שו"ת: שלוש שאלות למרן הגאון האדיר רבינו יצחק רצאבי שליט"א

ב"ה

למרן הגאון האדיר רבינו יצחק רצאבי שליט"א

א) אחד שהוא אבל ל"ע ויושב שבעה בבית א' ויושן בבית אחר האם באותו בית שישן צריך לכסות את המראות, כגון בחדר שבו יושן וכדומה?

ב) נשאלתי על ידי כולל א' שנכנס לתוכו כמה אברכים חדשים, הם רצו להירשם לדתות לקבל כמה מאות שקלים כל חודש, עבר כבר חודשים, ולא קיבלו כלום, שאלו בעל המוסד, והוא אמר, אוי סליחה הדפים שכתבתם את המידע שלכם כגון חשבון מספר בנק וכדומה נאבדו לי בביתי, וממילא אני צריך שאתם תכתבו שוב את המספר חשבון-אבל כעת רק תוכלו להיכנס לקבל דתות בחודש אלול, זאת אומר שכל זמן הקיץ לא יקבלו כלום.

עכשיו האברכים שואלים עם מי הצדק, האם יש להם טענה לקבל כסף מהם על זה שנאבד מהם הטפסים כדי למלאות המידע שלהם, או שמא אין להם טענה וצריכים לסבול את הסבל שהוא בעיקרן מגיע להפסד של כמה אלפי שקלים. דרך אגב הבעל מוסד מודה במאה אחוז שהוא פשע ואיבד את הטפסים. ועוד דבר מדובר על מוסד (ישיבה) שלוקחים בדרך כלל עשרה אחוז מכל אברך על הדתות שלו, עם מי הצדק כאן.

ג) נשאלתי מאבא שבתו עושת חגיגת בת מצוה בביתם ומגיע לאכול סעודה עם כמה קרובי משפחה, כשהיא היתה בת 10 היא הקליטה שיר, והיום שהיא כמעט בת 12 והם עושים סעודה, ומראים שם מצגת ביחד עם השיר שהיא הקליטה, האם מותר לאורחים הקרובים להיות שם למרות שיש קול שלה בגיל שאולי על פי דין היה מותר לשמוע, ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת אגרות משה עד גיל בת מצוה. כלומר לשמוע קול אשה של קטנה בזמן שהיא עצמה גדולה?

בכבוד רב

יעקב אהרן סקוצילס

רב ומו"צ

מח"ס אוהל יעקב

ירושלים

להלן תשובת מרן שליט"א:

א'  דבר זה תלוי בטעמא דמלתא, ובפשוטו הוא מפני שזה דבר של שמחה, כמו שמוציאים מבית האבלים או מכסים את החפצים הנאים והתמונות וכדומה, בחדר שהם קבועים שם, שלא להסיח דעת מן האבילות, א"כ כשהולך לבית אחר לישן בלבד לית לן בה. וכן אם הטעם מפני שמתפללים שם, כדי שלא ייראה שמשתחוה לבבואה שלו. אולם אם הטעם מפני שמצויים בבית האבלים רוחות רעות ומזיקין רח"ל, ואחז"ל בברכות דף נ"ד ע"ב שהאבל צריך שימור מפניהם וכו', מסתברא שגם בחדר שישן כך הוא. וכן להאומ' כי הטעם משום שהמראות הן סרסורים בינו לבינה כדאשכחן במראות הצובאות, א"כ כשהאבל נשוי צריך להחמיר בזה. וטעמים אלו וכיו"ב הובאו ונידונו בגשר החיים ח"א פרק ג' אות ה' דף נ', ובשו"ת יבי"א ח"ד יו"ד סי' ל"ה אות ג' יעו"ש, ובפני ברוך סי' י' סעיף ד' דף ק"י, ובמ"ש בס"ד בשלחן ערוך המקוצר סי' קפ"ז סעיף ו'. ומשם באר"ה.

הלכך הכל לפי העניין, ולפי ראות עיני המורה. ומה־גם שאין לכך מקור ושורש מפורש בש"ס ובפוסקים, רק מנהג.

ב'  לכאורה כיון שלא איבדם בידיים אינו אלא גרמא ופטור, אבל צריך לבדוק אולי הוא מערים וקיבל את הכסף. מסתמא אפשר לברר ברשימות אם נזכרו שמות האברכים הללו שקיבלו.

ג'  מסתברא שמן הדין מותר. וכל־שכן כשיש הפרש גדול בשָׁנִִים, כגון שההקלטה היתה בגיל שבע, ועכשיו היא בת שלושים, כי יש שינוי בקול.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו