בעניין קריאת שם בברית

בעניין קריאת שם בברית

שלום וברכה למעכ"ת הרב שליט"א

בשבוע שעבר זכיתי בס"ד להכניס את בני שיחי' בבריתו של-אברהם אבינו. במעמד הברית נכח יהודי ת"ח חסידי, שהתפעל מאד מכך שלמנהגנו קורין שם לילד תיכף ומיד לאחר המילה, ולאחר מכן שאל אותי האם המקור לכך הוא ע"מ להזדרז מיד לאחר שנהיה מהול ונכנס לגמרי לעם ישראל, בלא שום המתנה. אמרתי לו שיתכן ואכן זוהי הסברא, אך אשמח מאד לשמוע מהרב שליט"א בעניין הטעם לכך, וכן להפנות למקורות קדמונים בעניין.

ידידיה שלמה נסים

להלן תשובת מרן שליט"א:

אין טעם ידוע ומקובל לזה, אבל הכי מסתברא, שהרי פירושו של נוסח דידן בוֹא בבְּרית פלוני, שתיכנס לברית ישראל עם הקב"ה בַּשֵׁם הזה וכו' כמ"ש בס"ד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר סי' קנ"ט אות מ"ד. אם כן כעת הוא הזמן, בפרט שנוהגים לא לפרסם השם עד עת המילה.

אמנם הראח"נ בעל ענף חיים, נתן טעם אחר לכך, כיון שיש אומ' על פי הסוד לכוון שם התינוק משולב עם אותיות קר"ע שט"ן בעת המציצה, איך יוכל המוהל לכוון אם לא ידע את שמו. על כן נהגו שקורא לו האב שם תכף אחר ברכת שהחיינו. כמובא בגליון ספר חן טוב למהר"י בדיחי ס"פ לך־לך.

יתכן גם שזה בגלל שבתימן נהגו שלא המוהל מיטפל בחבישת התינוק לאחר המילה אלא מוליכו האב לחדר הנשים שהיו בקיאות טפי ליטפל בזה, לכן רצו לקרוא את שמו של־תינוק בפניו. כי התפילות שאומרים אחר הברכות, כבר אינם בפניו, לפי מה שנהגו אז.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו