שמירת גדרי הקדושה והצניעות בפרט בימות הקיץ

שמירת גדרי הקדושה והצניעות בפרט בימות הקיץ, ומעשה עם הבן איש חי שאמר דברי נבואה על דורנו

מתוך משא קודש של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א ביומא דהילולא ה-205 למהרי"ץ זצוק"ל, כ"ח בניסן ה'תש"ע ב'שכ"א

לפני שנסיים, אני חושב שחייבים לדבר על עוד נושא אחד, ממש בקיצור. אנחנו בתחילת ימות הקיץ. ואיני מדבר רק לתימנים, עדה קדושה, אשרינו מה טוב חלקנו. עכשיו מתחיל הקיץ, והיצה"ר גדול. יש לנו צרות מבית ומחוץ, אויבנו שמאיימים לכלותינו, כמו בכל הדורות, רק שעכשיו יש נשק אחר, וצריכים לדעת, שאנחנו בסכנה גדולה. אבל הכל תלוי בנו. הקב"ה משתמש בהם כרצועת מרדות בעבורנו. צריכים לדעת, דיברתי בשיעור [מוצש"ק צו, דרשת שבת הגדול ה'תש"ע] ולא אחזור להאריך בזה, דיברתי על האינטרנט, על הסכנה של אינטרנט. יש לי פה פסק מגדולי ישראל שכותבים, האינטרנט הוא סם המות, יש בו את כל הטומאות שבעולם, המסתכל בו, לא לקבל את הילדים שלו למוסדות חינוך, שלא יקלקלו אחרים. אבל הכי חשוב, דיברתי על שוחטים, שיש שוחטים שלצערנו מסתכלים, צמודים למכשיר הטמא רח"ל. או סופרים, סופרי סת"ם, אתם יודעים מה זה סופר? סופר צריך להיות ירא שמים יותר משוחט. שוחט זה לאו אחד, אבל סופר שכותב תפילין, כותב ס"ת, כמה ברכות לבטלה יש בגללך. כל יום מבטלים אנשים מצוות בגללך. אין לקנות תפילין ומזוזות מסופר סת"ם שמסתכל באינטרנט. שורה עליהם טומאה גדולה. לצערנו, הנגע הזה חדר בתוכנו, וחייבים להילחם נגד זה. ובעצם על כל הענין של הצניעות.

הרב זליכה הי"ו, שהקב"ה ישלח לו רפואה שלימה, אביו סיפר סיפור, שהיה אצל הבן איש חי לפני פטירתו. הבן איש חי נפטר בשנת תרס"ט. הוא כותב כך, הרב הצדיק ר' מנשה זליכה, כשהיה צעיר בעיר בגדאד, טייל בסביבות הבית של רבינו יוסף חיים, הבן איש חי. ראה משפחה שבאה להיכנס אל הרב, היה ילד, ראה שנכנסים שם כל המשפחה. אמר, מעניין מה הם רוצים. הוא רואה שכולם יושבים ורוצים לדבר עם הרב. הרב ראה אותו ושאל, מה, גם אתה באת לשאול בעניין המשיח? הוא לא ידע מה לענות, לא הבין מה הרב אומר. הוא סתם נכנס, כי היה סקרן לראות מה יעשו אצל הרב. הוא שתק. הרב אמר לו, טוב, תשב גם אתה. תדעו לכם, אני חושב שהקב"ה עשה אותו שליח בשבילנו, כדי שהוא יעביר לנו מה נאמר שם באותה שיחה. בקיצור, הרב אמר לאחד מבני המשפחה, תחזור על השאלה שלך. חזר ושאל, האם שנה הבאה תבוא הגאולה או לא? אמר לו הבא"ח, למה אתה חושב ששנה הבאה תהא שנת גאולה? אמר לו, שנה הבאה זו שנת תר"ע, וכתוב תרע לאומים ותשלחם. תרע, מצא רמז בפסוק ונכנס לו בראש שבשנת תר"ע, תרע לאומים, ותשלחם, ישלח אותנו לא"י. אמר לו הבן איש חי, לא. שנה הבאה לא יבוא המשיח. הוא לא רצה שיכניסו להם זאת לראש. א"ל תראה, יש סימנים מתי יבוא המשיח, כתוב בגמרא במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"א, שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה, והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר. שנייה, חיצי רעב משתלחים. שלישית, רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית, שובע ואינו שובע. בחמישית, שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית, קולות. בשביעית, מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. וכל זה עוד לא היה. וכתוב במסכת סוטה מ"ט ע"ב, בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת, בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להישען על אבינו שבשמים. יש הרבה סימנים. וכעת אין אותם סימנים, אם כך שנה הבאה הוא לא יבוא. הבן איש חי רצה להוריד אותו מזה. בקיצור, אמרו לו, טוב, כל הסימנים שהרב אומר כבר כתובים, אולי הרב יגיד לנו סימן שלא כתוב. אמר הרב, אתם שואלים מה לא כתוב, אני אגיד לכם. חזות קשה הוגד לי, אבל אני אגיד לכבודכם. לפני ביאת המשיח, בנות ישראל תלכנה בחצי כסות. ובסיבתן בחורי ישראל מתים. הוא אמר את זה בערבית. זה היה בזמן תר"ע.

שימו לב, אנחנו עכשיו בשנת תש"ע, מאה שנה אחרי, והבן איש חי בעיני קדשו אמר שבנות ישראל ילבשו חצי כסות. ואינני חושב שמדובר על אחינו החילונים, אני חושב שמדובר עלינו. בואו נשווה את הלבוש שלנו ללבוש של אמותינו. נתחיל מהראש, כמה מטפחות שמו על הראש, שלש. היום כמה שמים? נו, זה לא חצי?! גרביים, האמהות שלנו שמו גרבים שקופות? לא. שמו מכנסים תחת השמלה, עם רקמה כידוע. היום זה חצי כסות. בציבור החרדי שלנו, בעוונותינו הרבים. אין זמן להאריך בזה, אבל שנדע, אנחנו חייבים לתקן את הנושא הזה. לצערנו, יש בעלים שמאלצים את הנשים שלהם ללכת בכל מיני לבוש, ה' ירחם. אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה. אוי ואבוי, אם ח"ו אנחנו לא נתקן את עצמנו, הקב"ה לא מוותר. הקב"ה יש לו זמן, אף אחד לא יברח ממנו. מאריך אפיה וגבי דיליה. מי שאומר שהקב"ה וותרן, יוותרו מעוהי. ח"ו, אנחנו נצטרך לשלם על הדברים האלה. [המשך הבירור בעניין זה במוצש"ק תזריע מצורע ה'תש"ע]

יה"ר שהקב"ה יזכנו, שלא ישמע שוד ושבר בגבולנו, וזכות תורת מהרי"ץ תגן עלינו. חשבתי לדבר פה הרבה דברים, ולא הספקתי, אבל בעזרת ה', נשלים בשיעור הבא בל"נ. יהי רצון שיהיו הדברים לתועלת, אמן כן יהי רצון.

השלמה ממוצש"ק תזריע מצורע התש"ע

נשלים גם, מה שנוגע לסיפור על הבן איש חי [סופר ביומא דהילולא ה-205 למהרי"ץ זיע"א]. השבוע ביררתי את הסיפור עם הנכד של בעל המעשה, מי שמכיר את הרב מנשה זליכה מפרדס כץ. הוא אמר שזה נכון, הסיפור מפורסם אצלנו, הוא רק תיקן לי כמה פרטים. הסיפור הוא עם סבו, הרב סלימן זליכה. כשהיה בן 18 שנים. הוא הילך סביבות ביתו של הבן איש חי, פתאום ראה את משפחת לניאדו נכנסים לביתו של רבינו יוסף חיים מגדולם ועד קטנם. הוא התפלא למה הם נכנסים, ונכנס אחריהם מתוך סקרנות. וראה שמדברים וכו' וכו', זה הסיפור שדיברנו. רק שפה צריכים להבין משהו, למה הבן איש חי בעצם הוציא אותם מהרעיון הזה? נלענ"ד, שהסיבה היא משום שהם היו מחשבי קיצין. דיברנו קודם, תיפח רוחם של מחשבי קיצין.

הערה מהקהל: לא כולם היו בהילולא, לא כולם שמעו את הסיפור.

טוב, אחזור על הסיפור בקצרה. היתה משפחה אחת בעיר בגדאד, שקראו לה משפחת לניאדו. והרב הזה, שהיה צעיר בן שמונה עשרה, ר' סלימן זליכה, היה גר ליד הבן איש חי. פתאום הוא רואה את כולם נכנסים. נכנס גם הוא. הוא התיישב, ושאל אותו הבן איש חי, גם כן באת לשאול בענין המשיח? הוא לא ידע מה הוא רוצה ממנו. סתם נכנס כי היה סקרן, לא ידע על מה מדובר. אמר הבא"ח, טוב, תשב גם אתה ותשמע על מה מדברים. ואז הבא"ח אמר לאחד מהמשפחה, תחזור על השאלה שלכם. אמר, הרב יגיד לנו, האם בשנה הבאה יבוא המשיח? שאל אותו הבן איש חי, למה אתה חושב ששנה הבאה יבוא המשיח? אמר לו, כי יש פסוק בתהלים תרע לאומים ותשלחם, שנת תרע"ק. תרע לאומים. מה זה תרע? תרועם מלשון תשבור, לאומות העולם תעשה רע. ותשלחם, תשלח את עם ישראל משם. כנראה, הוא כבר השפיע על כל המשפחה שלו, וכולם כבר חשבו בעניין של משיח, כולם מוכנים ומזומנים. הבן איש חי אמר, לא. שנה הבאה הוא לא יבוא. למה? כי חסרים לנו סימנים. הרי כתוב במסכת סוטה מ"ט ע"ב, בעקבות משיחא חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מה יש לנו להישען על אבינו שבשמים, יש הרבה סימנים. וכנראה הוא אמר לו עוד סימנים, כתוב בגמרא במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"א, שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה, והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר. שניה, חיצי רעב משתלחים. שלישית, רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית, שובע ואינו שובע. בחמישית, שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית, קולות. בשביעית, מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. יש סימנים, זה לא בא פתאומי, צריך לקחת כמה שנים. ובגלל שאין עדיין את כל הסימנים לכן הוא לא יבוא. אמרו להרב בן איש חי, טוב, שהרב יגיד לנו עוד סימן. מה שכתוב בגמרא אנחנו כבר יודעים, יש לרב עוד סימן? ענה להם כך, חזות קשה הוגד לי, אבל לכבודכם אני אומר, לפני ביאת המשיח תלבשנה בנות ישראל חצי כסות. ובסיבתן, בחורי ישראל מתים. ה' יצילנו. כך אמר הבן איש חי, ובזמנו לא היתה פריצות כמו שיש היום. להגיד דבר כזה, זה רק ברוח הקודש. ובעצם, מה שרצינו לומר, שצריך לחזק את נושא הצניעות. לצערינו, העניין של חצי כסות, לא מדובר על חילונים. חילונים, בעוה"ר, עליהם כבר לא מדברים.

לדוגמא, סיפר לי מישהו שהגיע לבית חולים מאיזו סיבה, ראה שבא אדם צעיר בן ארבעים, עם כאב בלב. והוא צועק וצועק. אחרי עשר דקות, רח"ל מת. לא עבר הרבה זמן, אשתו מגיעה ומתחילה לצעוק, ריבונו של עולם, מה הגזירה הזאת? צועקת, אומרת שם ה', אלד'ים. מה הגזירה הזאת? והוא אומר לי, תגיד לי, הרי הם מאמינים בני מאמינים? איך היא, עם לבוש כזה, ה' ירחם, שואלת מאיפה הגזירה? הרי זה בעוון שלכם. אתם לא עושים את רצון ה'. פירושו, חילונים לא מרגישים ולא מבינים מה רע אצלם. אם יש כבר ח"ו טענות, צריכים לדעת, בשלנו הסער הגדול הזה. דהיינו, אם משווים את לבוש הציבור החרדי כיום, ללבוּש שהיה בזמן הבן איש חי וללבוש שהיה לאמהות שלנו, מי שיעשה חשבון הלבוש של היום הוא חצי כסות. תתחילו מהראש, האמהות שלנו, כמה כיסויים היו להם על הראש? 3 כיסויים. היום מה? תעשו חשבון, היום בכל מיני הלבוש זה מצב של חצי כסות. ובעוונותינו הרבים, זה מה שגורם את כל הצרות. יש גם מכתב כזה של החפץ חיים.

בכל אופן, מה שרצינו פה להסביר, למה הבן איש חי הניא אותו מהמחשבה הזאת? למה אמר לו שבשנה הבאה לא יבוא המשיח? בגלל שכשמישהו קובע זמן שיבוא המשיח, אנשים פשוטים עלולים ח"ו להתייאש. אסור להגיד דבר כזה. אסור להגיד זמן שיבוא משיח, וכשלא בא אנשים חושבים שח"ו לא יבוא, ובסוף מתרופפת כל האמונה שלהם. זה מסוכן. לכן, אם יבוא, יבוא. אבל מראש, צריכים להיזהר לא לקבל את הדברים, ואפילו במדה מסויימת. פשוט לדחות את זה.