דברי מרן שליט"א בשבח החוברת החדשה "מקרא קודש" - דיני ומנהגי חג השבועות, מאת הרה"ג משה רצאבי שליט"א, ושתי הערות חשובות להלכה ולמעשה.

מתוך "שערי יצחק" – השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבינו יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק במדבר התשע"ט.

עתה יש לנו שני דברים חדשים. האחד הוא שזכינו שיצאה לאור החוברת הנפלאה 'מקרא קודש'. על כך אפשר לדרוש ולומר [יחזקאל מ"ג, ב'], וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.

לקראת מתן תורה, זיכה אותנו "משה רבינו" בתורה חדשה. החוברת היא ממש מתוקה מדבש ונופת צופים. צריכים לדעת כי יש להחזיק את החוברת הזו כל הזמן, החל מערב החג ועד לסיומו, וגם לאחר מכן, כיון שהיא כוללת הדרכה מפורטת החל מערב שבועות ועד לאסרו חג. לכל שאלה ועניין שרוצים לדעת. הכל ממש מפורט ומובן.

וסימנא מילתא היא. בקונטריס בפרק האחרון שהוא תשיעי ישנם בדיוק חמשים סעיפים, מה שמתאים לחג השבועות החל ביום החמשים. זהו סימן משמים. הרב משה אמר לי כי הוא לא התכוון לזה, רק אח"כ בסידור האחרון הוא ישב וסימֵן ומצא כי הם חמשים סעיפים, כנגד ימים. זה לא רק ליקוט, הלכות מסודרות בטוב טעם ודעת, כל דבר דבור על אָפְנָיו, אלא יש גם חידושים ובירורים.

קיצור הדבר, לא להיפרד מהחוברת הזו... לא בא כבושם הזה עד היום.

לא נותר לנו אלא לברכו שיזכה לעוד כהנה וכהנה, להגדיל תורה ולהאדירה.

בכל זאת נעורר על שלשה דברים קטנים. הראשון הוא חידוש שלא הייתי סבור כך בעבר, לגבי אמירת האזהרות.

ישנם הרוצים לומר את האזהרות בליל שבועות, כיון שביום אחר קריאת התורה הדבר קשה עליהם. עייפים אחרי הלימוד במשך כל הלילה. בעבר חשבתי כי לא כדאי לשנות ממה שנהגו אבותינו לקרוא בבוקר, אחר הקריאה, כיון שהקריאה היא כמתן תורה, ואילו האזהרות הם מצוות התורה, ממילא מקומם הראוי להם הוא אחר קריאת עשרת הדיברות. אבל לפני כשנתיים או שלוש שנים שיניתי את דעתי, כי מצאתי אסמכתא לקרוא את האזהרות בלילה, וגם הרב משה הזכיר זאת בקצרה בקונטריסו [עמוד ט"ז] בזה"ל, אפשר לאמרם בלילה קודם לימוד הזוהר.

עתה נביא בפניכם את מקור הדבר וכיצד היגעתי למסקנא זו. מצאתי שהיה מנהג כזה כבר לפני דורות רבים, כי אפילו רבינו משה קורדרובירו, הוא הרמ"ק, מגדולי המקובלים, כתב זאת בפירושו לזוהר הנקרא אור יקר [על הקדמת הזוה"ק, כרך א' דף ע"ו], בבואו להסביר את תוכן הלימוד בזמנינו, וז"ל שם, מה שנוהגים עתה לקרוא, תורה וכו' משנה, ואזהרות דרבינו שלמה בן גבירול תרי"ג מצוות שהם תיקוני הכלה, ואח"כ עד אור הבוקר ברזין דאורייתא. ממש מעניין שהוא מבין כך בפשיטות, וגם הרב משה צדק במה שכתב לקרוא את האזהרות עוד לפני הזוהר.

אותו הדבר כתב גם רבינו משה בן מכיר בספרו סדר היום [סדר חג השבועות] הזכיר את המנהג הנ"ל, וזה לשונו, וזה הסדר שראוי לסדר בלילה הזאת בתחילה יעסוק וכו'. ויש נוהגין לקרוא האזהרות שסדר ר' שלמה ן' גבירול ז"ל שהוא כולל מצות עשה ומצות לא תעשה. מוכח בבירור שלפני הרבה דורות כבר נהגו לקרוא את האזהרות בלילה.

ממילא אמרתי כי אפילו שאבותינו לא נהגו כך, אין זאת אלא בגלל שהם לא היו צריכים, אבל דורנו הוא חלש, ואנשים גם נרדמים בתפילה. אם נוסיף עליהם עוד את האזהרות, הם עלולים להירדם. לכן אם בלאו הכי ישנו פנאי בלילה, עדיף לקרוא את האזהרות בלילה.

נקודה אחרונה בכדי שלא יובן עניין שאינו מדוייק, לגבי מה שכתוב בקונטריס זה מקרא קודש [דף י"ז] על המתפללים תפילה אחת במוסף של יום השבועות, שמתפללים ביחד עם הש"ץ בזה"ל, המנהג שאין אומרים את נוסח הקדושה שאומר ש"ץ, כתר יתנו וכו' כמו שיש סוברים, אלא רק שומעים ועונים כנז"ל, וכשמגיע ש"ץ לדור ודור וכו', אז הקהל אומרים בלחש ברכת אתה קדוש. אולם צריכים לדעת כי אפילו שכתבתי כך בעבר בש"ע המקוצר, כפי שמצויין שם לנכון, הוספתי דבר נוסף שיופיע בעז"ה במהדורות המושלמות, בסימן נ"א הערה ל"ה.

אפילו שהמנהג הוא מוסמך בהחלט מפי סופרים וסופרים, וכן ידוע ומפורסם שהקהל אינם נוהגים לומר יחד עם הש"ץ נקדישך ונעריצך בשחרית ובמנחה, או כתר יתנו לך וכו' במוספין, רק קדוש וגו', וכן ברוך כבוד וכו' וימלוך וכו', אבל כיון שמצד שני ישנם האומרים כי הקהל צריך לומר ביחד עם הש"ץ את כל סדר הקדושה מלה במלה, עדיף להחמיר ולומר עם הש"ץ. כי אפילו שהמנהג הוא להקל כאמור, אין שום קפידא או איסור לומר עמו ביחד. אבותינו סמכו על המקילים שאין צריך לומר עמו ביחד, אבל המחמיר לומר עם הש"ץ תבוא עליו הברכה. המנהג הידוע אינו בדוקא, ואדרבה, עדיף יותר לומר יחד עם הש"ץ מלה במלה לצאת דעת כל הפוסקים.

[הראוני שבתכלאל תורת אבות דף ל"ו אכן מובא כך, שהציבור אומרים כל סדר הקדושה עם ש"צ בלחש, ועונים במקום שצריך לענות יעו"ש. זהו המנהג שהוא ראה. שמחתי שעכ"פ יש נוהגים כך, כי אני כתבתי מסברא דנפשאי. וצריך לדעת שמאידך ישנם שאפילו את החתימה בא"י האל הקדוש, אינם אומרים אז, וזאת כמובן טעות, וצריך ללמדם שאין הם יוצאים ידי חובה בכך, רק נמשכו אחר הרגֵלם בחזרת הש"צ ששומעים ועונים קדוש ברוך וימלוך, ותו לא. אבל כשמתפללים תפילה אחת יחד עם ש"צ, הרי ודאי אינו יכול להיות כך].

ברוך ה' זכינו לקונטריס זה בבחינת מתן תורה. בזכות רבינו משה, או משה רבינו...

הרב משה נולד בפרשת יתרו, אז קוראים על נתינת התורה. ברוך ה' כן ירבה וכן יפרוץ.

את השיעורים, שערי יצחק, ראיתי מוזכר רק במקום אחד, בפרק ה' סעיף ח', דף ט"ו. מובן שמקוצר הזמן, ולגודל המלאכה, הרב משה לא הספיק גם את זה. ראוי להשלים בעתיד את מלאכת הקודש, ללקט משם את העניינים הנוגעים להלכה למעשה המפוזרים בשיעורים, לתועלת הרבים, לברכה בקרב הארץ. ויוסיף עוד עשר מעלות בקודש, אכי"ר.