הסכמת מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, לספר "מנהגי יהודי שרעב"

המלצת מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, לספר "מנהגי יהודי שרעב".

לק"י עש"ק כ"ו מנחם אב התשע"ד בשכ"ה

דבר טוב רחש ליבו של ידידנו הרה"ג נתנאל שרעבי נר"ו מעיר בית שמש ת"ו להעלות על הכתב בספר זה הכולל מנהגי מחוז שַׁרְעַבּ אשר בדרום תימן, על סדר השלחן ערוך, כאשר אסף ובירר מפי תלמידי חכמים וזקנים יודעי ספר. עודדתי אותו לכך, כדי להציל מה שניתן עוד להציל, ויעצתי לו טוב לפי התועלת היוצאת מכך.

רובם ככולם היו עובדי ה' בתמימות ואנשי אמת, יראים ושלמים, אוהבים את עסק התורה ומכבדים תלמידי חכמים, ועמדו מתוכם גדולי תורה ויראה בכל הדורות, כמו בשאר מחוזות תימן. ובדורות האחרונים, בלטו בעיקר בלימוד הזוהר הקדוש ובידיעת סודות תורתינו הקדושה, חריפים ושנונים. והמלצתי עליהם, אל תקרי שרעבים אלא שְׁהֵם רעבים ע"ש שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה'.

וניכרים הדברים כי מה שנשתנו מנהגי מחוז שרעב יותר משאר מחוזות תימן, זה רק מקרוב בדורות האחרונים, ויעידו על זה כמאה עדים התכאליל כת"י וספרים נוספים מלפני כמה מאות שנים שנותרו לנו לפליטה כהיום הזה, כגון של מהר"י משתא שיצ"ל בצילום ושל מהר"ש שבזי זיע"א שעודנו בכת"י וזולתם, שהם קרובים ודומים בהרבה עיניינים לתכאליל שנכתבו במרכז תימן אז, וכמו שפירטתי כבר בס"ד בקונטריס שירת יצחק דף רמ"ח אות י"ד. כמו-כן מוכח מחיבוריהם, כגון סגולת ישראל וחמדת ימים בפרשת אמור לגבי מנין התקיעות בראש השנה וכיוצא בזה.

כמו-כן מפי הישיש הרב סעדיה שרעבי זצ"ל (שעבר בסוף ימיו לגור כאן בעירנו בני ברק ת"ו. בנו הוא הרה"ג ישי שרעבי זצ"ל שהיה רב בעיר רחובות ת"ו) נודע לי שהיה ברשות משפחתו תכלאל כת"י, אך כבר לא התפללו בו אלא בסידור תפילת החודש ליוורנו הנדפס, ואת התכלאל הניחו למשמרת בבית הכנסת הישן שלהם, כיון שיחוס משפחתם עד מהר"ש שבזי היה רשום שם.

אביו של הרה"ג נתן שרעבי (גם הוא מעיר רחובות) היה אומר, שהוא מתפלא על סידור כת"י עתיק יומין מורשת משפחתם שיש בו נוסח שאינו מכיר, כגון סליחות אחרות וכו'. ואמר בנו שבדק ומצא כי זהו נוסח בלדי, כמו עץ חיים מהרי"ץ זיע"א.

הזקן ר' אברהם שרעבי ז"ל (גר פה בעיר ב"ב בשכונת נוה אחיעזר, ושֵׁם בנו ר' ציון הי"ו) אמר לי, בתימן כשלא היה מניין והתפללנו בבית, שמעתי את סבי שהיה מתפלל בנוסח השגור בפיו שהוא כמו אנשי צנעא, אך אנחנו הצעירים הורגלנו כבר להתפלל כפי הסידורים החדשים הנדפסים שבאו אלינו.

רבי דוד כהן ז"ל (גר בעיר תל-אביב, חריף ובקי במפרשי התורה ובחידודיה) אמר לי, אני זוכר את הזמן שעדיין היו נוהגים לגרוס בשרעב בבמה מדליקין וּבַנְּפָט נו"ן שוא והפ"א קמץ, ואחר כך שינו לומר ובנֵפְט כפי הסידורים שנתפשטו.

חמי הנכבד ויר"א מרבים, רבי שאול ב"ר נתן שרעבי זצ"ל, אמר לי כי רובם ככולם שם נהגו לעשות הציציות שבע חוליות של שלוש כריכות. והרי זה כמנהג הבלדי, ע"פ הגמרא במסכת מנחות והרמב"ם כידוע.

ושמענו על זקנים במחוז שרעב שנהגו גם כאן בא"י לומר ספירת העומר בארמית, וכן ישנם עדיין שרעבים שמחברים פרשיות חקת בלק במקום מטות מסעי, כמו הבלדי. וכן שמעתי מפי אחד הבקיאים והמבינים במסורת שרעב חכמיה ומשורריה, ושמו רצון הלוי ז"ל, כי אין ספק שעד לפני כמאתים שנה היו נוהגים במחוז שרעב בלדי. וע"ע בהקדמת חומש תורת אבות ד"ה כפי. ודי בזה למשכיל על דבר אמת וענוה צדק.

בנוגע למבטא האותיות גימ"ל וקו"ף, כבר פרסמתי דעתי העניה כמה פעמים ברבים שבני מחוז שרעב יחזיקו בזה במסורתם, מה שאין כן חולם שצריך להבדילו מן הצרי כמו שכתבתי בס"ד בנפלאות מתורתך פרשת קורח על פסוק "ואון בן פלת".

ובכן נסיים בברכה נאמנה להרב המחבר שליט"א שיגע בכל מאמצי כחו לחוור הדברים כשמלה בייעוץ עם כמה אברכים שהגיהו אחריו. גמר נר מנר וחיפוש מחיפוש בפוסקים למצוא דברי חפץ לברר כל דבר משורשו. יישר חיליה לאורייתא כן ירבה וכן יפרוץ להוסיף עשר מעלות בקודש אכי"ר.

כעתירת

הצ' יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו