ריסוס פירות וכיסויָם בנייר בשמיטה

ריסוס פירות וכיסויָם בנייר בשמיטה

מאת מרן הגאון הגדול רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מתוך שו"ת עולת יצחק חלק ד' (שעודנו בכתובים).

שאלה בעניין שמיטה. בחצרי עץ רִמון. זבובים רעבים מטילים בפירות ביצים, ועד ראש השנה ייהפך הפרי לפקעת של־רימוֹת. וראיתי בהלכה שאסור להפסיד פירות שביעית, שכן דרשו חז"ל לאכלה ולא להפסד. ומכאן עלה בדעתי שכל פעולת הגנה מפני מזיקים מותרת, כגון ריסוס, כיסוי הפרי בשקיות נייר וכו'. האם זה נכון:

חנוך עוזירי, קרית אתא.

תשובה:

לק"י, יום שני ד' מנחם אב ה'תשע"ה, ב'שכ"ו.

אסור לרסס, כמו שפסק הרמב"ם פרק א' משמיטה הלכה ה' שלא יעשן תחת האילן כדי שתמות התולעת יעו"ש. ולא שייך כאן עניין לאכלה ולא להפסד, ששם מדובר על פרי שכבר גדל על העץ, ולא בכגון נדון דידן שצריך הוא לִגְדל. [ועוד דשאני הכא שאינו מפסיד אותם בידים. ואפילו גרמא אין כאן, שאינו אלא בשב ואל תעשה]. ואף שלדעת הרא"ש וסיעתו מותר העישון לפי הכלל דכל שהוא לאוקומי אילנא שרי, אנן בדידן סמכינן אתכא דהרמב"ם בכל ענייני שמיטה וכיוצא בה כמ"ש בס"ד בתשובתנו דלעיל בעניין שמיטת קרקעות בזמן הזה וכו', אות ב' ד"ה אמנם:

אך אפשר להתיר כיסוי הפרי בשקיות, לפי מה שתירץ החזון איש בשביעית סימן י"ז אות י"ט את דעת הרמב"ם דמכל־מקום אסרו חז"ל עישון האילן אעפ"י שהוא לאוקומי, משום דמיחזי טפי כעבודה יעו"ש, אם כן כגון דא שהוא כיסוי מחוץ לקליפת הפרי מסתברא לענ"ד דשפיר דאמי. ועיין עוד דרך אמונה על הרמב"ם שם אות ט"ל, ושנת השבע פרק שני סעיף ה':

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו