טעמים לפרשת שמיני

ראשי תיבות בגי' י"ג. רמז לי"ג מידות של רחמים שהם בחינת החסדים. לפיכך המתין משרע"ה בהקמת המשכן עד חודש ניסן שמידתו בחסד, כדי שיתגברו החסדים להקים השכינה ולהעלותה למקומה. כי בנין המלכות הוא מחסד וחודש ניסן בחינתו בחסד. ואז יוודע שהמשכן הוא לכפר על עוון העגל ויושלם הבנין, היינו בנין הספירות. ולכך פירש"י ז"ל "שמיני למילואים" היינו מילוי החסדים.

(עץ החיים - לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל)

 

"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת וגו'" (שם, כב)

 
אפשר להסביר עפ"י דברי הזוהר (יתרו) שבנשיאות כפיים למעלה בברכה או בתפילה האדם גורם לעשר ספירות שיתמלאו בשפע רב ומשם נמשך השפע לעולם. והנה נודע שהצדיק הוא יסוד עולם, כי דרך הצדיק להתפלל לפני ה' תמיד על תיקון העולם ומחייתו ומזונו ונמצא שעליו העולם עומד. וכתב הרב בעל "חסד לאברהם" שכל יחיד יכול לתקן ויהיה צינור להשפיע לרבים על ידו שפע רב ברכות שמים. וזהו שרמז הכתוב: "וישא אהרן את ידו" - כי אהרן הוא צדיק שבדור המכהן לפני ה' בתורה ותפלה ועבודה. ואם יעשה כן "אל העם" - בשביל העם אנשי דורו [ואמר ידו לשון יחיד, שצריך להגביה הימין על השמאל] אז "ויברכם" - שגורם שע"י תפלתו יושפע שפע טוב וברכה רבה. ואימתי יהיה זה נעשה על ידו? אמר: "וירד מעשות החטאת וגו'" - כלומר, כשיהיה לו בחינת ירידה מעשות החטאת שבאה על השוגג, "והעולה" שבאה על ההרהור. ר"ל שאין חטא בא על ידו והוא צדיק גמור, אז זוכה שיתברכו על ידו העולמות העליונים והתחתונים שאז "והשלמים" - שיזכה שייעשה על-ידו שלום בפימליא של מעלה ובפימליא של מטה.

(מקום מקדש - לרבי חיים סנוואני זצ"ל)

 

"ואת בת היענה" (יא, טז)

 
בת היענה, בזמן שהיא מטילה ביצים אינה יושבת עליהן לחממן, אלא מניחתן במקום גבוה ועומדת במקום רחוק ומביטה בהן ואינה מסיחה דעתה מהן. ואותה הבטה עושה פירות שמתבקעות הביצים ויוצאים האפרוחים. ואם יזדמן שתבוא שם חיה ועומדת לפניה ומפסיקה את ראייתה מהביצים, הורגת אותה. לפי שע"י הפסקת ראייתה נעשות הביצים מוזרות ואינן יכולות להתפקע להוציא האפרוחים. וע"כ נהגו לתלות ביצים אלו בביהכ"נ [ועפי"ז נתברר שורש המנהג שנהג המחבר הכותב שתלה ביצי יענה בביהכ"נ שלו בעירו רדאע בתימן כעדות נכדו ה"ר שלמה עמיהוד הי"ו] להראות לכל שעיקר התפילה שתתקבל ותעשה פירות - ע"י הכוונה שלא יהא שום דבר חוצץ בינינו לבין אבינו שבשמים שאנו עומדים כנגדו ומדברים עימו בלשון נוכח, ומשגיח על ישראל בלי הפסק רגע. וע"י הדביקות של עם ישראל בהקב"ה הוא מחזיר לנו מידה כנגד מידה וזהו כוונת הכתוב: "הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו".

(ילקוט רועים - לרבי יחיא עומייסי זצ"ל)