מתוך "שערי יצחק" – השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק מסעי התשע"ט.

תזכורת בעניין תיקון חצות בימים אלו, שעדיף לומר קינות של תשעה באב שבדר"כ לא נהוג לאמרם בת"ב עצמו.

ברכת בורא מאורי האש לנשים בת"ב שנדחה למוצאי שבת. 

ט' באב שחל בשבת ונדחה הצום למוצאי שבת, כמו השנה, מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת בבית הכנסת.

רבים שואלים מה עם הנשים. בבית הכנסת מברכים בורא מאורי האש לגברים, האם האשה צריכה גם היא לברך, או שלא?

יש לדעת כי בזה אפשר לדעת מהו המנהג (לאפוקי מן האמור לעיל לגבי נט"י תוך הסעודה). ידוע כי הנשים אינן נוהגות לברך לעצמן בורא מאורי האש, כי הן אינן חייבות. ובכל זאת מתעוררת השאלה באשה הרוצה מצד עצמה לברך בורא מאורי האש, מה הדין.

התשובה היא שהיא יכולה לברך בורא מאורי האש לעצמה בבית. ואף שאינה חייבת. כיוצא בזה אשה יכולה לברך על ברקים ורעמים, שהיא רשאית, ואעפ"י שאמותינו לא נהגו לברך עליהם, ואפילו לא ידעו מה היא הברכה. אשה שרוצה לברך בורא מאורי האש, הרי היא יכולה.

אבל צריך לומר בכל זאת, שאין לבעל להתכוון בהדיא לא לצאת בברכה בבית הכנסת, ולחכות לסוף התפילה, לברך בורא מאורי האש בביתו להוציא את הנשים והבנות, גם בשבילו וגם בשבילן. ראוי שלא להנהיג זאת, אף שישנם העושים כך. הדבר נראה שינוי מהמנהג. המסורת מדורי דורות היא לברך בבית הכנסת, ולא בבית.

גם בעל שבט הלוי [חלק ז' סי' ע"ז סוף אות ב'] פוסק כך. דכיון שלא מקובל לנהוג כך, אין לשנות מן המנהג. כאמור לעיל, אם היא רוצה לברך לעצמה, שתברך, אבל לא לעשות את השינוי הבולט דלעיל. ועיין בספר פסקי תשובות [סי' תקנ"ו אות א' דף ק"כ].

שאלה מהקהל: האם לא לומר לה מאומה?

תשובת מרן שליט"א: כן, אתה יכול לשתוק. ואם היא תשאל, אפשר לומר לה כי אם היא רוצה לברך, רשאית.

תזכורת ל'תיקוני תפילות' בקינות ותפילות ת"ב.

האחת נוגעת לגירסא, 'הַֽלְמקדש או כרובים'. אבל זו טעות לפי המשקל, וצריך לומר 'הֲלַמִּקדש או כרובים'.

השגיאה העיקרית היא בהמשך, שם אומרים, 'אשר כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יכונן'. צריך לדעת כי אין מושג כזה, לא קיים מושג כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר. צריך לומר כך, 'אשר כֹּהֲנִי, מִשְׁפָּט יכונן'. כֹּהֲנִי הוא במשמעות, הכהן שלי, אשר חושן המשפט על לבו. דיברנו על כך בשנה שעברה [שיעור מוצש"ק שופטים].

אמנם אברך אחד רצה עכשיו ליישב את הגירסא המקובלת, עפ"י הרמב"ן בפירושו לתורה [פרשת תצוה פרק כ"ח פסוק כ"ח], שם הוא מסביר את עניין האורים ותומים, וכל השמות הקדושים הכלולים בהם.

ובסוף הוא כתב בזה"ל, ואפשר שאחרי שנתן משה בחושן השמות הקדושים של האורים והתומים, היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל, שמסרם להם עם סתרי תורה. ולפיכך היה ביד דוד אפוד, והיה כדמות אפוד משה, ובו חושן כדמות חושן הקדש. אותו אברך רצה לומר כי זו הכוונה, כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר, דהיינו ששמרו את המסורת מדור לדור.

ברם פירוש זה אינו מתקבל על הדעת, כי דבר ראשון הרמב"ן לא כתב בזה דברים חלוטים, רק לשון אפשר. וכי בשביל זה הפייטן ישתמש במושג זה בתוך הפיוט כדבר ודאי?

מה־גם שהרמב"ן גם הוא לא השתמש במושג בסגנון 'משמר', ומה־גם שהסגנון כהני-משמר הוא סתמי וכולל הכל, לכן הסבר זה לא מתקבל כלל ועיקר.

לגופו של ענין, ישנם החושבים כי לשון כֹּהֲנִי שאמרנו הוא מלה חדשה, אבל זה לא נכון. מצאנו סגנון לשון כזה בחז"ל, המובאת לגבי יעקב אבינו שנאבק עם המלאך, ונחלקו רבותינו [ראה לקמן, ובמעם לועז פ' וישלח] מי הוא אותו המלאך, ישנם האומרים כי הוא שרו של עשו הנקרא ס"מ, וישנם האומרים כי הוא מיכאל המלאך, שבא לכבוד יעקב להצילו מעשו ומאותם ארבע מאות איש שבאו עמו.

כך כתוב בילקוט שמעוני [פרשת וישלח רמז קל"ב], וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, למיכאל יפה עשית, שעשית כהן שלי בעל מום? מדוע נקעת את כף יריכו? הרי עתה הוא בעל מום?

אמר לפניו, רבש"ע, והלא אני כוהנך. מדוע אתה צריך את יעקב, הרי הנני בעצמי כהן. ידוע שמיכאל הוא הכהן הגדול של מעלה [מובא בחז"ל בהרבה מקומות], והוא המקריב שם קרבנות.

אמר לו – הקב"ה - אתה כֹּהֲנִי ברקיע, והוא כֹּהֲנִי בארץ.

רואים איפוא כי מלת כֹּהֲנִי היא קיימת בלשון חז"ל, ואינה המצאה חדשה שאז היה מקום לטעון שלא יתכן כי הפייטן ישתמש בה. לעומת זאת, כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר זהו מושג שלא קיים בשום מקום. מצאנו אמנם משמרות כהונה, אבל לא כוהני משמר. ובכלל מהי הכוונה 'יכונן' בלשון יחיד, הרי היה צריך לומר יכוננו בלשון רבים.

ממשיך שם המדרש ואומר, מיד קרא מיכאל לרפאל, אמר לו, חברי בבקשה ממך עמוד עמי בצרה, שאתה ממונה על הרפואות. ירד וריפאו וכו'.

קיצור הדבר, מי שמקבל את האמת, עליו לדעת כי חייבים לתקן זאת. בדורנו זכינו שנתגלתה הגירסא המקורית. בכל הדורות לא יכלו לתקן זאת מסברא, ונאלצו להידחק, עד שנמצא כת"י קדמון מספרד שם מובאת גירסא כזו.

מי שיש לו חיך, מבין כי זוהי האמת.

טעות נוספת בהוצאת ספר תורה, שם אומרים, 'במקום מפה יפה, וַחֲסַר צעיפה'. זו גם כן טעות, וצריך לומר, 'וַתָּסַר צְעִיפָהּ', כלשון הפסוק על תמר [בראשית ל"ח י"ט]. הסברנו כבר זאת בס"ד.

עוד שואלים רבים, בברכת רחם בשמונה עשרה, וכן בברכות ההפטרה בשחרית ובמנחה, על תיבת חלליהם, כיצד לגרוס אותה.

רבים אומרים חלליהם בשוא נע, אבל יותר מדוייק נראה לי לומר חלליהם בשוא נח, משתי סיבות. האחת, כי בכל מקום במקרא שמוזכרת מלה כזו, לפי חלק הדקדוק היא נקראת בשוא נח. אבל העיקר הוא שראיתי בתכלאל כת"י הן של מהר"י בשירי והן של מהר"י ונה שגרסו כן, לכן מסתבר שהעולם לא דייק. אמנם כמו שאמרתי מקודם זו רק שאלה של יתר דיוק, וגם האומר חלליהם בשוא נע, אין צריך להעיר לו. רק שראוי למדייקים לומר בשוא נח. והרחבנו בס"ד בשיעור מוצש"ק ואתחנן שנה שעברה.

ראיתי דבר מעניין נוסף בתכלאל מהר"י ונה, שהוא גורס, ומהללים לשם תפארתך, הלמ"ד בשוא נח. כל ספרו הוא בניקוד עליון, והוא לא ציין שוא תחת הלמ"ד, מוכח שהוא גרס בשוא נח. וזאת בשני כתבי יד שלו, ובשני מקומות, גם בויברך דויד, וגם בקריאת ספר תורה, בפיסקת מה רב טובך.

מאידך אינני יודע כיצד להתייחס לזה, כי לא שמעתי שגרסו כך, וגם מהרי"ץ בחלק הדקדוק על דברי הימים, שם מוזכר פסוק זה, לא מעיר על כך מאומה. כיון שאנחנו סומכים בעיקר על מהרי"ץ, והוא שתק ולא העיר, קשה לקבל זאת.

אבל לגבי תיבת חלליהם, נראה שאפשר לסמוך על גירסתו כאמור לעיל, בפרט שיש לנו שני עדים על כך.

זמן החלפת הבגדים והמנעלים בת"ב שחל במוצ"ש.

שאלה מהקהל: מתי מחליפים את הבגדים במוצאי שבת?

תשובת מרן שליט"א: לפי מה שמובא בעץ חיים [דף י' ע"ב ד"ה כשחל], אפשר להחליף כבר בבין השמשות. הסברנו זאת לפני כמה שנים [שיעור מוצש"ק עקב התשע"ה בשכ"ו].

עכשיו ראיתי חידוש בכת"י חדש ממהרי"ץ שאינו מוכר, שם הוא כתב כי גם מתאבלים בבין השמשות. לכאורה משמע מדבריו כי אפשר אפילו להסיר את המנעלים, ולכאורה הדבר מוכח גם מהגאונים, כי ראיתי לאחר מהם שכתב כי מתפללים במוצאי שבת ערבית, ואחרי שתצא שבת אומרים איכה. (זה מובא בשם רב צמח גאון בתכלאל כתי"ק של מהרי"ץ מהדורא קמא דקמא שנדפס בירושלם התשנ"ג דף רע"ח ותנ"ט). והנה תמוה לכאורה, וכי הגיעו הקהל לבית הכנסת בלי מנעלים? נראה שהם סברו שבבין השמשות מותר כבר להתאבל. וצ"ע.

נביא את לשונו שם בתכלאל חלק המועדים מהדו' קמא דקמא משנת התקכ"ו (כפי שיוצא ממניין השנים לחרבן שם) דף רכ"ב ע"ב, אם חל במוצ"ש, אוכלים מבעוד יום, ואחר שקיעת החמה מתאבלים וחולצים מנעליהם. וכשרואה את הנר, מברך בורא מאורי האש. ומתחיל ש"צ על נהרות בבל חשכה יפעת מאורותינו וכו' ע"כ. מובן שברכת בורא מאורי האש היא ודאי בצאת השבת.

אבל להלכה עכ"פ לא צריך להגיע לכך, ומקובל להחליף רק את הבגדים בבין השמשות. העיקר כפי שמובא בתכלאל עץ חיים הרגיל, כי עדיין לא ברור עד כמה אפשר לסמוך על אותו כתב יד.

טעם הדבר הוא, כי רואים בספרי הפוסקים טעם, מדוע ישנם האומרים [הרמ"א בסי' תקנ"א, ועיין בלבוש שם ובשאר הפוסקים] ללבוש אפילו בשבת חזון בגדי חול, ולא החשיבו זאת כאבילות בפרהסיא, כי ישנם עניים שאין להם בגדי שבת. ממילא לבישת בגדי יום חול איננה נחשבת אבילות בפרהסיא. מאידך לגבי מנעל, אם אדם מוריד את המנעל שהוא לבש מקודם בהגיעו לבין השמשות, נראה ממש כאבילות בפרהסיא.

אמנם, אם כבר בעת סעודה שלישית הוא היה בלא מנעלים, כגון שלבש אז נעליים קלות לבית, הרי בלאו הכי אין לו בעיא. אבל מי שלובש מנעל וחולצו בבין השמשות, ניכר כאבילות בפרהסיא.

ברור כי הוא הדין והוא הטעם גם לגבי ישיבה על הקרקע. אם אדם מחליף מקום מושבו בבין השמשות, ויושב על הקרקע, מחזי כאבילות בפרהסיא.

לכן אין להחליף מנעלים ואין לשבת על הקרקע אלא עד שתצא שבת בודאי. אבל החלפת בגדים משמע שאינו נראה כאבילות ממש, ומותר, ויש לכך סמך ודאי ממהרי"ץ במהדורא שלפנינו, שהיא המקובלת, כי כך יש לנהוג הלכה למעשה.

שאלה מהקהל: האם אפשר לשנות את הכל רק כשיצאה השבת באופן ודאי, כי מי שמחליף את בגדיו, ממילא הוא מוריד גם נעליים?

תשובת מרן שליט"א: נראה שכן.

שו"ת הציבור בעניינים נוספים הנוגעים לתשעה באב שחל במוצאי שבת:

שאלה מהקהל: לגבי השנה שחל ת"ב ביום ראשון, הרב כתב בשע"ה סימן ק"ו סעיף א' שאין איסור כיבוס בשבוע שלפניו [ובפרט יש להקל במכובס מקודם], וכן אין צריך לימנע מרחיצה בחמין, מאחר שלא חל בו ת"ב. והוא הדין שמותר להסתפר, להנוהגין שלא לימנע אלא בשבוע שחל בו ת"ב וכו'. ובהערות שם מבואר, דאעפ"י שסיים בשלחן ערוך שם [סימן תקנ"א סעיף ד'] בשם יש מי שאומר, שנהגו לאסור בתשעה באב שנדחה כל שבוע שלפניו, ונקיטינן דכוונתו דלכתחילה יש לחוש לדעת יש מי שאומר אע"ג דהעיקר כדעה ראשונה שהביאה בסתם, מכל מקום הא לא כתב אלא מטעם מנהג, ואצלינו אין מנהג בזה, לפיכך העליתי בפנים לקולא ע"כ. וכי אי אפשר לדעת איך נהגו בזה, האם כיבסו או לא כיבסו?

תשובת מרן שליט"א: אתה יכול אולי להבין שכאשר ביררתי, לא זכרו לומר איך נהגו בזה. אבל האמת שרשום אצלי לתקן במהדורא המושלמת, ואצלינו המנהג להתיר בזה.

שאלה מהקהל: ידוע ומפורסם שהתימנים מתירים אכילת בשר מראש חודש אב ואילך, חוץ מהסעודה המפסקת, כדינא דתלמודא, וכמ"ש הרב בש"ע המקוצר סי' ק"ג סעיף ח'. יש אצלינו אזכרה השבוע, האם מותר להגיש למסובין בשר?

תשובת מרן שליט"א: פשיטא.

המשך השאלה מהקהל: יש חלק מהציבור שאינם תימנים.

תשובת מרן שליט"א: להם יגישו אוכל אחר, ויכריזו מראש שלא יהיו אי-הבנות ומכשולים.

שאלה מהקהל: אנחנו קהילה חדשה של אברכים תימנים צעירים שמתחילים להתגבש, יש מניין בשבת בדרך-כלל, אבל לא תמיד. ויש כאלה מתוכם שלא אוכלים בשר כעת, האם מותר לי עכ"פ לאכול?

תשובת מרן שליט"א: זה צריך עיון. נראה שבנתיים תחמיר. עד שתתחזק הקהילה. תקבעו שיעורים ברבים בש"ע המקוצר. תסדרו מָרִי לילדים, וכן הלאה. וחפץ י"י בידכם יצלח.

שאלה מהקהל: רב ספרדי אמר בתקשורת כי התימנים "המציאו" מנהג לאכול בשר בימים הללו, והראיה שהרמב"ם כתב שנוהגים לא לאכול.

תשובת מרן שליט"א: חס ושלום. לתימנים יש מסורת עוד הרבה מלפני שנולד הרמב"ם. המנהג שלנו מבוסס הדק היטב, כמו שתבין מן ההֶערה שבש"ע המקוצר שם אות כ"ב, ושאר ספרים.

הספרדים אינם צריכים לתת לנו הוראות בהלכה, כשם שאנחנו לא נותנים להם הוראות. זה מתוך שנאת חנם בעוה"ר, יצר השתלטות וכו'. ואם רצונם לבוא ללמוד אצלינו, נתחיל מבראשית. נראה להם באותות ובמופתים, שאפילו לקרוא אל"ף בי"ת הם אינם יודעים, אינם מבטאים לשון-הקודש נכון, שיבושים בניקוד וכו'. אם כן קל וחומר שאין להם זכות ללמד אותנו הלכות. לו חכמו ישכילו זאת, ויבינו שטובה להם השתיקה.

שאלה מהקהל: מרן שליט"א בעצמו אוכל בשר?

תשובת מרן שליט"א: בודאי. בכוונה אני לא מחמיר בזה, כדי לחזק את המסורת החזקה והאיתנה שלנו, ולהוציא מלב הטועים. קל וחומר שעינינו רואות כי עדות אחרות מחפשים עכשיו תחליפים נכבדים לבשר, וכדי בזיון וקצף.

ההלכה נקבעת בבית המדרש, מתוך משא ומתן אמיתי לשם שמים, לא בתקשורת. לא המיקרופון והפרסומות קובעים ח"ו.

נסיים בברכה ובתחינה, עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו וחסדיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, וינחמנו בציון, ויבנה ברחמיו את ירושלם, בחיינו ובימינו בקרוב אמן ואמן.