בענין כתם הנמצא על בגד מחורר

לק"י יום חמישי ב' אדר הראשון התשפ"ב בשל"ג

למעכ"ת הרה"ג עוזיאל בוכריס שליט"א, ירושת"ו.

נהניתי לחזות בנועם שיח שקו"ט דידכוּ, שביארתם יפה כל הצדדים, זה בכֺה וזה בכֺה. ברם קושטא קאי אף שאמרתי לכת"ר שהנני זוכר דגופא דעובדא הכי הוה שהדם לא כיסה את החורים, הדרי בי, כי אני אמרתי זאת בחפזי לשאלתו שבטלפון, וכיון שכבר עברו מאז שהיתה השאלה הלזו בשנת התשמ"ט ל"ג שנים, התבוננתי עתה בדבר ומסתברא שזה היה דמיון בעלמא ונשכח פרט זה מזכרוני, ולכן אין לדקדק אלא במה שכתבתי שם בספר, וברור לענ"ד מתוך הכתוב שהמדובר שממלא הדם את המקומות החלולים, רק אפשר שהדם נמשך ונמתח, מאחר שיש לו עובי מסויים, וזהו שסיימתי שיש לדעת אם גם בזמן היותו על הגוף היו ג"כ הנקבים בלתי סמוכים. לפי שיש לדון כפי המצב בעיקר השאלה, לא כשמשתנה ע"י מתיחת הבגד. ואין לדון על הבגד, אלא על שיעור הכתם.

ועיינתי ג"כ במשמרת הטהרה שציינתם, דאזיל כל קביל אפכא, וראיתי שהוסיף לבאר כי אם היה שם בגד [דהיינו במקומות החלולים] היה כולו מתלכלך בדם, והוי ככתם שנתפשט על יותר מכגריס. ומה שאין דם מחמת שנקרע הבגד, אינו מפקיע דין כתם יעו"ש. ולענ"ד לא נהירא, כי האף אמנם שהדעת נותנת כך שכל הבגד היה מתלכלך, ברם אנחנו לא נדע מהו גוון הכתם באותם מקומות שאינם לפנינו, דלמא הוה גוון טהור. כמו שמטהרים כשיש פסים של צבעונים שממעטים משיעור גריס דתלינן שהיו בגוון טהור, הגם שהדעת נותנת כי מה שעינינו רואות על החֵלק הלבן שהוא טמא, הוא ג"כ הגוון של פסים הצבעונים, אבל כיון שיש אפילו אפשרות רחוקה שאינו כן, תלינן לקולא. כן הדבר הזה.

ולפני כשבוע באה לפנַי שאלה כזו בכתם שאין בו כגריס, אבל היה שם קרע בבגד באופן שיתכן בהחלט שנפל השאר ונאבד, ואעפ"כ טיהרתי, והוא מהאיי טעמא. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ובכתמים שומעים להקל.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו