האם יש הבדל בקריאה בין לוֹ בוא"ו לבין לֹא באל"ף?

בעניין ההבדל בין לוֹ בוא"ו לבין לֹא באל"ף

לכבוד הרב שליט"א.

בידוע שיש הבדל במשמעות של המילים: לא, לו.

שאלתי את הספרדים, אמרו לי שרק התימנים מפרידים מעט במילה: לו.

ברצוני לשאול האם כל התימנים, או רק חלק מהם?

גבריאל מעודה

קולומביה

להלן תשובת מרן שליט"א:

במלה לו בוא"ו, מנהג עי"ת צנעא וכל סביבותיה למשוך קריאתה. וג"ע מהרי"ץ זיע"א מזכיר זאת בחלק הדקדוק פ' וישלח ע"פ ויאמר לו אלהים שמך יעקב (בראשית ל"ח, י') שצריך להאריך בה קצת, דלא לשתמע לא באל"ף, ואז יהיה דרך חירוף ח"ו. ויזהר בעניין זה יותר משאר מקומות יעו"ש.

ויש מדקדקים כך אף בתיבת בּוֹ בוא"ו, דלא לשתמע בֹּא באל"ף. וכך נהגתי גם בזה כמותם.

אכן בני מחוזות הרחוקים ממרכז תימן, הן בצפון הן בדרום, אינם מושכים אפילו לוֹ בוא"ו, אבל אינני יודע אם זו אכן המסורת שלהם מימי קדם, כי טפי מסתברא שבמשך הדורות נשתכח הדבר מהם, יען כי מחוזות מרכז תימן המה מדקדקים יותר מכולם בכללות קריאתם בפרט, והעיר צנעא היתה מרכז התורה בכלל.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו