'חד גדיא' והמוסר השכל שבו - להתרחק ממחלוקת בתכלית הריחוק

להתרחק ממחלוקת בתכלית הריחוק

מתוך שערי יצחק השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א מוצש"ק שמיני התש"ע

בעזה"י אנו נמצאים בימים שאחרי פסח. וכבר אמרתי זאת בעבר [מוצש"ק צו ה'תש"ע], אבל כדאי להזכיר, בגלל המוסר־השכל שבדבר.

כידוע, היתה מחלוקת בין גדולי ישראל לפני שלש מאות שנה. מחלוקת גדולה בין היעב"ץ לרבי יהונתן אייבשיץ. ר' יהונתן אייבשיץ היה אחד מהגדולים החריפים, מחבר אורים ותומים על חושן משפט, ותפארת ישראל על יורה דעה, ועוד ספרים. היעב"ץ היה מגדולי ישראל, גם בשטחים אחרים, והחתם סופר בתשובה מחשיב את היעב"ץ, גדול שבאחרונים. בכל אופן שתי ענקים. היעב"ץ נלחם נגד הרב אייבשיץ. בד"כ ר' יהונתן אייבשיץ היה סבלן. סבל את המחלוקת נגדו. ביזו אותו, ביישו אותו, היעב"ץ חשד בו שהוא מאמין למשיח השקר שבתי צבי שר"י. ר' יהונתן אייבשיץ, חוץ ממה שהיה גדול בנגלה, היה גם גדול בנסתר. היה כותב קמיעים לאנשים חשוכי מרפא. ובקמיעים כידוע, יש כל מיני צירופי שמות קדושים. היעב"ץ בדק את הקמיעים, פתח וראה כל מיני רמזים שיצא לו כנראה גימטריא צבי או שבתאי וכדו', נפל בליבו חשד, ויצא נגדו למלחמת חרמה. ר' יהונתן אייבשיץ קיבל הרבה בושות מכל הסיפור הזה, אבל הוא לא הגיב. החרימו אותו. הוא היה בפראג, והב"ד שלו רצו להחרים בחזרה את היעב"ץ, אבל הוא לא הסכים. הוא סבל בדומיה.

מספרים, זכורני כי החת"ס סיפר עליו, שפעם אחת, בתקופה שאחרי פסח ר' יהונתן אייבשיץ יצא לנדוד בכל מיני מקומות, כאדם פשוט, בלי איצטלא דרבנן. הגיע לאיזה בית מדרש, נכנס וראה כולל ערב. לומדים תורה בערב. נו? על מה מדברים? 'ישיחו בי יושבי שער...', מדברים עליו. אבל הוא לא דיבר כלום, התעלם. עד שראה שזה יותר מדי, עשו אותו ממש לצחוק, ללעג וקלס, כשבכלל לא הכירו אותו ולא ידעו מיהו, בגלל ריחוק המקומות. פנה ואמר להם, אני רואה שאתם ת"ח, והוא היה נראה ממש כמו עם הארץ, וגם לא עשה רושם בדיבורו בכוונה, אמר להם אני רוצה לשאול אתכם שאלה. אני רואה שאתם למדנים, יש לי קושיא. מה הקושיא? אמר, זו לא קושיא בגמרא ואפילו לא ברמב"ם, זה מההגדה של פסח. אמרו לו, טוב תשאל. אמר להם, זה אפילו לא מההגדה, זה מ'חד גדיא' שאחרי ההגדה. יש לי קושיא בחד גדיא. אמרו לו טוב, מה הקושיא? חשבו מי יודע מה, מה כבר יכול להיות קושיא בחד גדיא. אמר להם, אני פשוט לא מבין, התחלתי, חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי. אבא קנה גדי בשני זוזים, ואתא שונרא, בא חתול ואכל את הגדי. החתול לא בסדר. החתול רשע, למה אכל את הגדי? ואתא כלבא, ואכל לשונרא. הכלב בסדר, הוא צודק. עכשיו בואו נראה את ההמשך לפי הסדר הזה, החוטרא לא צודק, הנורא צודק. המיא לא צודק, התורא צודק. השוחט לא צודק, מלאך המות צודק. ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות, הקב"ה לא צודק. תעשו חשבון לפי הסדר הזה, כך יוצא. היתכן? הרי כתוב 'צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו'. לא יתכן שהקב"ה יוצא לא בסדר.

הם שמעו את השאלה והתפלאו, כי מתחילה חשבו שהוא סתם עם הארץ. אמרו לו תשמע, אם אתה מסוגל לשאול כזאת שאלה, בטח יש לך תירוץ. אמר להם, אני אגיד לכם את התירוץ. החשבון מתחילה לא נכון. אנחנו עשינו חשבון שהכלב צודק שאכל את השונרא, אבל זה לא נכון. יש בין הגדי לבין השונרא סכסוך, הכלב לא צודק, מה אתה מתערב בסכסוך שלא שלך? ומכאן ממילא הכל מתהפך בחזרה. יש ויכוח ביניהם, זה ככה וזה ככה, טוב אז הוא אכל אותו, מה אתה הכלב מתערב?

אמר להם ר' יהונתן אייבשיץ, תשמעו, יש פה ויכוח בין רבנים, בין גדולי תורה, מה אתם מתערבים? מה אתם מדברים? אינני יודע אם בסופו של דבר הוא גילה להם שזה הוא, אבל זה לא משנה. זה כוחו של יצר הרע, שאדם תמיד חושב על עצמו שהוא חכם, שיכול להביע דעות, שיכול להגיד על דא ועל הא, למרות שהוא לא מגיע לקרסוליים של גדולים. כל אחד יסיק לעצמו את המוסר השכל. כי לצערנו, מה שדיברנו במוצש"ק צו, בשם מהר"ל בנצח ישראל, על כל הקנאה והמחלוקת, שאוכלת בכל פינה. ושזהו דבר מיוחד דווקא לעם ישראל. צריך לקחת זאת לתשומת לבנו.

ובפרט בימים אלו של ספירת העומר. חז"ל אומרים שעשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא מתו כי לא נהגו כבוד זה בזה. זה מדהים. בשנה שעברה, כמדומני הארכנו על זה. ביארנו גם מה בדיוק היה החטא שלהם, כי אי אפשר לקחת את הדברים כפשוטם. אנחנו לא מגיעים לקרסולי רגליהם, לציפורן רגליהם, כדי שאנחנו אולי נבין מה העניין בכלל. עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא? עולם שלם! זה מדהים. אבל בכל אופן לפי מדרגתנו, כדי שאנחנו נבין במצב שלנו, שח"ו לא נכשל. הקב"ה לא תובע מאיתנו להגיע לדרגות כאלו גבוהות, אבל בכל אופן מה שאנחנו יכולים.