סימן ב' - הלכות נטילת ידים שחרית

[א] כאשר קם האדם ממטתו שחרית, הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא יתברך. לכן צריך להתקדש, וליטול ידיו מן הכלי, כמו שהיה הכהן מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו בבית המקדש{א}. וסמך לנטילה זו מן המקרא, שנאמר{ב} ארחץ בנקיון כפי, ואסובבה את מזבחך י"י, לשמִיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת{ג}, לפי שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה, באה רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניעור משנתו, מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו חוץ מאצבעותיו, שאינה עוברת מעליהן עד ששופך עליהן שלש פעמים מים בסירוגין{ד}. ויהיה לו כלי עם מים סמוך למראשותיו, כדי שיטול ידיו מיד בקומו, כי אין לילך ארבע אמות בלי נטילת ידים{ה}, אם לא בשעת הדוחק, שאז יש לסמוך על דעת האומרים שכל הבית נחשב כארבע אמות{ו}, ועדיף לילך פחות פחות מארבע אמות מאשר לרוץ אל המים{ז}: 

[ב] סדר נטילת ידים שחרית, הוא בדרך זה. נוטל את הכלי ביד ימינו, ונותנו לשמאלו, ושופך תחילה על יד ימין. ואחר־כך נוטל את הכלי בימינו, ושופך על יד שמאל, וכן יעשה שלוש פעמים{ח}. וגם איטר נוטל כסדר הזה{ט}. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע, אך בשעת הדוחק די עד קשרי אצבעותיו{י}. ואחר הנטילה ג' פעמים, מה־טוב שישפוך מים על ידיו כדי לטהר המים שעליהם{יא}, ואז ירחוץ פניו לכבוד יוצרו, שנאמר{יב} כי בצלם אלהים עשה את האדם{יג}. וגם ירחץ פיו מפני הרירין שבתוכו, שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה{יד}. ואחר־כך מנגב ידיו, ומברך על נטילת ידָים{טו}. ויזהר לנגב פניו יפה{טז}. ואם שפך מים על ידיו פעם רביעית כנז' לעיל, יכול לברך קודם הניגוב{יז}: 

[ג] צריך ליטול ידיו דוקא לתוך כלי{יח}, ואסור ליהנות ממי הנטילה מפני שרוח רעה שורה עליהם, וישפכם במקום שאין בני אדם הולכין{יט}. ולכן לא יברך ולא יאמר דברי־תורה כנגדם, אלא אם כן כיסה אותם. ואם נוטל בכיור־מטבח, יהיה ריק מכלים, ואחר הנטילה ישטפהו במים. ויש מתירין ליטול בחדר אמבטיה אם אין שם בית הֶכְ–סֵא, ויברך בחוץ{כ}: 

[ד] לא יגע קודם נטילה לא בפה, ולא בחוטם, ולא בעינים, ולא באזנים, ולא בפי־הטבעת, ולא באוכלין ומשקין, מפני שרוח־רעה השורה על הידים קודם נטילה, מזיק לדברים אלו{כא}. ועל־פי הקבלה גם לא יגע במלבושיו (והוא הדין ל"משקפיים") קודם הנטילה, ובכלל זה טלית קטן. ואחר הנטילה טוב שילבש טלית קטן לראשונה כדי שלא לילך ארבע אמות בלא ציצית{כב}: 

[ה] טוב להקפיד בנטילת־ידים שחרית, בכלי ובמים ובכח גוברא, כמו בנטילת ידים לסעודה (לקמן סימן כ"ז). אך בשעת הדוחק שאין לו כראוי והוא רוצה להתפלל, יכול ליטול ידיו מתוך כל דבר, ובכל מיני מים ובלא כח גוברא, ויכול לברך על נטילת ידים{כג}. ואם יש לפניו נהר, טוב יותר שיטביל בו ידיו שלש פעמים, או אפילו בשלג. אבל אם אין לו מים כלל, יקנח ידיו באיזה דבר, ויברך על נקיות ידים, ודי לו לתפילה אבל לא להעברת רוח רעה שעליהן ולכן אינו צריך לקנח ג' פעמים{כד}. ולכשיזדמן לו אח"כ מים, וכלים הראויים, יטול ידיו עוד הפעם כראוי, אבל לא יברך עוד{כה}: 

[ו] כתוב{כו} ברכי נפשי את י"י וכל קרבי את שם קדשו. וכיון שצריך האדם לברך את השם בכל קרביו, אסור לברך עד שינקה את הקרבים, מצואה ומי רגלים. הלכך בקומו בבוקר אם הוא צריך לעשות צרכיו, או להשתין, לא יברך ברכת על נטילת ידים בשעת נטילה, עד לאחר שינקה את עצמו, וירחץ ידיו שוב, ואז יברך על נטילת ידים, ואשר יצר (ועיין לקמן סימן ז' סוף סעיף א'){כז}: 

[ז] אם השכים ונטל ידיו בעוד לילה כדינו, והיה ער עד אור היום, או שהיה ישן אח"כ שנית בעוד לילה, וכן הישן ביום שיתין נשמין (פי' ששים נשימות), וכן הניעור כל הלילה ולא ישן שיתין נשמין, בכל אלו יש ספק אם צריכין נטילת ידים או לא. לכן יטול ידיו שלש פעמים בסירוגין (כדלעיל סעיף ב') אבל לא יברך עליהם{כח}. ואפילו אם עשה צרכיו, ג"כ לא יברך על נטילת ידים{כט}. והעולם נהגו להקל שלא ליטול כשישנו ביום. והמחמיר תע"ב{ל}: 

[ח] צריך להזהיר לכל אנשי ביתו ובפרט את הנשים על נטילת ידים, כי רוב הכנת האוכל הוא באמצעותן. ואם לא יגורש רוח הטומאה מעל ידיהן, יטמאו את המאכלים ויטמטמו את לב האדם, ועלול לעשות עבירה ח"ו על ידי כך. על כן יש ליזהר בזה עד מאד{לא}: 

[ט] טוב ונכון ליטול הידים בכל יום גם לילדים הקטנים, כדי שלא יטמאו המאכלים, וגם הוא סגולה שיגדלו בטהרה ויהיו גידולי הקדש. והמחמיר ליטול ידיהם מאחרי שנימולו, הרי זה משובח ביותר{לב}: 

[י] שלוש עשרה דברים צריכין נטילת ידים במים, ואלו הן. הקם מהמטה, והיוצא מבית־הֶכְ–סֵא (אפילו לא עשה שם צרכיו), ומבית־המַּרְחֵץ (אפילו לא רחץ שם), והנוטל צפרניו, והמגלח שערותיו, והחולץ מנעליו בידיו או נוגע בהן, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והמְפַלֶּה את בגדיו (פי' מנקה את בגדיו מכּינים) ואפילו לא נגע בכנה{לג}, והחופף ראשו, והנוגע בגופו במקומות המכוסים{לד}, והיוצא מבית־הקברות או מלווה את המת או שנכנס באהל המת, והמקיז דם{לה}. ובכולם אין צריך ג' פעמים ומתוך כלי, חוץ מן הקם מהמטה, וכן המנהג. והמחמיר לעצמו ליטול בכולם ג' פעמים, ובפרט היוצא מבית־הכסא, תבוא עליו ברכה{לו}: 

[יא] על שלוש נטילות מברכים. בשחרית, וקודם אכילת פת (כדלקמן סימן כ"ז סעיף א'), וכן לדבר שטיבולו במשקה לפי מנהג הבלדי (כדלקמן שם סעיף י"ט):