בעניין תענית אסתר, והמיוחד שבתענית זו

בעניין תענית אסתר, והמיוחד שבתענית זו.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק תצוה – זכור, התש"פ בשל"א.

לקראת פורים שיבוא עלינו לטובה, ישנה הכנה של תענית אסתר. נאמרו בכך טעמים רבים, מהי סיבת התענית. ובטח נלווית אליהם סיבה נוספת, שהיא בכדי להקדים רפואה למכה. דהיינו, כיון שלצערנו ישנם אנשים שיוצאים מגדרם בשמחת פורים, לכן צריכים להקדים תרופה למכה. כפרה עוד מלפני כן. ואמנם, זהו אינו הטעם העיקרי של תענית, אבל בכל אופן, הוא נחמד כטעם נלווה. לכל דבר יש כמה סיבות ונימוקים נוספים, כי הקב"ה עושה את חשבון הכל. כך נלע"ד בס"ד.

ישנו הבדל בין תענית אסתר, ליתר התעניות. עשירי בטבת, י"ז בתמוז, צום גדליה ותשעה באב, כולם קשורים אל החרבן, אך תענית אסתר איננה קשורה אל החרבן.

שאלה מהקהל: האם חובה להתענות?

תשובת מרן שליט"א: אדם שבריא, חייב לצום. אם הוא קצת חולה, לא יצום. אמנם רואים עוד קולות, למשל, שחתן וכלה בשבעת ימי המשתה שלהם פטורים. מוכח שדרגת חוב תענית זו פחותה מן הצומות האחרים. ברמב"ם [פ"ה מתעניות] ובראשונים מגדירים את התענית הזו, בלשון מנהג. בכל זאת ההלכה אומרת שאין לפרוש מן הציבור, אלא אם כן הוא לא יכול.

גם צריך לדעת, שלפעמים מי שאינו יכול להתענות בתענית אסתר, כגון שיש לו חולשה או סיבה אחרת, כגון כאב עיניים וכיו"ב, לא יצום, אבל עליו להשלים את התענית ביום אחר.

אפילו שטעם הצום אינו קשור במישרין אל החרבן, בכל זאת קוראים בו פרשת ויחל, כשאר הצומות. אנחנו מבקשים מהקב"ה, כמו במעשה העגל [שמות כ"ב י"ב], לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: זְכֹר, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ וגו'. פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים. אחרי כן מזכירים י"ג מדות של רחמים. ואעפ"י שביתר התעניות, הטעם פשוט יותר מדוע מזכירים י"ג מדות, כי כשם שאז משה רבינו התפלל על עם ישראל שיכפר להם על מעשה העגל, כך גם אנחנו מבקשים שהוא ימחל לנו על כל חטאותינו. אנחנו מבקשים מהקב"ה סליחה בתחנונים, בכח י"ג מדות, בתענית אסתר לכאורה לא מובן, מדוע קוראים בה קריאת ויחל?

ואעפ"י שתענית אסתר איננה על החרבן, מכל מקום מזכירים בה י"ג מדות. כי המעיין בדברי מהרי"ץ [דף ר"ה ע"ב] יראה, כי גם תענית אסתר מתקשרת בעקיפין עם החרבן.

וזה לשון מהרי"ץ, תיקון תענית אסתר. נהגו כל ישראל להתענות יום י״ג באדר, שהוא היה יום קהילה לכל, בין לבני שושן, בין לבני שאר עיירות, (שמא) [שהוא] היה אשר נהפך מיגון לשמחה. ובמקום שהיו מחכים אויבי נפשנו לשלוט בנו כרצונם, נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים בשונאיהם. ממש שמחה גדולה. בעוונותינו הרבים, לפי גזירת המן שכמעט יצאה לפועל, ביום אחד החל וגמור. הקב"ה ריחם עלינו, וכיום בקושי נשאר שריד לכל מלכות אחשוורוש, שמלך על מאה עשרים ושבע מדינות.

ממשיך מהרי"ץ, ובהיות שהיום יום קהילה לכל, והיו מצפים רחמי שמים, והקב״ה היה בעזרם והצילם מצרתם, נהגו בכל שנה ושנה להתענות ביום זה, לתת שבח והודאה על העבר, ולהתחנן על העתיד. וכמו שהצילנו מיד המן הרשע, כן יצילנו מיד מבקשי רעתנו, ויקל עול הגלות מעלינו, ויגאלנו גאולה קרובה. סדר היום.

אפילו שמהרי"ץ מציין כמקור לספר סדר היום, מי שיעיין שם יראה כי לא כל הדברים הללו כתובים שם. מהרי"ץ הוסיף בסיום לחדש, כי כמו שניצלנו אז, כך אנחנו מבקשים שהוא יעשה עמנו נסים ונפלאות, ויקל מעלינו את עול הגלות, עד שנזכה בקרוב לגאולה שלימה, אכי"ר.