סימן ל"ז - הלכות ברכה אחרונה

[א] על פירות האילן חוץ משבעת המינים, ועל כל פירות האדמה והירקות, וכל דבר שאין גדולו מן הארץ, מברך לאחריהם בורא נפשות וכו'. ואפילו אכל ושתה, נפטר בברכה אחת{א}. [ובחתימת הברכה המנהג לומר חַי העולמים, החי"ת בפתח{ב}]: 

[ב] ברכה אחרונה וכן ברכת־המזון, אין מברכין אלא אם כן אכל כשיעור, דהיינו כזית. אבל על פחות מכשיעור, אין לברך ברכה אחרונה. ועל משקין אינו חייב בברכה אחרונה אלא אם כן שתה רביעית, ויש אומרים שגם על משקין אם שתה כזית חייב בברכה אחרונה. ומנהג העולם כסברא הראשונה שהיא דעת רבינו הרמב"ם. והמחמיר על עצמו לצאת מהספק שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית, תבא עליו ברכה{ג}: 

[ג] דבר שהוא כברִייתו, דהיינו אגוז אחד או שאר פרי, ואפילו קָטְנִית אחת, יש אומרים דאף על פי שאין בו כזית, מכל מקום כיון שהוא פרי שלם, מברכין אחריו ברכה אחרונה. ומנהג העולם כדעת רבינו הרמב"ם שאין מברכין. והמחמיר על עצמו שלא לאכול פחות מכזית תבא עליו ברכה. וכזית לעניין זה, וכן לעניין סעיף שקודם זה, הוא כחצי ביצה ולא פחות{ד}. ואם נתחלק הדבר קודם האכילה, בטל ממנו חשיבותו, ולכולי עלמא אין מברכין עליו ברכה אחרונה בפחות מכזית{ה}: 

[ד] כל האוֹכָלין מצטרפין לכזית. אבל שתייה עם אכילה, אין מצטרפין. ואם אכל כחצי זית מדבר שמברכין אחריו בורא נפשות רבות, וכחצי זית מדבר שמברכין עליו ברכה מעין שלש, או אפילו כחצי זית פת, מברך לאחריהן בורא נפשות רבות. והוא הדין אם אכל כחצי זית מפירות שמברכין לאחריהן על העץ, וכחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה, או כחצי זית פת (דהשתא אין כאן שום מין שברכה אחרונה שלו בורא נפשות רבות מכל מקום), מברך לאחריהן בורא נפשות רבות. ואם אכל כחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה, וכחצי זית פת, מברך לאחריהן על המחיה{ו}. וכיון שיש חולקים בכל אלו שלא לברך כלל, טוב להוציא עצמו מן הספק: 

[ה] אכל כחצי זית ושהה, וחזר ואכל כחצי זית, אם מתחילת האכילה הראשונה עד סוף האכילה השנייה לא היה זמן יותר מכדי אכילת פרס, מצטרפות שתי האכילות ומברך ברכה אחרונה. אבל אם שהה יותר, אין מצטרפין. ובשתייה, אפילו שהה פחות מזה, אין מצטרפין ואין לברך אלא אם כן שתה רביעית בבת־אחת{ז}: 

[ו] שתה משקה חם, מעט מעט כגון תה או קפה, או מרק חם, והוא הדין משקה קר, כיון שאינו שותה בבת־אחת כשיעור, אף על פי שדרך שתייתם בכך, מכל מקום אין מצטרפין ואינו מברך ברכה אחרונה. ואם הניחם עד שנצטננו מעט ושותה רביעית בלא הפסקה, מברך{ח}: 

[ז] כששותים מים, צריך ליזהר בברכה אחרונה שמא די לו בפחות מרביעית, ומה ששותה אח"כ אינו לצמאו ואין לו הנאה, ואיך יברך ברכה אחרונה. דברכה אחרונה צריכה שיעור, ובמים אינו מברך אלא כששותה לצמאו דוקא כדלעיל סימן ל"ו סעיף ח'{ט}: 

[ח] בשבעה מינים נשתבחה ארץ ישראל, דכתיב{י} ארץ חטה, ושעורה, וגפן, ותאנה, ורמון. ארץ זית־שמן, ודבש. ובתר הכי כתיב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, ואכלת ושבעת וברכת וגו'. וכיון שבלחם מבואר בתורה ואכלת ושבעת וברכת, לכן על לחם העשוי מחמשת מיני דגן שהן חטה ושעורה המפורשים, וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שהם גם כן נכללין בחטה ושעורה, מברכין אחריו ברכת־המזון שהן שלש ברכות שלימות, וגם ברכת הטוב והמטיב שנתקנה אחר־כך ביבנה. אבל כל שאינו לחם גמור אלא מיני מזונות מאלו חמשת מיני דגן, וכן על הגפן דהיינו יין וגם ענבים, בין לחים בין יבשים בין גדולים בין קטנים, ותאנים ורמונים וזיתים, ותמרים שהם דבש האמור בתורה, לפי שמהם זב הדבש, על כל אלו מברכין ברכה אחרונה ברכה אחת מעין שלש, שהיא כוללת בקיצור את שלושת הברכות (ויש אומרים גם את הברכה הרביעית שהיא הטוב והמטיב) שבברכת המזון{יא}: 

[ט] בברכה מעין שלש שלאחר מיני מזונות, פותח על המחיה ועל הכלכלה. וחותם, ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה. ועל היין פותח על הגפן ועל פרי הגפן, וחותם ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות. ובארץ ישראל, ועל פירותיה. וכן אפילו בחוצה־לארץ אם שתה מיין של ארץ ישראל. זהו לפי מנהג הבלדי. ולפי מנהג השאמי נוסח החתימה על הארץ ועל פרי הגפן. ובארץ ישראל וכו', ועל פרי גפנה: 

[ועל] הפירות פותח, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה. וחותם, ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות. ובארץ ישראל, או אפילו בחו"ל אם אכל מפירות של ארץ ישראל, אומר על הארץ ועל פירותיה. משא"כ בִּוְעל המחיה, שאומר כן אפילו בארץ ישראל, ואינו אומר ועל מחיתה (מפני שנשתנו מגידולן, משא"כ פירות. ויין אעפ"י שנשתנה, מ"מ לא חילקו בנוסח אגב הפירות): 

[אכל] מיני מזונות וגם שתה יין, כולל שניהם בברכה אחת. וכן פירות ויין, ואפילו ענבים ויין, פירות ומיני מזונות. או אפילו מיני מזונות יין ופירות, כולל שלשתן. ויקדים על המחיה ועל הכלכלה, ואח"כ ועל הגפן ועל פרי הגפן, ואח"כ ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה וכו', וחותם ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הפירות (ובא"י, פירותיה). ולפי מנהג השאמי, על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן (ובא"י גפנה) ועל הפירות (פירותיה){יב}: 

[ויש] להחמיר לישב בשעה שמברך אותן, כמו בברכת־המזון, כנזכר לעיל סימן ל"ב סעיף ו'{יג}. וצריך כל איש ישראל, להיות בקי בברכות אלו על־פה{יד}: 

[י] אם הוא מסופק אם הם פירות הארץ או חוצה לארץ, או כשאוכל מזה ומזה, חותם ועל הפירות{טו}: 

[יא] יש אומרים שבשבת ויום־טוב (ויש מוסיפים גם ראש־חדש וחול־המועד), מזכירין בברכה מעין שלוש מענינא דיומא, ויש שנוהגים כן. ולכולי עלמא אם שכח ולא הזכיר, אין מחזירין אותו. ונוסח ההזכרה בסידורים הקדמונים כך הוא, בשבת, והנח לנו אבינו ואל תהי צרה ויגון ביום מנוחתינו. והעלינו לתוכה וכו'. ובימים טובים, ושמחנו י"י אלהינו ביום־טוב מקרא קודש הזה שמחה שלימה מלפניך כי אל מלך רחום וחנון אתה. והעלינו לתוכה וכו'{טז}: 

[יב] אכל פירות שברכה אחרונה שלהם היא מעין שלש, וגם פירות העץ שברכה אחרונה שלהם היא בורא נפשות, מברך ברכה מעין שלש. שכיון שהוא מזכיר בהם פרי העץ, נפטרים בזה כל פירות העץ שאכל. אבל אם נתחייב ברכת בורא נפשות על מין אחר, אינו נפטר בברכה מעין שלש{יז}, ויברך תחילה ברכת מעין שלש שהיא יותר חשובה, ואחר־כך בורא נפשות. ואם הוא פרי האדמה, טוב להקדים בורא נפשות, כי יש אומרים שנפטרים ע"י אמירת ועל תנובת השדה, או בחתימת ועל הפירות{יח}: 

[יג] דבר שמסתפקים בברכתו אם היא מעין שלש או בורא נפשות, יש אומרים שיברך בורא נפשות שהיא כוללת כמו ברכת שהכל. ועיין לקמן סימן מ"ב סעיף ט'{יט}: 

[יד] לכתחילה אסור לאדם לצאת ממקומו, או לעסוק באיזה דבר, עד שיברך ברכה אחרונה, שמא ישכח מלברך{כ}. ובדיעבד כשיצא ממקומו, אם הוא צריך לברך בורא נפשות רבות, יכול לברך במקום שהוא שם. אבל אם הוא צריך לברך ברכה מעין שלש, לכתחילה צריך שיחזור למקומו כמו בברכת המזון לעיל סימן ל"ב סעיף י"א{כא}: 

[טו] אכל ושתה ולא בירך מיד ברכה אחרונה, יכול לברך עד שעת עיכול, דהיינו כל זמן שאינו תאב לאכול פירות. ולאחר שתייה, כל זמן שאינו צמא. ולאחר זמנים אלו, אינו יכול לברך עוד. ומי שאינו בקי לשער, ראוי לו כשנזכר שלא בירך ברכה אחרונה, לברך על דבר ממין שאכל, ויאכל ויברך ברכה אחרונה לפטור גם את הראשון{כב}: 

[טז] אכל או שתה והקיא, וספק אם נשאר במעיו כזית, לא יברך ברכה אחרונה, דלא גרע מנתעכל. ואם אפשר, יאכל עוד כדי לברך, או ישמע הברכה מאחר, או יהרהר בליבו כדי לצאת מהספק{כג}: