[א] כל הפירות והירקות שסחטן והוציא מהן משקין, מברך על המשקין שהכל, וכן דבש הזב מן התמרים. חוץ מהיין לפי שהוא חשוב מאד, קבעו לו ברכה מיוחדת בורא פרי הגפן. וכן שמן זית שהוא גם־כן חשוב, אם נִהְנָה ממנו באופן שהוא צריך לברך עליו (כדלקמן סימן מ' סעיף ז') מברכין עליו בורא פרי העץ{א}:
[ב] פירות שאין דרכם לבישול אלא לאכלם חָיין, אם בשלם מברך על הרוטב שהכל. אבל פירות שדרכם ליבשם ולבשלם, והם שכיחים לרוב, ונָטעי להו אדעתא דהכי, אם בשלם כדי לאכול את הפירות וגם לשתות את הרוטב, מברך על הרוטב בורא פרי העץ, ואפילו אינו אוכל מן הפירות. וכן קָטְנָיוֹת וירקות, במקום שדרכם לבשלם, לאכלם וגם לשתות את הרוטב, מברך על הרוטב בורא פרי האדמה, ואפילו אינו אוכל מן המאכל. (והחילוק שבין זה למה־שכתוב בסעיף א', יש אומרים משום דהתם אין דרכם בכך לסחוט את הפירות או הירקות להוציא מימיהם, והכא דרכם בכך. ויש אומרים משום שיותר נכנס טעם הפרי והירק במים שמבשלין אותן בהם, מאשר הוא במשקה שזב מהם). אבל אם אין כוונת הבישול רק בשביל הפירות או הירקות, אזי כשאינו אוכל מן הפירות והירקות אלא שותה את הרוטב לבד, מברך שהכל. ואם בישלם עם בשר ביחד, אפילו אם כוונת הבישול גם בשביל הרוטב, לעולם מברך על הרוטב שהכל, כי הבשר הוא העיקר{ב}:
[ג] פירות ששראם או בישלם רק בשביל הרוטב, מברך עליו שהכל. ולכן מברכין על קפה ועל תה שהכל, ולא בורא פרי העץ{ג}. וכן על השיכר ("בירה"), בין שהוא מתמרים בין שהוא משעורים{ד}:
[ד] ירקות או פירות שכובשין אותם במים להחמיצם, אף־על־פי שדרכן בכך כגון מלפפון וכרוב, מכל מקום אין מברכין על הרוטב, כי אם שהכל. ואף־על־פי שטעם הירק והפרי ברוטב, מכל מקום הואיל ואין עיקר הכבישה בשביל שיתנו טעם במים, אלא בשביל שהם בעצמם יתוקנו ע"י הכבישה, לכן מברכין רק שהכל{ה}. ואם אכל תחילה את הירק ובירך בורא פרי האדמה, ואחר־כך רוצה לשתות גם את הרוטב, אינו צריך לברך על הרוטב, כי נעשה טפל לפרי{ו}:
[ה] וכן פירות וירקות וקטניות וכדומה שבישלם במשקה שיש לו טעם בעצמותו, כגון בחומץ או בחלב, מברכין על הרוטב שהכל. ואם אכל תחילה את המאכל, יש ספק אם אין הרוטב נפטר בברכה זאת{ז}:
[ו] תפוחי־זהב שסחטם, יש אומרים שברכתם ב"פ העץ, ויש חולקים שלא לברך אלא שהכל{ח}. ולכן טוב לפטרם ע"י דבר אחר: