סימן מ"ו - הלכות ברכות הראִיָּה

[א] היוצא בימי ניסן ורואה אילני מאכל שמוציאין פרח, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בִּרְיוֹת טובות (ואילנות טובים{א}) כדי להתנאות בהן בני אדם. ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה, ואם איחר מלברך עד שגדלו הפירות, לא יברך עוד. אבל קודם שגדלו, יכול לברך אפילו אם לא בירך בפעם הראשונה שראה את הפרחים{ב}. ומנהג הספרדים לומר ברכה זו ברָב־עם ובתוספת מזמורים ובקשות, ואצלינו וכן אצל האשכנזים לא נהגו זאת{ג}: 

[ב] על הזיקים, והוא כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום, ונמשך אורו כשבט, ועל הכוכב שיש לו זנב ושבט של אורה, ועל רַעֲדַת־הארץ, ועל רוחות שנשבו בזעף, ועל הברקים, על כל אחד מאלו מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה (מעשה{ד}) בראשית. (ואינו מברך על הזיקים כי אם פעם אחת בלילה, אף על פי שראה עוד כוכב אחר רץ. ועל הכוכב שיש לו זנב, כיון שבירך עליו אינו מברך עוד, אלא כשלא ראהו עד לאחר שלשים יום). ועל הרעם, אם שְׁמָעוֹ לאחר שעבר הברק, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שכחו (וגבורתוד}) מלא עולם. ואם ראה את הברק ושמע את הרעם ביחד, מברך רק ברכה אחת, עושה (מעשה) בראשית. וכן אם בירך על הברק עושה (מעשה) בראשית, ובתוך כדי דיבור לברק נשמע הרעם, אינו צריך לברך עליו, כי נפטר בברכה שעל הברק. אין מברכין על הברק או על הרעם אלא תוך כדי דיבור. אבל אם הפסיק יותר, שוב לא יברך{ה}: 

[ג] כל זמן שלא נתפזרו העבים, נפטר בברכה אחת. נתפזרו העבים והשמים נזדככו בין ברק לברק ובין רעם לרעם, צריך לחזור ולברך. והברקים שנראים בלא רעם אלא מחמת החום, אינם כברקים ממש ואין מברכין עליהם{ו}: 

[ד] הרואה קשת מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית, נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ואסור להסתכל הרבה בקשת בהתבוננות, מפני שהוא מראה דמות כבוד השם יתברך{ז}: 

[ה] על הַיַּמִּים, ועל ההרים הגבוהים המפורסמים מחמת גבהם שניכרת גבורת הבורא בהם (כגון הר חרמון בצפון ארץ ישראל, והרי האַלְפִּים בארצות אירופה{ח}), מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה (מעשה) בראשית. ועל הים הגדול מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה את הים הגדול. יש אומרים דהיינו ים אוקינוֹס, ודעת מָרַן הש"ע שהוא הים שהולכים בו לארץ ישראל ומצרים. לפיכך מספק ראוי לברך עליו עושה (מעשה) בראשית, שבזה יוצא אליבא דכולי עלמא{ט}: 

[ו] הרואה חמה בתקופתה והוא משמונה ועשרים לשמונה ועשרים שנה, שתקופת ניסן אז בתחילת ליל רביעי, מברך ביום רביעי בבוקר כשהיא זורחת, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עושה (מעשה) בראשית. ולכתחילה יש לברך בבוקר מיד בהנץ החמה, משום דזריזין מקדימין למצות. וטוב אם אפשר לברך באסיפת עם, משום שנאמר{י} ברָב־עם הדרת מלך (ויש להכריז ביום שלפניו למען ידעו להתאסף). אם אי אפשר להתאסף תֶּכֶף בבוקר, אל יתאחרו בשביל זה, אלא כל אחד יברך מיד כשרואה זריחת השמש, כי עניין זריזין מקדימין, דוחה עניין ברב עם. ובדיעבד אם לא בירך בבוקר יכול לברך עד שלש שעות ביום, ובשעת הדוחק עד חצות היום. ולכן אם בבוקר יש עננים המכסים אותה, ימתין עד קרוב לחצות אולי תתגלה ויברך בשם ומלכות, ואם לא נתגלתה יברך בלא שם ומלכות{יא}. ברכת החמה האחרונה, היתה בשנת ה'תשמ"א לבריאת העולם, ב'רצ"ב לשטרות. ותהיה אם ירצה ה' בשנת ה'תשס"ט. ויהי רצון שנזכה לאור שבעת ימי בראשית: 

[ז] מי שעשה לו הקדוש ברוך הוא נס שלא כדרך הטבע, כשרואה את המקום שנעשה לו הנס מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה (ועיין לקמן סימן מ"ז סעיף ו'). וגם בנו ובן בנו אפילו אותם שנולדו קודם שנעשה הנס, גם כן מברכין. כיצד מברכין, בנו מברך שעשה לאבי נס במקום הזה, ואם הם רבים אומרים לאבינו. בן־בנו אומר לאבותי, ואם הם רבים אומרים לאבותינו. ומי שנעשו לו נסים הרבה, בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס, צריך להזכיר כל שאר המקומות, ויכלול כולם בברכה אחת, ויאמר, שעשה לי נס במקום הזה, ובמקום פלוני. גם על נס של רבו מובהק, צריך לברך שעשה נס לרבי במקום הזה{יב}: 

[ח] הרואה מלך ממלכי אומות העולם, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם. ואפילו אינו רואה את המלך ממש, אלא שהוא רואה בכבודו ויודע בבירור שהמלך הוא שם, יכול לברך ברכה זו. וסוֹמֶא, יברך בלא שם ומלכות. ומצוה להשתדל לראות בכבוד מלכים, שאם יזכה יראה בכבוד המלך המשיח, ויבחין כמה יָתֵר כבוד נוחלי שכר מצוה, יותר ממה שהיה כבוד האומות. ואם ראה אותו פעם אחת, אל יבטל יותר מלימודו לראותו, אלא אם בא אחר־כך בחיל יותר ובכבוד גדול יותר{יג}: 

[ט] הרואה קברי ישראל, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין וכו'. ועל קברי גויים אומר{יד} בוֹשה אמכם מאד חָפְרָה יולדתכם, הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה{טו}: 

[י] כל ברכות הראִיה הנזכרות, אם חזר וראה אותם הדברים בעצמם אינו חוזר ומברך, אלא אם־כן היתה בין ראיה לראיה שלושים יום, דהיינו חוץ מיום הראיה הראשונה וחוץ מיום הראיה הזאת, יהיה שלושים יום. אבל אם רואה דבר אחר כמו זה שראה אז, כגון מלך אחר וקברים אחרים וכדומה, חוזר ומברך גם בתוך שלושים יום{טז}: 

[יא] הרואה כושי, וגיחור דהיינו שהוא אדום הרבה, והלווקן דהיינו שהוא לבן הרבה, והקפח, דהיינו שהוא ארוך ודק, והנְּנָס, והדרקונה, דהיינו מי שהוא מלא יבלות, ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות זו בזו, ואת הפיל ואת הקוּף, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם משנה הבריות{יז}. ואינו מברך אלא בפעם הראשונה, שהשינוי עליו אז גדול מאד{יח}: 

[יב] הרואה את החיגר, ואת הקיטע דהיינו שנקטעו ידיו, ואת הסוֹמֶא, ומוכה שחין, ובוהקן, והוא מי שמנומר בנקודות לבנות דקות, אם הם ממעי אמם, מברך בפעם הראשונה שהוא רואה אותם (שאז השינוי עליו גדול מאוד) בא"י אמ"ה משנה הבריות. ואם נשתנה אחר־כך והוא מצטער עליהם, מברך דיין האמת{יט}: 

[יג] הרואה אילנות טובים ובריות נאות ומתוקנות ביותר, אפילו גוי (שראה אותו בראייה בעלמא, כי אסור להסתכל בו בהתבוננות) או בהמה, מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו. ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם{כ}: 

[יד] מקצת מן הברכות הנזכרות בסימן זה ובסימן שלפניו, אין העולם נוהגים לאמרם כלל, או שאומרים אותם בלי הזכרת השם. והטעם, מפני שאין בקיאים בנוסחתם ובפרטי דיניהם, או מפני שסוברים שהן רשות. אבל העיקר להלכה שיש לאמרם, ואין להקל בהם{כא}, לפיכך ישנן כל אדם לעצמו דיניהם ופרטיהם שכשיבוא מעשה לידו לא יסתפק{כב}: