[א] יהא צנוע בבית־הֶכְ–סֵא, לא יגלה את גופו עד שישב, וגם אז יצמצם שלא לגלות רק מה שמוכרח לו לגלות, שלא לטנף את בגדיו{א}, ויזהר בזה גם בלילה כמו ביום. אם נפנה במקום מגולה שאין שם מחיצות, יכוין שיהיו פניו לדרום, ואחוריו לצפון, או להיפך. אבל בין מזרח למערב, אסור. ואם יש מחיצה לצד מערב, יכול לפנות בכל עניין אם אחוריו לצד המחיצה. אבל ראוי להחמיר שלא לפנות בין מזרח למערב, אפילו בבית הכסא שבבית. ולהשתין, מותר בכל עניין. ולא יפנה בפני שום אדם, ואפילו בפני גוי אסור. אבל להשתין מותר, אפילו ביום בפני רבים, אם צריך לכך, מפני שיש סכנה אם יעצור את עצמו (עיין לקמן סוף סעיף ו'), ומכל־מקום יש לו להסתלק לצדדין{ב}:
[ב] לא יפנה בעמידה{ג}, ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי, שלא יְנַתֵּק שיני הכרכשתא (פי' המעיים התלויים בפי־הטבעת){ד}. ולא ימהר לצאת מבית־הכסא, עד אשר ברור לו שאינו צריך עוד{ה}. וכשמטיל מים בעמידה, ישגיח שלא ינתזו על מנעליו ובגדיו. ויזהר מאוד, שלא לאחוז בידו במילתו{ו}, וכמו שיתבאר להלן חלק אבן העזר:
[ג] בבית־הכסא אסור להרהר בדברי תורה. לכן בהיותו שמה, טוב שיהרהר בעסקיו ובחשבונותיו, שלא יבא לידי הרהור תורה או הרהור עבירה חס־ושלום{ז}. ובשבת שאין להרהר בעסקיו (כדלקמן סימן ס"ו סעיף ט'), יהרהר בדברים נפלאים שראה ושמע וכדומה{ח}. ולא ידבר שם אפילו תיבה אחת אפילו בדברי חול, כי יתאחזו החיצונים ח"ו בהם. אך בקול נחירה שאינו מוציא האותיות בפיו, מותר{ט}:
[ד] יזהר לקנח את עצמו יפה, כי אם יש לו אפילו משהו צואה בפי־הטבעת, אסור לו לומר שום דבר שבקדושה{י}. והטוב ביותר הוא לרחוץ שם במים{יא}. ולא יקנח ביד ימין, מפני שמראה בה טעמי תורה ואוכל בה וקושר בה תפילין בזרוע השמאלי. וכשמקנח בשמאל, לא יקנח באצבע האמצעית, לפי שכורך בה רצועת התפילין. ואיטר־יד, יקנח בשמאלו, שהיא ימין של כל אדם{יב}. במה דברים אמורים, כשמקנח באצבעותיו. אבל כשמקנח באמצעות נייר וכיוצא בזה, אין צורך להקפיד{יג}:
[ה] בכל פעם שנפנה או שמטיל מים, ואפילו רק טפה אחת, ירחוץ ידיו במים (עיין לעיל סימן ב' סעיף י') ויברך ברכת אשר יצר. (ומ"ש בגמרא לומר בכניסתו "התכבדו מכובדים וכו'", לא נהגו בזמן הזה{יד}). אם הטיל מים או נפנה, ושכח מלברך אשר יצר, ואחר־כך שוב הטיל מים או נפנה, ונזכר שבראשונה לא בירך, אינו צריך לברך רק פעם אחת. ומי ששותה סם המשלשל ויודע שיצטרך לפנות כמה פעמים, לא יברך עד לאחר הגמר{טו}:
[ו] דרך זריזות ונקיות להרגיל את עצמו לפנות ערב ובוקר{טז}, דהיינו קודם תפילת שחרית, וקודם מנחה וערבית{יז}. ואם אינו יכול לפנות, ילך ארבע אמות, וישב ויעמוד עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים{יח}. המשהה נקביו, עובר משום{יט} אל תשקצו{כ}. ואם משהה מלהטיל מים בעת צרכו, עובר גם משום{כא} לא יהיה בך עקר{כב}: