בירור הבטחת האר"י שהנזהר מחמץ כל־שהוא בפסח, לא יזדמן חטא לידו

ח' פלא יועץ ע' פסח, כתבו משם האר"י שהנזהר בפסח מאיסור חמץ, וחושש לצאת ידי כל הדעות, ונזהר בתכלית הזהירות, מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה וכו' ע"כ:

מהשתא חזינן כי אכן לא נזכר בהדיא בשרשי הדברים לשון מובטח לו שלא יחטא, זולת בבאר היטב, ובפלא יועץ שכנראה נמשך אחריו. והחיד"א הגם שכתב לשון בטוח, לא איירי כלל לעניין חטא, אלא לדידיה אין עניין זה אמור רק לגבי שתעלה לו שנה טובה. אמנם החיד"א עצמו בספרו לב דוד פרק ל' ד"ה ודע, העתיק כמו בבאר היטב וז"ל, אמר רבינו האר"י זצ"ל דהנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה ע"כ. וכן בספרו דבש לפי מערכת ח' אות י"ח כתב כן בשם "גורי" האר"י יעו"ש:

ומהרי"ץ אף שכתב לשון מובטח לגבי חטא, מכל־מקום נזהר לכתוב "שלא יזדמן" לידו חטא כל השנה. נראה שהוקשה לו הקושיא שבפסקי תשובות הנזכר לעיל, ולכן שיכל את ידיו ותיקן זאת לכתוב בסגנון זה, דמשמע דוקא שלא יזדמן לו חטא מאליו. לפי שמצוי כי בפתע פתאום שלא ברצון האדם ושלא בידיעתו, בא לידי מכשול, שצריך לברוח ממנו ולהתאמץ להתרחק, כגון בשמיעה או בהסתכלות אסורה, או מאכל אסור. ולפעמים אינו עומד בנסיון. על זה קא משמע לן שמובטח הוא שהי"ת ימנע זאת ממנו, בשכר גודל זהירותו, מחמץ שהוא רמז ליצר הרע כדבר האמור לעיל. אבל אין כלול בזה כשהוא עצמו הולך לקראת החטא, לפי שמביא אותו בידים על עצמו, ופשוט:

וכבר מצינו בתוספתא דשבועות פ"ג הל"ד, אין אדם מתחייב לשמוע אא"כ חטא, שנאמר (ויקרא ה, א) נפש כי תחטא, ושמעה קול אלה וכו'. וכן בתנחומא פ' ויקרא אות ז', לא מטובתו של אדם שומע חירופין וגידופין, אלא מתוך עוונות שיש בידו יעו"ש. ואיתא נמי בס' חסידים סי' קע"ז שיענש מי ששמח על שראה אשה בלא כוונה, והיה לו לחשוב שמא חטאתי שנזדמן לי לראותה יעו"ש. ר"ל שבגלל חטא קודם, אירע גם זה, כי עבירה גוררת עבירה.

ומה שהביא בפסקי תשובות בשם אמרי פינחס אות תרפ"ח, ביקשתיהו ומצאתיהו בספר אמרי פינחס השלם ע' פסח דף פ"ב אות קע"ב, והעליתי לשונו בס"ד בנפלאות מתורתך פרשת בא על פסוק כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ד"ה והראוני. ובהערה שם בגליון אמרי פינחס, הובא שיש מי שכתב דאולי הכוונה [בבאר היטב. יב"ן] שלא ייארע לו חטא בשוגג ע"כ. וזהו כעין דברינו:

וקרוב לזה הא דתנן באבות פרק ה' משנה י"ז כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. ופירש רש"י ביומא דף פז. הקב"ה מדחה מפניו את העבירה, שלא תבוא לידו ע"כ. ואיתא בספר חסידים סימן שנ"ב, אדם שזיכה את הרבים ולימד את העם, ועשה עבירות, לא יגן מפורענות הבא[ה] וכו'. וביאר שם החיד"א בברית עולם, דהא דתנן כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, היינו שהמזכה את הרבים אינו נכשל לחטוא בשוגג. אבל לא מפני שזיכה את הרבים יסתלק ממנו הבחירה ולא יהיה לו יצר הרע. ואם־כן אם יצר הטעהו לעבור עבירה במזיד, אפשר שיעבור, כי הוא בחירי ע"כ. ועיין ערוך לנר יבמות דף קט: ד"ה בא"ד יצא לתרבות רעה:

ואעיקרא הלא כיוצא בזה אמרו חז"ל במקומות רבים. כגון במנחות דף מג: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא וכו'. וכמה רבוותא קמאי ובתראי הביאו מימרא זו בלשון מובטח שלא יחטא. ועם כל זה אנו רואים שכמה וכמה נכשלים. ומה שנתרץ בדברי חז"ל, נתרץ בדברי האר"י. ומזה יש להעיר גם כן על דברי האמרי פינחס, שהרי מצינו כאן הבטחה מפי חז"ל. וכן מצינו עוד לרבינו האר"י עצמו בפרי עץ חיים (ריש שער  השבת) שעל־ידי השבת יהיה מובטח שלא יחטא ולא יקטרג בו יצר הרע כל ימי השבוע, והביאו מה"ר צדוק הכהן מלובלין בפרי צדיק (אחרי פרשת משפטים, בדבריו השייכים לראש חודש אדר אות ז') דשורש דברי האר"י מתיקוני הזוהר תיקון מ"ח ומכילתא פרשת בשלח יעו"ש. עוד איתא התם בפרי עץ חיים שער כ"ג פרק א', וגם בשער הכוונות דף פ"ט ע"א, כל מי שלא יישן בליל שבועות אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא ייארע לו שום נזק בשנה ההיא וכו' ומביאו בכף החיים הלכות תפילת חג השבועות סימן תצ"ד סק"י. ואיתא נמי בחיי אדם אמצע כלל קמ"ג, ראוי לאדם שירגיל את עצמו בכל ימי השנה שתהיה רגיל בפיו בכל שעה תפילה שהתפלל דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט,ל"ג) הורני י"י דרכך וכו' וכיוצא באֵלו פסוקי יראה, מובטח לו שינצל מכל חטא יעו"ש. ובעיקר העניין, עיין עוד בשו"ת משנה הלכות חלק ט"ו סימן קנ"ח אות י"ג: