תוספת בית לפיוט בר יוחאי

מובא בספר שלחן ערוך המקוצר סימן נ"ח הלכה ג' - הלכות תפילת ערבית של שבת:

ג. ששת המזמורים, שתחילתם לכו נרננה, אומרים הקהל מיושב, ועומדים לכבוד שבת מלכתא בעת אמירת פיוט לכה דודי, ומתחילים לעמוד כבר קודם לכן כשאומרים אנא בכח {ו}, ויש מדקדקים המקדימים לעמוד מֵעת אמירת י"י למבול "ישב, וישב" י"י מלך לעולם{ז}. ובשאמי יש המתחילים לעמוד מן מזמור לדוד הבו לי"י בני אלים{ח}. בכל שבעת הפעמים שאומרים בואי כלה, מגביהים עקבי רגליהם{ט}. ויושבים ואומרים ישקני וגו', והגדול שבציבור או חזן־בית־הכנסת, אומר פיוט בר יוחאי בעמידה במקומו {י}, וכל הקהל יושבים אז, וגם אחר־כך אפילו בעת שאומרים מזמור שיר ליום השבת{יא}, עד שמגיעים סמוך לתפילת העמידה, דהיינו לפני שאומר ש"צ ושמרו בני ישראל וגו'{יב}. וטוב שיעמדו כבר מעת שאומר ופרוש עלינו סוכת שלום{יג}:

ובהערה י' בעיני יצחק הוסיף:

{י} ולענ"ד טוב להוסיף לפני הבית האחרון, בית שיש נוהגין לאמרו: בר יוחאי יֵחַדְתָּ עשר ספירות. מֵאֵין סוף, בחביון העוז נסתרות. סובלים את העולם, י"י בם להורות. וסוד המאורות יענו אשריך: כדי לבאר בהדיא כוונת הפייטן ולהוציאה מן הכח אל הפועל, וכמו שביארתי בס"ד במאמר אופן המרכבה (שהוא מבוא לספר רכב אלהים של־מהרי"ו) דף צ"ב [ראה מסגרת]. ונראה לי שחיברוֹ המקובל מה"ר שלמה בן יעקב, עיין עליו בנספחות לנפש כל חי דף קמ"ו. וכיוצא בזה הובא בכמה תכאליל כת"י ישנות, תוספת שני בתים שייסדם מהר"י צאהרי, ואכמ"ל.