בעניין סירוס נקבה

 בס"ד אלול תשפ"ב לפ"ק.

לכבוד מוה"ר הגאון הגדול המובהק ר' יצחק רצאבי שליט"א

פוסק עדת תימן ומח"ס שו"ת עולת יצחק.

שלום וברכה.

פעמים רבות בא לפנינו שאלה בנשים בגיל ארבעים ומעלה אשר אין בכוחן לסבול עוד הריון, מחמת עול טיפול בילדים, וכשמבררים הדבר הן מגיבות שאינם מסוגלות לחשוב על הריון, ונשמע באמת שדבריהן כנים. ויש המוסיפות לומר שהן חוששות מאוד שאם יכנסו להריון יהיה להם דכאון לידה (שגורם לחוסר תפקוד ופעמים עד פירוק הבית כולו).

ואם המניעות הרגילות מועילות להן הנה מה טוב. אבל אצל רבות המניעות הרגילות אינם מתאימות מחמת קרישיות בדם או שהמניעה גורמת לדימומים, או שאינה נותנת מניעה מוחלטת ובטוחה, ונפל פיתא בבירא.

והנה היתר מניעה ע"י קשירת חצוצרות התירו הפוס' דוקא כשיש חשש סכנה (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' רסה) משום שיש בזה חשש סירוס, כי בד"כ מצב זה אינו הפיך, אא"כ ע"י ניתוח שבו יחתכו מקום הקשירה ושוב יחברו הצינורות מתחילה ע"י שימתחו קצוותיהם אחת אל השניה ויתפרו ויחזור להיות שביל החצוצרה (שדרכו עוברת הביצית של האשה) פתוח.

אבל הנה בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ג סימן טו) כתב (גבי זריקה הגורמת מניעה לחצי שנה ושוב חוזרת לקדמותה) להוכיח שסירוס לזמן לא הוי סירוס אלא רק סירוס לצמיתות, ועוד הוסיף שיתכן שאין איסור סירוס אלא באופן שמקלקל את אברי ההולדה עצמם, אבל הזריקה הנ"ל דבשבילה לא יוליד ששה חדשים הרי אינו עושה שום קלקול, דהא יוכל לבעול כמתחלה בקישוי אבר רק שמחליש וממית החיות בזרע שלו וכדומה לזה שזה מסתבר שלא היה נאסר לפ"ז אפילו כשהיה נעשה סריס לעולם, עכת"ד.

וכיום ישנה דרך נוספת והיא סתימת החצוצרה בפקק סיליקון. פעולה זו הינה קלה יותר לביצוע מחמת שאין צורך בניתוח ומחדירים את הפקק ע"י היסטרוסקופיה (מצלמה זעירה החודרת לתוך הרחם).

וגם מבחינה הלכתית לכאורה הרי זה יותר קל ודמי לשאר מניעות (וכדוגמת התקן תוך רחמי) כי זו פעולה הפיכה.

ודרך נוספת קלה יותר היא סתימה ע"י "אשור", שהיא פעולה זהה לסיליקון, רק שזה סליל מתכתי כעין קפיץ קטן שמתרחב בתוך החצוצרה ומתאים את עצמו לגודל החצוצרה וכעבור ג' חודשים יש בירור שהחצוצרה סתומה לגמרי.

וזה קל יותר הלכתית גם מהסיליקון מחמת שאינו מסרס מיד במעשה הרופא אלא לוקח ג' חדשים כנ"ל עד שמשלים הפעולה וממילא הוא גרמא.

ובאתי בזאת לשאול האם במקום שרואה המורה שאשה זקוקה להיתר מניעה אמיתי, ומניעות אחרות גורמות לה בעיות קשות, האם נוכל להמליץ על פעולות הללו (סיליקון או אשור) גם לא במקום סכנה ממש אלא במקום חולי בגוף או בנפש מחמת עומס וכדומה.

אודה מאוד שמוה"ר שליט"א ישיבני תשובה מאהבה בהיות והדבר נוגע למעשה ואיני כדאי להכריע בזה.

בברכה רבה

הצעיר יניב נסיר

ראש בית ההוראה "מעין טהור"

ומח"ס שו"ת הלכה למשה ג"ח ופסקי שבת, ירושלים.

להלן תשובת מרן שליט"א:

נראה להתיר כמו שנימק והסביר כת"ר בטוטו"ד, מה־גם דנקיטינן כהרמב"ם פט"ז מאיסו"ב הלי"א וטוש"ע א"ה סי' ה' סי"א שסירוס נקבה אינו מן התורה מאחר שאיבריה פנימיים וגם אינה מצווה בפו"ר, וע"ע שיעורי תורה לרופאים ח"ד סי' רכ"ז מדף ק"י, היכל הוראה ח"ב סי' קמ"ט דף רמ"ו, והמדריך להוראה ח"ב דף רמ"ג, ומה שציינתי בס"ד בשע"ה סי' קצ"ח הלכות פו"ר הערה ל"ח. וחפץ י"י בידך יצלח.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו