-
-
חיפוש מתקדם
עכשיו באתר יד מהרי"ץ
2011 אורחים

"והתורה והמצוה"- מה ההבדל בין תורה למצוות, וכיצד נוסחתינו ב'כשם שהכנסתו' שבברית מילה

    
מספר צפיות: 4080

מה המקור לנוסח שאנו אומרים בברית מילה "כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולמצוות וכו'"

 

מתוך שערי יצחק השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א מוצש"ק בהר בחוקותי התש"ע

 

עוד שאלה שנשאלה, מישהו ששאל את השאלה הזאת כבר הרבה פעמים, לא הבטחתי לו תשובה אבל אני רואה שהוא מפציר כ"כ הרבה פעמים, מאיפה המקור למה שאנחנו אומרים בנוסח שלנו בברית מילה, כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים. הוא טוען כי אין שום מקור לתוספת של המלה ולמצוות. אבל לפי מה שראיתי, בסידורים של הספרדים כתוב כמו אצלנו. האשכנזים, בנוסח אשכנז זה לא כתוב, כתוב לתורה ולחופה ולמעשים טובים. אנחנו וגם הספרדים מוסיפים ולמצוות. מה המקור לזה. ראשית, צריך לדעת שאין שום דבר בלי מקור. מצאנו בדקדוקי סופרים, הוא מביא שיש גירסא כזאת בגמרא במסכת שבת, הוא מביא בשם גמרא כתב יד שכך כתוב. בגמרא שלפנינו זה לא כתוב, אצלנו בגמרא כתוב לתורה ולחופה, אבל בדקדוקי סופרים במקום מובא שיש גירסא לתורה ולמצוות. גם בסידור רב עמרם גאון כתוב כך. שניהם מביאים את זה. א"כ על פי שנים עדים יקום דבר. אין שום דבר בלי מקור, לכל דבר יש בסיס.

 

המשך ממוצש"ק במדבר התש"ע

הקב"ה אומר למשה רבינו,"ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". לוחות האבן, זה מובן. והתורה והמצוה, מה זו התורה, ומה זו המצוה? לכאורה, המצוה זו התורה.

הרמב"ם כותב בפתיחה לחיבורו משנה תורה, כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני, בפירושן ניתנו. שנאמר, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה, זו תורה שבכתב. והמצוה זה פירושה. וציוונו לעשות התורה על פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת תורה שבע"פ. הקב"ה נתן לנו תורה, ותרי"ג מצוות. איך לקיים את המצוות? כתוב בתורה לעשות סוכה, בסוכות תשבו שבעת ימים, כמה השיעור של הסוכה? מה כל הפרטים של המצוה? וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך, מצות תפילין, מה כתוב בתפילין, איך מניחים אותם? איפה בדיוק, מה זה בין עיניך? כל הפרטים, זו תורה שבעל פה. זה מה שכתוב והתורה, תורה שבכתב, והמצוה מה שצויתי אותך, שפירשתי לך בפרטי המצות. וזה מה שהרמב"ם כותב פה, כך הוא פותח את חיבורו משנה תורה, כי בעצם הרמב"ם עשה את ספרו כהשלמה לתורה. כמו שהוא כותב בסוף ההקדמה, אדם קורא בתורה שבכתב, ואח"כ קורא בחיבור זה. הוא בא להגיד את חלק התורה שבעל פה, לכתוב ולסדר אותו על ספר. כל מה שכתוב בספרי חז"ל, הפירושים וכל מה שהתחדש והתברר עד זמנו, הכל הוא סידר בספר, ולכן הוא פותח בזה בהקדמה. והוא ממשיך, כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון לעד וכו', והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא ציוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל. תורה שבעל פה לא נכתבה, אלא נמסרה מדור לדור, רק יותר מאוחר נכתבה המשנה, כשרבינו הקדוש ראה שהתורה שבעל פה עלולה להישכח, א"כ עת לעשות לה' הפרו תורתיך. למרות שהיתה צריכה להישאר בעל פה, והיה עדיף שתישאר בעל פה, אבל עת לעשות, ולכן התירו לכתוב את כל התורה שבעל פה. אבל זה קרה רק בדורות של התנאים, הרבה הרבה שנים אחרי מתן תורה. אבל כל הדורות לפני, היו לומדים את התורה שבכתב, ומפרשים אותה על פי המסורת שניתנה בתורה שבעל פה.

בתחילת ספר יהושע כתוב חזק ואמץ, אח"כ כתוב רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה אשר ציוך משה עבדי. כתוב בגאונים, מה זה אשר ציוך משה עבדי, כותב תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון, פרקוי בן באבוי, דרשו חכמים 'אשר ציוך', זה תורה שבעל פה. הקב"ה אומר ליהושע אחרי שמשה נפטר, רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציוך משה עבדי, דהיינו זו התורה שבעל פה שקיבלת ממשה רבינו. התורה שבכתב כתובה, אבל אתה קיבלת ציוויים ופרטים ממשה רבינו, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו', את התורה הזאת שקיבלת בע"פ, אשר ציוך משה. כך כתוב גם במדרש הגדול ובהרבה מקומות. ולמעשה זו גמרא במסכת ברכות דף ה' אבל שם יש גירסאות אחרות. לפי מה שכתוב בגמרא שלפנינו, והתורה, זה תורה שבכתב, והמצוה זה המשנה. במדרש הגדול מביא גירסא אחרת, ובסוף הוא אומר פירוש בדרך הזאת, דבר אחר והתורה זה תורה שבכתב, והמצוה זה פירושה. הוא מביא הרבה מקומות שמצאנו כי לשון ציווי נאמר על דברים שבעל פה.

על פי זה דיברנו בשיעור שעבר [מוצש"ק בהר בחקותי ה'תש"ע], מה שאנחנו אומרים בברית מילה, כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים, בגמרא (שבת דף קל"ז ע"ב) לא כתוב את המלה ולמצוות, וגם בסידורים של האשכנזים לא גורסים זאת, ובמדרשים זה גם לא כתוב. א"כ למה אנחנו אומרים ולמצוות? בסידורי הספרדים זה כן כתוב. אז ראשית הבאנו שיש לזה מקור בדקדוקי סופרים בשם גמרא בכתב יד, וגם בסדר רב עמרם גאון מובאת הגירסא הזאת.

יש כאלה שעשו מזה קושיא, שהרי המצוות הם בכלל התורה. אינני חושב שזו קושיא, כי בהרבה מקומות כתוב תורה ומצוות. למשל, רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. גם במוסף של ר"ה אנחנו אומרים אתה נגלית וכו' ללמד לעמך תורה ומצוות. אינני יודע למה עשו מזה קושיא, מדוע אנחנו מוסיפים לתורה ולמצוות. נכון שבגמרא זה לא כתוב, אבל אם לא כתוב בגמרא, צריך להסביר את הגמרא. הרי אם היה כתוב לא היתה שאלה. השאלה היא שבגמ' לא כתוב ובמדרשים לא כתוב, כולל מדרש הגדול שמביא את הנוסח הזה, לא מוזכר ולמצוות.

בכל אופן אחרי שמצאנו שיש לזה מקור, ובעצם מי שיראה גם למהרי"ץ היה קשה השאלה הזאת, ברבי חנניא בן עקשיא אומר וכו', מה זה תורה ומה זה מצוות, והוא מסביר ומביא שם כמה פירושים חלקם קצת דחוקים, הוא מביא בשם כמה מפרשים שמסבירים שיש הבדל אם זה מצוות שכליות או לא שכליות, עשו חילוקים. אבל לפי דברינו זה פשוט, כמו שכתוב התורה והמצוה, התורה זה תורה שבכתב, והמצווה זה תורה שבעל פה. זה רמב"ם מפורש. כך הרמב"ם מתחיל את החיבור שלו. וכפי שאמרנו 'אשר ציוך משה עבדי' אצל יהושע. ומדרש הגדול מביא הרבה מקומות שלשון מצוה, זו לשון שמדברת על הפירוש של התורה שבכתב, דהיינו תורה שבעל פה.

ולמעשה יש לזה עוד מקור בגמרא בחולין דף כ"ח עמ' א', בנוגע למצות שחיטה, מהיכן לומדים את המצוה של שחיטה, הרי לא כתוב בתורה איפה לשחוט, מי אמר שהשחיטה היא בצואר? במה לשחוט, מה כשר לשחוט? כמה צריך לשחוט וכו'. הגמ' אומרת, מלמד שנצטוה משה על הקנה והושט, רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף. איפה משה רבינו נצטוה? יש פסוק מפורש בפרשת ראה, 'כי תאוה נפשך לאכול בשר וגו' וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציויתיך'. אם תחפש בכל התורה כולה היכן כאשר ציויתיך, לא מוזכר בשום מקום איך לזבוח. וזבחת כאשר ציויתיך. אלא מה, ציויתיך בתורה שבעל פה. דהיינו, פה התורה רומזת שמשה רבינו קיבל ציוויים איך לשחוט ואת כל הפרטים. אותו הדבר כל התורה שבעל פה. ממילא יוצא שתמיד הלשון ציווי חוזר על תורה שבע"פ. א"כ זה מסתדר מצויין, יפה מאד. [מסקנת עניין זה בשיעור השבועי מוצש"ק בהעלותך ה'תש"ע]

דיברנו על זה בשיעור שעבר, רק לצערי, בשיעור שעבר לא הרגשתי טוב, ואולי הדברים לא היו ברורים. לא הייתי כ"כ בישוב הדעת. אולי יש עוד דברים שאמרתי שלא היו כל כך ברורים, אני מקווה שנשלים אותם בשיעור עכשיו או בפעמים אחרות.

 

סיום העניין ממוצש"ק בהעלותך התש"ע

ברצוני להזכיר עוד נושא שדיברתי עליו [מוצש"ק במדבר ה'תש"ע], מדוע אומרים אצלינו בברית מילה 'כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים'. הסברנו למה אנחנו מוסיפים את המלה 'ולמצוות'. אבל אני חוזר בי ממה שאמרתי. נכון שנתנו טעם ומצאנו מקור בדקדוקי סופרים שמביא גירסא זאת, וגם רב עמרם גאון מביא גירסא זאת, אבל למעשה חוזרני בי. בדקתי ברמב"ם, אין זכר למלה ולמצוות. בדקתי כמו־כן בתכלאיל הראשונות כת"י אין את המלה ולמצוות. היא לא קיימת בכל הנוסחאות, לפי שום נוסח, לא בגמרא, לא ברמב"ם, לא במדרש הגדול, לא בספרי התכאליל הראשונות ואפילו לא באחרונות. בדקתי אפילו בספרים שנכתבו לפני מאה שנה, גם לא כתוב. כתוב רק לתורה ולחופה. מסתבר שהמלה ולמצוות נכנסה אלינו משגרת הלשון שאומרים בד"כ לתורה ולמצוות, ומנוסחאות הספרדים.

בתשובה לשאלה מהקהל: נכון שהסברנו את זה, אבל מה אני יכול לעשות שזה לא כתוב. כנראה קיבלת את ההסבר שלנו כ"כ חזק, שעכשיו אתה עושה זאת קושיא עלי. אמת שהסברנו ותירצנו את הגירסא הזאת, אבל מה אני יכול לעשות שאינני מאנשי כנסת הגדולה, ואם חז"ל כותבים שהעניין לומר נוסח כשם שהכנסתו כך תכניסהו לתורה ולחופה, וזו גמרא מפורשת, ובמדרש רבה בקהלת, ובמדרש הגדול, וברמב"ם, ובאבודרהם ובכל הספרים הראשונים והאחרונים אף אחד לא גורס כן תכניסהו לתורה ולמצוות, אלא לתורה ולחופה, לכן מסתברא שזה השתרבב ונכנס אלינו מנוסחאות הספרדים. כי הספרדים הם שהכניסו את המלים האלה, רק אצלם זה מופיע, ודרכם זה נכנס אלינו. גם קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, לא היה בנוסחאות שלנו, וזה בא מנוסחאות הספרדים. לכן אני חושב שאדרבה, למעשה עדיף להשמיט את זה, ולומר כפי הנוסח שחז"ל קבעו.

 

אגב, צריך לשים לב, בהרבה בריתות מילה ראיתי שלא משגיחים בכך, כשמברך אבי הבן אשר קדשנו במצוותיו וציונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, הציבור עונים אמן, ומיד מברך אבי הבן שהחיינו. למעשה צריכים הציבור להגיד מיד אחרי האמן, כשם שהכנסתו לברית וכו'. ואח"כ יברך שהחיינו. לצערנו לא שמים לב לזה. כבר הייתי בבריתות מילה שלא רק שלא אמרו את כשם שהכנסתו וכו' במקום, אלא לא אמרו את זה כלל, לא כאן ולא אח"כ. והרי זו תקנת חז"ל. צריך לומר זאת, כמו שבברכת הגומל, שגמלני טוב, עונים אמן, ומיד אומרים שגמלך טוב הוא יגמלך סלה, אותו דבר גם בכשם שהכנסתו. זו תקנה שמופיעה כבר אצל התנאים. נכון שזה לא מטבע של ברכה, אבל ר' שמעון בן חלפתא הוא שאמר את הנוסח הזה, וכל גדולי עולם כך אמרו, וכך נקבע בגמ' ובכל הראשונים והאחרונים, ממילא גם אם השינוי וההוספה בכגון דא, אינה חמורה כמו בברכות, אבל אין לנו רשות לשנות ולהוסיף מה שהם לא הוסיפו. מי יודע אלו רמזים יש בזה.

הדפס

עוד...

  1. לעמוד הבא

כניסה לחברים רשומים

להרשמה
 
מיני תבלין וקליות
מצות טעמו וראו
מנויים לחיים
פעולת צדיק
עבור לתוכן העמוד