סימן א' - הִלְכּוֹת השכמת הבֹקר

[ג] וגם בשכבו על מטתו, ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד כשייעור משנתו, יזכור חסדי ה' יתברך, אשר עשה עמו, שהחזיר לו את נשמתו, אשר הפקידה אצלו עייפה, והחזירה לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד עבודתו יתברך בכל יכלתו, ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם. כמו שאמר הכתוב{ה}, חֲדשים לַבְּקרים רבה אמונתך. פירושו, בכל בוקר נעשה האדם בריה חדשה, ויודה בכל לבבו להשם יתברך על זאת{ו}. ובעודו על משכבו, טוב שיאמר, "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך". כי אף־על־פי שעדיין אין ידיו נקיות, יכול לומר זאת, כיון שאין בו הזכרת שם שמים. ויפסיק מעט בין תיבת בחמלה, לתיבת רבה{ז}:

[ד] שנינו במסכת אבות{ח}, הוי עז כנמר וקל כנשר, ורץ כצבי וגבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. עז כנמר, פירושו, שלא יתבייש מפני בני־אדם, המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך. קל כנשר, כנגד ראות העין, לומר שתהא קל לעצום עינך מראות ברע. כי היא התחלת העבירה, העין רואה והלב חומד, וכלי המעשה גומרין. רץ כצבי, כנגד הרגלים, שרגליך לטוב ירוצו. וגבור כארי, כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב. ואמר, שתחזק לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו, כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ{ט}:

[ה] לכן צריך האדם להתגבר כארי, ומיד כשייעור משנתו, ואמר מודה אני וכו' כדלעיל, יקום בזריזות לעבודת הבורא יתברך ויתעלה, קודם שיתגבר עליו יצר־הרע בטענות ותואנות לבל יקום. ויתחכם עליו להשׁיאו בחורף, איך תקום עתה בבוקר השכם והקור גדול. ובקיץ ישׁיאנו, איך תקום ממטתך, ועדיין לא שבעת משנתך, או בטענות אחרות וכדומה. כי יצר־הרע יודע היטב לצוד בני אדם במהמוֹרות בל יקומו. ולכן כל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה', צריך להתגבר עליו ולא ישמע לו. ואף אם יכבד עליו הדבר, מפני כבדות הגוף ועצלותו, ישים מגמתו רצון מלך מלכי המלכים ברוך הוא. וישים אל לבו, כי אם היה קורא לו איזה אדם לאיזה עסק שירויח בו ממון או לגבות את חובו, או שהיה קורא לו שיציל את ממונו מן ההפסד, כגון אם נפלה דליקה בעיר וכדומה, בודאי היה זריז לקום מיד, מפני אהבת ממונו ולא מתרשל. וכן אם היה צריך ללכת לעבודת המלך, היה קם בזריזות ולא היה מתרשל פן יעלילו עליו, או כדי למצוא חן בעיני המלך. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך־מלכי־המלכים ברוך הוא, שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. והמרגיל את עצמו בדרך הזה, ארבע או חמש פעמים, לא יכבד עליו אחר־כך. והבא ליטהר מסייעין אותו מן השמים{י}:

[ו] אם אפשר לו להשכים ולקום בחצות הלילה, לעשות אז תיקון חצות, לקונן על חרבן בית המקדש וגלות השכינה, מה־טוב, כמו שנאמר{יא} קומי רוני בלילה לראש אשמורות וגו'. וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא, שנאמר{יב} י"י ממרום ישאג, וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו. ואומר, אוי לבנים, שבעונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתים לבין האומות{יג}. ואם אי־אפשר לו לקום בחצות, יתגבר על־כל־פנים לקום קודם עלות השחר, וכמו שאמר דוד המלך עליו־השלום{יד} אעירה שחר, אני מעורר את השחר, ואין השחר מעורר אותי. וגם לאחר חצות הלילה יכול לעשות תיקון חצות, ואחר־כך יעסוק בתורה, איש איש כפי יכלתו. ושיעור משניות קודם לכל דבר (ועל־ידי־זה זוכה לנשמה, משנה אותיות נשמה). ואם אינו בר־הכי, יעסוק בתהלים וזוהר ומעמדות וספרי מוסר. וטוב מעט בכוונה, מהרבות שלא בכוונה. תנא דבי רבי חייא{טו} כל העוסק בתורה בלילה, שכינה כנגדו, שנאמריא} קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני י"י. פירוש, שהשכינה היא אז כנגדך. עוד אמרו רבותינו ז"ל שכל העוסק בתורה בלילה, נקרא עבד ה', כמו שנאמר{טז} כל עבדי י"י, העומדים בבית י"י בלילות. ובלילות הקצרים, שאי־אפשר לו להשכים כל־כך, לכל־הפחות יתאמץ לקום, בכדי שיהיה לו זמן להכין את עצמו, ללכת לבית־הכנסת, להתפלל עם הצבור{יז}:

[ז] פסוקים של תורה נביאים וכתובים, יש אומרים שאסור לאמרם על פה אלא אם כן הם שגורים בפי הכל, משום שאמרו חז"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה. ויש מחלקים באופנים אחרים{יח}. אבל מנהגינו להתיר בכל גוונא, וכשיטת הסוברים{יט} שלא נאמר איסור זה אלא בקריאת ספר תורה שמא יאמרו חסר הוא [וכדלהלן סימן כ"ב סעיף י"ב]{כ}:

[ח] דין ברכות השחר וברכות התורה למי שקם בחצות הלילה, עיין לקמן סימן ז' סעיף ו':

[ט] קודם כל מצוה שעושה, טוב על־פי הסוד, לומר לשם יֵיחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה{כא}: