דין שמיטת קרקעות בזמן הזה, ואם היא מן התורה או מדרבנן

דין שמיטת קרקעות בזמן הזה, ואם היא מן התורה או מדרבנן

מאת מרן הגאון הגדול רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, מתוך שו"ת עולת יצחק חלק ד' (שעודנו בכתובים).

לק"י, יום שני כ"ז אלול ה'תשע"ד, ב'שכ"ה.

להיות שנתבקשתי לחוות דעתי הענייה בכתב, אודות היתר המכירה לקרקעות ארץ ישראל בשנת השמיטה, לשאלת בני עדתנו התימנים הע"י, מאת הרה"ג אפרים עוזירי שליט"א פתח־תקוה, באמצעות גיסו ה' דניאל נהארי נר"ו מפה עיה"ק בני־ברק, מה ייעשה בו, כיון שאין לנו בזה מנהג ידוע ומסורת מקובלת מהעבר דהיינו בגולה בעוה"ר, לפי שאין השמיטה נוהגת שם:

וזאת תשובתי, בעזר צור ישועתי

א) ברור שההלכה היא כפי שהורו בזמנינו ובדור שלפנינו רוב ככל גדולי ישראל בכלל, הן אשכנזים והן ספרדים, שאין לסמוך על היתר המכירה מכמה סיבות ידועות, זולת בשעת הדוחק. וכיון שהרחבתי כבר קצת על זה בשערי יצחק שיעור מוצאי שבת קודש בא ה'תשע"ד ב'שכ"ה, לבאר מאי שנא ממכירת חמץ לגוי דמהניא, לכן אקצר כאן. ועיין עוד בשערי יצחק שיעור מוצאי שבת קודש ויקרא ה'תש"ע ב'שכ"א דף כ' כ"א, שהחזון איש היקל בכמה דיני שמיטה, כדי שלא להזדקק להיתר המכירה:

ומחכמי תימן בפרט, גילה דעתו בכתב מהר"ח כסאר בשו"ת החיים והשלום (ענייני שביעית דף פ"ז סימן ג') כי הדבר פשוט שאין מועילה מכירת קרקע לגוי להפקיע קדושת שביעית שיוכלו על־ידי זה היהודים לעבוד ולזרוע, אפילו בזמנינו, אליבא דמאן דאמר שביעית נוהגת מדאורייתא אף בזמן הזה וכו' יעו"ש. ומסתבר כי כוונתו מפני שזוהי דעת רבינו הרמב"ם. ואזיל מהרח"כ לשיטתיה בפירושו שם טוב על הרמב"ם בכמה מקומות מהלכות שמיטה ויובל (כגון בפרק א' הלכה י"א ד"ה ודע), שם נקיט ואזיל בפשיטות כשיטת מרן בכסף משנה שם ריש פרק ט' בהבנת דעת הרמב"ם, וכן בפרק י' הלכה ט', שנוהגת שביעית גם בזמן הזה מן התורה, ורק שמיטת כספים מדרבנן:

והא דסיים בתשובה שם, כי משום דאיכא מאן דאמר שנוהגת בזמן הזה רק מדרבנן, צידדו להקל במכירה לגוי, הואיל ואי אפשר בלאו הכי וכו' יעו"ש, מובן דהיינו בזמנו אז, שהיה בשנים הראשונות. אבל השתא הרחיב ה' לנו והכל מסודר, ואין למדים אפשר משאי אפשר. ועל־דרך זה כתב בהדיא בתשובתו שם דף פ"ו סימן א' שסמכו להקל דאין קדושת שביעית בשל־גוי הואיל ועדיין ארץ ישראל במצור וכו'. ובפירושו שם טוב הנזכר לעיל, דמשום חיי נפש מותר לזרוע, שעדיין כפופים תחת האומות ונתונים במצור מחמת האויבים המקיפים וכו' יעו"ש [אמנם אנן בעניותין נקיטינן להקל בקדושת שביעית בשל־גוי האידנא נמי, כמ"ש בס"ד בהקדמת שנת השבע דף ו' ד"ה מאידך]:

הלכך הגם שנתבררה האמת מקרוב, שבנוסחאות הרמב"ם כת"י הן מתימן (דאינהו דוקנאי) הן משאר ארצות, שם בפרק י' וכן הובא במדרש הגדול, מפורש בעליל כי דעתו שגם שמיטת קרקעות אינה אלא מדרבנן בזמן הזה שאין היובל נוהג, כיעויין שם במהדורת ר"ש פרנקל דף תקנ"ו ודף תתנ"ה וגם מהרח"כ אילו היה רואה היה מודה ולא היה נמשך אחרי הבנת הכסף משנה בדעת הרמב"ם, מכל־מקום בנדון דידן מטעם האמור אין להקל. ועיין עוד בספר שנת השבע (מאת רבני בית ההוראה פעולת צדיק) פרק י"ב הערה ב' ד"ה ועל כן:

ב) והאמת ניכרת החוש"ה אל העי"ן, שאפילו לנוסחת הדפוסים ברמב"ם, כוונתו כי השמטת קרקע נוהגת מדבריהם בארץ ישראל כדמסיק הרמב"ם התם, כאשר מורה משמעות רהטת הלשון. וכן העלה בדרך אמונה שם דף קע"ו ע"ב אות נ"ה דברי החזון איש בשביעית סימן ג' סק"ח שזוהי דעת רבינו הרמב"ם, דלא ככסף משנה, ושכן כתב מהר"י קורקוס בשם הרמב"ם כת"י שמפורש כך, וכן כתב החרדים בפרק ז' שזו דעת רבינו. וכן דעת הרבה ראשונים, הרשב"א ומגיד משנה והיראים והחינוך, והטור בהלכות ארץ ישראל. אף שיש קצת ראשונים דסבירא להו שנוהגת מן התורה בזמן הזה, הרמב"ן ובעל העיטור והאור זרוע. ואפשר לסמוך על רבינו שהיא מדרבנן. ומכל־מקום אסור מדרבנן ואפילו בשל־גוי יעוש"ב:

אמנם מה שסיים כי דין מצוות התלויות בארץ כשאר ההלכות שהולכים בהן אחר רוב הפוסקים אף נגד הרמב"ם וכו', זהו דוקא לדידהו האשכנזים. ואנן בדידן נקיטינן כהרמב"ם, וכמ"ש בס"ד באחד השיעורים שנדפסו בחוברת שערי יצחק:

ג) ובשו"ת סוד ישרים חלק א' סימן י' ד"ה בעניין וד"ה אמנם, כתב הגרי"ח כי אחר החרבן שאין מצות השביעית נוהגת אלא מדרבנן, אין כוחה מגיע ופועל תיקון בזו"נ הגדולים, אלא רק מגיע התיקון ביעקב ורחל בלבד כדין מצוות דרבנן וכו'. ולכן כתב הגאון מהרי"ט אלגאזי בפסק שלו שבספר אמת ליעקב, חילוק שיש לחלק בעניין הכוונות בשנת השמיטה וכו' וכן שמענו מפי הרש"ש וכו' יעוש"ב:

ומבואר מזה למעיין כי כך היא גם־כן דעת המקובלים ששמיטת קרקעות בזמן הזה מדרבנן. ועיין עוד אור לציון שביעית במבוא ענף ראשון, ושאר ספרים: