"א עם האווירים, ממילא יותר ניכר הדבר.

לכן מובן מדוע ישנם הנוהגים לנשק בקשרים בדוקא. כי הרמז העיקרי, הוא בקשרים, בהם יש יותר את ההיכר. זה מסביר רק למה הם העדיפו לנשק בקשרים. אבל למעשה, בכל הציצית יש קדושה. אין בזה הלכות, אין בזה קפידות, לא מצאנו אף אחד שדייק בזה, שיהיה כך או כך. אין בזה שום הלכה, ולא שום מנהג קבוע. לפי דברינו דלעיל, לכאורה יהיה עדיף לנשק בקשרים, אבל אי אפשר לקבוע זאת בתורת מנהג. רק עכשיו אחרי שאנחנו מטעימים את זה, נראה שיש עניין לנשק בקשרים.