סימן מ"ט - הלכות כוונות האדם,שיהיו כולם לשם שמים

[א] אמרו רבותינו ז"ל{א}, איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, בכל דרכיך דעהו{ב}. פירוש, שאפילו בדרכיך שאתה עושה לצורך גופך, דע את ה', וַעֲשֵׂה את הדברים לשמו יתברך. כגון האכילה, השתייה, הישיבה, העמידה, ההליכה, השכיבה, השיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו{ג}: 

[ב] האכילה והשתייה, כיצד. אין צריך לומר שלא יאכל וישתה דברים האסורים חס־ושלום, אלא גם בדברים המותרים, והיה צמֵא ורעֵב, אם אכל ושתה להנאתו, אינו משובח. אלא יתכוין באכילתו ושתייתו, שיהיה לו כח לעבודת הבורא{ד}. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה לו, ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים והטובים לבריאות הגוף{ה}. ויש אנשי מעשה, שקודם אכילה אומרים הנני רוצה לאכול ולשתות, כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת השם יתברך{ו}: 

[ג] הישיבה העמידה וההליכה, כיצד. אין צריך לומר שלא ישב במושב לצים, ושלא יעמוד בדרך חטאים, ושלא ילך בעצת רשעים. אלא אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו, להשלים חפצו ותאותו, אין זה משובח, אלא יעשה לשם שמים. ומכל מקום גם אם אֵי אִפשר לו לכוון לשם שמים דוקא, אל ימנע את עצמו מדברים אלו, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה{ז}: 

[ד] השכיבה, כיצד. אין צריך לומר בזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות, שאין ראוי להתגרות בשִינה כדי לענג את עצמו. אלא אפילו בזמן שהוא יגע, וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו אינו משובח. אלא יתכוין לתת שינה לעיניו, ולגופו מנוחה לצורך בריאות גופו, ושלא תיטרף דעתו בתורה, מחמת מניעת השִינה{ח}: 

[ה] השיחה, כיצד. אין צריך לומר שלא לספר לשון־הרע או רכילות וליצנות וניבול־פה חס ושלום. אלא אפילו לספר בדברי חכמה, צריך שתהא כוונתו לעבודת הבורא, או לדבר המביא לעבודתו{ט}: 

[ו] וכן כשהוא עוסק במשא ומתן, או במלאכה להשתכר בה, לא יהא בליבו לקבוץ ממון בלבד, אלא יעשה כדי שיהיה לו לפרנס את בני־ביתו, ולתת צדקה, ולגדל בניו לתלמוד־תורה. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו, ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו. וכשרואה דבר שיבוא לידי עבודת הבורא יתעלה, יעשהו. ואם לאו, אל יעשהו. ומי שנוהג כן, נמצא עובד את בוראו תמיד כל ימיו. ובדרך הזה זקף רבינו הקדוש אצבעותיו למעלה בשעת מיתתו, ואמר{י} גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהם אלא לשם שמים{יא}. ועל עניין זה ציוו רבותינו ז"ל ואמרו{יב} וכל מעשיך יהיו לשם שמים{יג}: