בעניין המלה "אֵל"

בעניין המלה "אֵל"

האם המלה ״אֵל״ קודש, נשמעת בהמשכה מעט?  כמו: אל, השם ויאר לנו. 

ומה בקשר למלה: אל, (חול) כמו: ולא תשתחוה לאל נכר? 

במחילה כבודו, אם אפשר לקבל תשובה בהקדם כי זה חשוב לי מאד להשלמת הספר בס"ד ובל"ן. 

תתברך אמן

גבריאל מעודה

להלן תשובת מרן שליט"א:

בפסוק אֵל ׀ י"י, ויאר לנו (תהלים קי"ח, כ"ז) מפסיקים מעט, כפי הוראת הטעם פסיק, מלבד ההפרדה העיקרית בתיבת ה' שאחריה (כפי הוראת הטעם צינור שעליה, וגם כמשמעות העניין) לא רק בקריאת תהלים, אלא קיבלנו לדקדק כך אף בקריאת ההלל, אף ששם אין מדקדקים בשאר הטעמים, ונלע"ד טעמא דשאני הכא שאם לא כן, נשמע חירוף וגידוף, דהיינו כאילו המדובר באֵל של ה' ח"ו. וכן כשאומ' זה בפסוקי ההבדלה.

בפסוק ולא תשתחוה לאֵל נכר, אין להפסיק ולא למשוך רק מעט, רק כדי שלא תדבק לנו"ן נֵכר שאחריה, כי אותיות למנ"ר קרובות במוצאן ומתחלפות. כנלע"ד ומסתברא כי משום הכי המדקדקים מושכים אותה בזמירות בסיום פסוק כי עמנו אֵל, יען כי אחריה באה רי"ש, רַבות מחשבות וגו'. אף שיש לי בזה טעמים נוספים, ומובן לפיהם מדוע שם מושכים הרבה. וכבר הרחבתי בס"ד בנפלאות מתורתך בפ' כי תשא, גבי י"י י"י אֵל רַחום וחנון, שגם שם למ"ד ורי"ש סמוכות, ולכן רבים נוהגים למשוך מעט.

דרך־כלל הדעת נותנת שאין למשוך אותה, לפי שאז תישמע במובן אַיִל, כמו בפסוקים אֵיל אשם, את איל האשם. שהמשיכה מורה על יו"ד נסתרת הנעלמת, כגון ההפרש שבין מִן הבהמה, מִין בהמה, ודומיהם.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו