סימן ז' - הלכות ברכות השחר וברכות התורה

[א] המנהג כדעת הגאונים והפוסקים הסוברים לומר בכל יום את כל ברכות השחר גם אותן שלא נתחייב בהן (דלא כהרמב"ם{א}), כגון מי שלא שמע קול תורנגול אף על פי כן מברך הנותן לשכוי בינה בהזכרת השם, מפני שנתקנו על מנהגו של עולם. ומסדיר אותם כל אחד בביתו, ואחר־כך את ברכות התורה, קודם שהולך לבית הכנסת. ורבים נוהגים (בשבת ויום־טוב שיש פנאי) שהש"צ (הגדול שבציבור){ב} מסדיר כל הברכות בבית הכנסת, (ואף אם הוא עצמו כבר אמרם בביתו), כדי להוציא את עמי הארץ שאינם יודעים. וגם הבקיאים יוצאים בזה ידי חובתם אם הם מכוונים לצאת, ורק ברכת על־נטילת־ידים מברכים כולם בביתם תכף אחרי הנטילה, ויש שמברכים בביתם גם אשר יצר ומתחיל בבית הכנסת מאלהי הנשמה{ג}: 

[ב] ברכת הנותן ליעף כח, אין מנהגינו לומר, וכן שאר ברכות שלא נזכרו בתלמוד. ואשה במקום שלא עשני אשה, תאמר ברוך שעשני כרצונו בלא הזכרת השם{ד}: 

[ג] ברכת פוקח עורים, יכול גם סומא לברך, שיש לו הנאה שאחרים מראים לו את הדרך. וכן חרש מברך הנותן לשכוי בינה{ה}. אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים, שוב לא יברך מתיר אסורים, כי כבר נכלל בזוקף כפופים, שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האברים{ו}: 

[ד] אחר המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי, אין השומעים עונים אמן, כי אין כאן סיום הברכה, אלא יהי רצון וכו' שתרגילני לדבר מצוה וכו' שייך גם־כן לברכה זאת. וסיום הברכה הוא, גומל חסדים טובים, והיינו שהקב"ה גומל חסד עם האדם בהעברת השינה מעיניו וחידוש כוחו{ז}. אבל אחרי ברכת על דברי תורה, מנהגינו שהשומעים עונים אמן, כדעת הסוברים שכאן הוא סיום הברכה הראשונה, והערב־נא היא ברכה שנייה{ח}: 

[ה] הניעור כל הלילה, מברך בבוקר כל ברכות השחר, וכן ברכות התורה, חוץ מברכת על־נטילת־ידים והמעביר שינה, שאינו מברך, וכן נוהגים. אכן מפני שיש סוברים שאין לברך אז ברכות התורה, נכון להדר לשמוע אותן מפי אדם שישן, בכוונה לצאת ידי חובה{ט}: 

[ו] הניעור עד אחר חצות הלילה, אינו מברך כלום באותה שעה. והקם מחצות הלילה ללמוד, מברך אז על־נטילת־ידים וכל ברכות השחר וברכות התורה, בין יחזור לישן קודם עמוד השחר בין לא יחזור לישן. ופרשת התמיד ראוי לדלג אז, להניח אמירתה ליום. וכשיקום יחזור ויטול ידיו ג"פ בלא ברכה{י}. והישן ביום, אינו מברך אלהי הנשמה בקומו{יא}: 

[ז] כל ברכות השחר, אם לא אמרם קודם שהתפלל, יכול לאמרם לאחר התפילה{יב}. חוץ מברכת על־נטילת־ידים (כיון שיש אומרים דנטילת־ידים שחרית, נתקנה משום התפילה, אם־כן לאחר שהתפלל, אין עוד מקום לברכה זאת), וחוץ מברכת אלהי הנשמה (שכבר יצא בברכת מחיה המתים){יג}. ויש אומרים שגם ברכות התורה לא יאמר, משום שכבר נפטר בברכת אהבת עולם, שיש בה גם־כן מעין ברכת־התורה, ותן בליבנו להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו'. ויש אומרים שאין ברכת אהבת עולם פוטרת מברכות התורה, אלא אם לומד לאחר התפילה מיד בלי הפסק. לכן לכתחילה צריכין ליזהר לברך ברכות התורה קודם התפילה. ובדיעבד, אם לא בירך קודם התפילה, ילמוד איזה דבר מיד אחר התפילה. ואם גם זאת לא עשה, אפילו הכי לא יברך מספיקא{יד}: 

[ח] אם קראוהו לעלות לספר תורה, קודם שבירך ברכות התורה, אם אפשר לו לברך קודם את כל ברכות התורה, וגם לומר לכל הפחות פסוק אחד קצר, כגון יברכך י"י וישמרך, יעשה כן, ואחר־כך יעלה לתורה ויברך. ואם אי־אפשר לו לעשות כן, יעלה כך לתורה, וכיון שבירך אשר בחר בנו וכו' לא יאמר אחר־כך רק ברכות אשר קדשנו וכו' הערב נא וכו', ויאמר וידבר י"י וגו'{טו}: 

[ט] כשהוא אומר ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' יתכוין בכל לבבו ובכל נפשו שיהיו בניו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות. וכן בסדר היום כשהוא אומר למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, כדי שלא יבוא אחד מבני ביתו לידי עבירה או דבר מכוער חס־ושלום{טז}: 

[י] נוהגים להוסיף כמה דברים לפני ברכות השחר וברכות התורה ולאחריהן, וזה סדרן. תחילה פותח אדון העולמים וכו' (עיין לקמן סימן י"א סוף סעיף ב'), שמע י"י קולי בשיחי וכו', יהי רצון מלפניך וכו' לטהר מערכי רעיוני וכו', ואומר כל הברכות על הסדר עד גומל חסדים טובים. ואחר־כך יהי רצון וכו' שתצילני היום הזה וכו' מעזי פנים וכו'. רבון העולמים וכו' אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו וכו'{יז}, ואומר ברכות התורה. ואחר־כך וידבר י"י וגו' צו את בני ישראל וגו' את קרבני לחמי וגו' וברכת כהנים, אלו דברים שאין להם שיעור, אמר ר' זירא, תנא דבי אליהו לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר וכו' עד ברוך י"י לעולם אמן ואמן. וכשאומרים אותם בציבור (עיין לעיל סעיף א') מסדיר את הכל לפניהם השליח־צבור, ומן וידבר וגו' צו את בני ישראל, אומרים כל הקהל יחדיו, עד הסוף{יח}. ויש נוהגים שגם פסקת יהי רצון וכו' לטהר מערכי רעיוני וכו' אומרים יחדיו, מפני שהיא בלשון יחיד, ואיך יאמרֶנה הוא עבורם בלשון יחיד{יט}. וכל זה הסדר לפי מנהג הבלדי, אך בשאמי יש כמה שינויים והרבה הוספות, כגון פרשת העקידה ופיטום הקטורת וכו', קדיש דרבנן (אם נמצאים אז עשרה), הודו לי"י קראו בשמו וגו' כנדפס בסידורים{כ}: 

[יא] מנהג השאמי לעמוד ולומר י"י מֶלֶך, י"י מָלָך וכו' והציבור כופלין אותו, וכן פעם שנית, ואחר־כך אומרים למנצח בנגינות, ואחר־כך ברוך שאמר כדלקמן סימן י"ב סעיף א'. אך בבלדי המנהג לומר זאת מיושב פעם אחת סמוך לסיום פיסקת לעולם יהא אדם וכו' בין ביחיד בין בציבור, בין בשבת בין ביום־טוב, ואומרים זאת כהמשך להקודם באותה נעימה פשוטה{כא}. (זולת כשאומרים אותו בשבת ויום־טוב קודם מזמור השמים מספרים, אז עומדים לאמרו בנעימה מיוחדת, הגדול שבציבור אומרו, והקהל כופלין אותו, וכן פעם שנית) ואחר שמסיימים ברוך י"י לעולם אמן ואמן, עומדים לאמירת המהולל וברוך שאמר{כב}. אבל כל הסדר מן אדון העולמים ואילך, אומרים מיושב, ובכלל זה ברכות השחר וברכות התורה{כג}: