בעניין לקיחת חיסון נגד קורונה

התחלת ביאור עניין לקיחת חיסון נגד קורונה, לחיוב ולשלילה, מבחינה הלכתית ומבחינה השקפתית.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק וארא התשפ"א.

חשבתי לדבר בנושא החיסונים, מבחינה הלכתית ומבחינה השקפתית, אבל אני רואה שלא אספיק, לכן אולי נעשה 'אחוֹז בזה, וגם מזה אל תנח את ידיך'. ונקדים.

מעשה שהיה באחד הגנבים המחוכמים, שתפס ילד ואמר לו, תשמע, אתן לך שקל אם תיכנס לחנות ותגנוב סוכריה מול פרצופו של המוכר ותברח. הילד אמר, לא, אני מפחד, הוא ירדוף אחרי וירביץ לי, יגיד לאבא שלי וכו'. אמר לו, תשמע, תקבל חמשה שקלים. בסדר, בשביל חמשה שקלים הילד היה מוכן לסבול את המכות וכו'. וכך עשה.

נכנס לחנות, ומול הפרצוף של המוכר לקח את הסוכריה 'ויברח וימלט'. בעל החנות אומר, מה? חצוף כזה? לא מתבייש? רץ אחריו.

בנתיים, אותו גנב רוקן את כל הקופה... בגלל סוכריה אחת...

הדבר בא להגיד, כי יצר הרע הוא חכם גדול, איך לבלבל את האנשים.

דנים ודנים ודשים כיום לגבי החיסון, 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', האם חייבים לקחת חיסון, האם צריך לקחת, האם אפשר לקחת, האם 'שב ואל תעשה עדיף' כי זה מסוכן, דנים אם כן או לא וכו'. במקום לטפל בעיקר, מסיחים את הדעת מהיכן זה בא.

בקיצור, יצר הרע מרוקן את כל הקופה. דנים אך ורק לגבי החיסונים, שצריכים לעשות חיסונים, או לא, וזהו. עד פה. לא יותר מכך.

כנראה הרעיון הזה כבר מובא באיזה ספרים, אבל ראיתי זאת כעת בחוברת שהביא לי המחבר הרב עמנואל בוסי הי"ו מהעיר בית שמש ת"ו, בשם 'הארות דרך במלחמת היצר'.

כתוב שם [בדף נ"ו] כך, לגבי אדם שהכשיל אותו יצר הרע, והוא מרגיש מובס מושלך בצדי הדרך פצוע וזב דם, מה הוא יעשה עכשיו?

בקוצק היה ידוע המשל מהפוילישע גנב, שהיה פונה לאיזה ילד ומפתה אותו שיגנוב מהחנות דבר קטון, ובלבד שיעשה זאת לנגד עיניו של בעל החנות, ובתמורה למעשה נועז זה היה נותן לילד 5 זלוטי. הילד היה נכנס וגונב סוכריה קטנה, באופן שבעל החנות היה מבחין בו. בעל החנות, אף שההפסד הממוני היה מזערי עבורו, היה רותח מזעם מהחוצפה שגונבים בפניו מחנותו, ומשֶכך היה קם ודולק בעקבות הילד, כדי ליתן לחצוף מנה אחת אפיים וללמדו לקח.

אותם רגעים יקרים בהם היה בעה"ב עוזב את החנות בחטף, היתה עיקר מטרתו של הפוילישע גנב. היה מנצל אותם ומרוקן באחת את כל הקופה, ללא מעכבים, נעלם והולך לו לדרכו.

כשהיה בעל הבית חוזר לבסוף לחנות, בתחושה שלימד לקח הגון את החצוף, היה עומד מיד על טעותו, ומבין שאת הלקח העיקרי הוא היה צריך ללמוד, שלא מפקירים חנות שלימה עבור חתיכת סוכריה שנגנבה, אפילו אם גניבה זו נעשתה בצורה חצופה ומקוממת ביותר.

תשמעו כעת, איזה מוסר השכל הוא לומד מכך. הכשלונות בהם היצר מצליח להכשיל אותנו, אינם אלא כגניבה של סוכריה קטנה, לעומת מטרתו העיקרית של היצר שהיא להפנות את מירב תשומת הלב שלנו כלפי הכשלון, ובכך מפיל אותנו היצר ליאוש, ועל ידי היאוש הזה לוקח לנו היצר את כל הקופה, ולא משאיר מאתנו כלום.

אם האדם נכשל בחטא, הוא חושב אח"כ שזהו. נגמר. והוא מתייאש מהעלייה הרוחנית שלו. אבל בעצם, זהו הנזק העיקרי, זה מה שיצה"ר רוצה. מה שהיה, זה רק דבר קטן. הריוח העיקרי שלו הוא, שאותו אדם נרדם מבחינה רוחנית, והוא יותר לא משקיע. התייאש. יצה"ר מייאש את הבן אדם. זהו לקח חשוב מאד. והסר השטן מלפנינו 'ומאחורינו'.

*

התפלאתי על מה שראיתי שפירסמו בשם רב ת"ח אחד, שהקב"ה רוצה שנתחסן, ובחיסון עובדים את ה', מקיימים את רצון ה'.

לכאורה, אולי חושבים שזה נכון. זהו רצון ה', כפי שנאמר 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', וכן 'השמר לך ושמור נפשך מאד'. כתוב ברמב"ם בהלכות רוצח, שזה על כל סכנה שהאדם צריך להיזהר ממנה.

אבל, רק זהו מה שהקב"ה רוצה? נכון, בודאי שישנה מצות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', אבל זה על הסכנות הרגילות, הטבעיות והמצויות. אבל בנ"ד, הקב"ה הביא לעולם מכה גדולה ונוראה, וכי מטרת הקב"ה שיעשו חיסונים? זה הכל, ותמשיכו הלאה?

המשך הפסוק בירמיהו שם, כִּלִּיתָם, מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר, חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע, מֵאֲנוּ לָשׁוּב. נורא ואיום.

הרמב"ם בהלכות אבל [סוף פרק שלושה עשר] כותב כך, כל שלשה ימים הראשונים, יראה האבל את עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו. ומשלשה ועד שבעה, [כאילו היא] מונחת בקרן זוית. מכאן ואילך, [כאילו] עוברת כנגדו בשוק. כל זה להכין עצמו, ויחזור ויעור משנתו, והרי הוא אומר [ירמיהו ה', ג'] הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, מכלל שצריך להקיץ ולחול.

הקב"ה שלח מכה לעולם, לתכּן לתקן את העולם, מכה קשה שמכלה רעים וטובים, וכיון שניתנה רשות למשחית וכו', שהעולם יזדעזע, שהאנשים יתקנו את עצמם.

שמעתי מפי איזה אברך ש'חושב', שאמר בצער כך, אני עכשיו בדיוק כמו לפני הקורונה. לא השתניתי. לא זז אצלי כלום.

כל אדם צריך לעשות את חשבון הנפש שלו, האם הוא אכן תיקן את מה שצריך. בזמנו הזכרנו לגבי הדיבורים בביכ"נ וכו'. אבל יש לדבר כללית על העולם, כיון שזאת מכה בכל העולם, סימן שכל העולם מטונף ומזוהם, והקב"ה מזעזע ומרעיש אותם.

אולי זז משהו, אי אפשר להגיד שלא זז כלום, חכמי הרפואה כבר מרגישים שהם חסרי אונים, כי ישנם דברים שהם לא משתלטים עליהם. לא יודעים. אבל בסה"כ, תיקון מעשי בפועל בשטח, מאן דכר שמיה. לא מדברים על כך.

כמו־כן לגבינו אנחנו, עברנו את הימים הנוראים, ראש השנה ועשי"ת ויוהכ"פ, כל אחד קיבל עצמו קבלות טובות, האם עמדנו בדברים האלה?

עיקר החיסון, זהו החיסון הרוחני. זה מה שהקב"ה רוצה.

*

מכיון שהזמן קצר והמלאכה מרובה, ורציתי להאריך על יסודות העניין גם מבחינה הלכתית, אבל בסה"כ למעשה נראה כדלקמן.

אני מקדים, שאינני מקבל אחריות, זהו נושא חמור של סכנת נפשות. אני יכול לומר רק מה הדעת נוטה, דעתי הענייה, אבל לא בתורת הכרעה הלכתית.

נראה שרוב גדולי הדור בעד החיסונים, וישנם כאלה שמתנגדים, וישנם כאלה השותקים, ויש אומרים 'שב ואל תעשה עדיף', וישנם המתנגדים בתוקף. בדרך כלל הפשקוילים, אלו אנשים שאינם חותמים את השמות שלהם, ואינם אחראים על מה שהם אומרים.

וישנם כאלה, שתמיד אומרים ההיפך. מה שיהיה, תמיד הם יגידו 'איפכא מסתברא'. בכל אופן, ישנן דעות קיצוניות לכאן ולכאן. י"א שחייבים, וי"א ההיפך, שהדבר מסוכן.

נראה לי, כי צודק הגר"י זילברשטיין שליט"א, אשר הולך כאן בדרך ממוצעת. הדבר פורסם בחוברת ווי העמודים וחשוקיהם [חוברת מס' 88, טבת התשפ"א]. יתכן שזה לא נועד לפרסום של־ממש, ואולי הוא עצמו חזר בו לאחר מכן, וכפף דעתו לדעת הסוברים שיש לקחת את החיסון. צריך לברר. עכ"פ צריך להסביר זאת, אקרא בפניכם את המסקנא שלו, כי חושבני שזה הכי נכון, רק אוסיף משהו בעז"ה.

הוא כותב כך, מדינות המתוקנות שהממשלות מאשרות את החיסון, ורוב הרופאים שמבינים איך החיסון עובד, הם אנשים ישרים והם בעד לקחת את החיסון, למרות שהניסוי נעשה בזמן קצר, לדבריהם יש לקחת את התרופה.

אולם אותם האנשים הסוברים שהם לא בסיכון להדבק בקורונה, כיון שהם שמורים היטב, או שהם לא מוגדרים כאנשים בסיכון, ראוי שלא יקחו את החיסון, אלא ימתינו זמן מה, לראות אם אין חשש שהחיסון יגרום למחלות קשות.

דהיינו, ישנם אנשים זקנים או חולים, שאצלם ח"ו אם הם יידבקו זאת ממש סכנת נפשות. הרי ידוע מה שאומר התפארת ישראל במסכת יומא [פרק שמיני], שאדם רשאי להיכנס לחשש סכנה, אם בהמשך הוא יגיע לודאי סכנה. 'רשאי', לא שזאת חובה. אנשים שנמצאים במצב מסוכן. אבל ישנם אנשים שהם שמורים, נשמרים לשים מסכה ומתרחקים ולא באים במגע עם הרבה אנשים, הם בריאים, וגם אם ח"ו הם יהיו חולים לא מסתבר שזה יהיה מסוכן, ויש צד שכיון שהדבר הזה לא נבדק היטב הרבה זמן, אולי יתגלו דברים בהמשך שהם ח"ו מסוכנים, אזי עדיף שלא יקחו את החיסון הזה. זאת מסקנתו.

רק חושבני, שצריכים להוסיף כאן משהו.

ראשית, כפי שאמרנו, החיסון העיקרי אינו החיסון הגשמי, 'והיה הֶחָסוֹן לנעורת'. החיסון העיקרי הוא החיסון הרוחני.

אנחנו כעת בימי השובבי"ם, וישנו דבר נורא בפסוק בירמיהו [ג', י"ד] שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים. 'שובבים' היינו מורדים. התרגום הוא, 'דְּמִתְחַסְּנִין לִמְתָּב'. מורדים המחזקים את עצמם שלא לשוב בתשובה.

זהו מוסר השכל מאד חזק. ישנם אנשים שהביאו ראיות לעניינינו מן התרגום. כתוב [בראשית מ"ג, ל"א] וַיִּתְאַפַּק, והתרגום הוא 'וְאִתְחַסַּן', א"כ כביכול זאת ראיה שצריך להתחסן. שוב הפעם, זה כפי שאמרנו [בתחילת השיעור] לגבי לקחת גימטריאות ולהמציא דברים. אי אפשר לקחת רעיונות, ולהלביש אותם סתם. הרי ישנו גם פסוק הפוך, וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק [בראשית מ"ה, א'], והתרגום הוא 'וְלָא יְכֵיל יוֹסֵף לְאִתְחַסָּנָא'. זהו משחק מלים, להביא ולבנות על רמזים כאלה.

אבל אם כבר, אמרנו דבר מבוסס ויסודי, כי לצערינו זאת הנקודה העיקרית אם אתה רוצה להביא ראיה, זה מן הפסוק 'שובו בנים שובבים'. לצערינו אנשים מתחזקים, לא לחזור בתשובה. מורדים. זהו תרגום הפסוק שובו בנים שובבים, 'דמתחסנין למתב', הם מחזקים את עצמם להישאר במרדם ולא לחזור בתשובה. ההיפך מזה, התיקון לכך, זהו החיסון העיקרי שצריך להיות.

אם־כן, אם עושים שמירה, גם שמירה גופנית גשמית וגם שמירה רוחנית. שמירה רוחנית היינו, להגיד בכל יום פיטום הקטורת בכוונה לפחות פעם אחת, וכן את התפילה לעצירת המגיפה ריבון העולמים וכו', ואת הפסוק ויאמר אליהם ישראל אביהם וגו' ג' פעמים עם הכוונות, כמובא בספר צרור המור שזאת סגולה לזמן המגיפה, ג"פ עולה שם בן ע"ב. וישנם עוד כוונות בשמות הקדושים, צדנלב"ש, נעורירו"ן, רוט"א, מה שיש בפסוק הזה, כמובא בספר עוד יוסף חי פ' מקץ [ועיין שיעור מוצש"ק בראשית התשפ"א]. ושהאדם ילך תמיד עם שד֗אב בכיס, כפי שהחיד"א אומר ש'הפיגם' אותיות 'מגיפה'. זאת שמירה מעולה להגין גם מדברים אחרים, כגון מעין הרע ועוד דברים, אבל עכשיו עכ"פ באופן מיוחד למגיפה. וח"ו אם מרגישים לא טוב, לוקחים זנגביל או לבונה. זאת אני אומר, לגבי מי שממתין מלהתחסן, כי הוא יכול לקחת זאת בחשבון, עד שהעניין יתברר.

חושבני, כי לא צריך להיות עוד הרבה זמן, אולי בעוד חודש. כעת אנחנו בתחילת חודש שבט, אני חושב שאם לחכות עד ר"ח אדר או עד פורים, מסתמא העניינים עד אז כבר יותר יתבררו. מי שיכול לחכות, שיחכה. ואז נבדוק שוב את העניין. אבל מי שח"ו זה מסוכן, והוא עלול להידבק, ישנם אנשים זקנים או חולים שהם בקשר עם אנשים ואינם שומרים על עצמם, הם נמצאים בסכנה גדולה, ומכיון שבמציאות הוכח – כפי מה שיודעים עד היום – שבדר"כ לא מצאו בחיסון הזה סכנה, לא שכיח, יתכן אולי שאין בכך בעיא.

הנני מדגיש שוב, שאני רק אומר 'דעת נוטה'. ח"ו לא אומר בזה פסק־הלכה. אינני יודע. קטונתי מלהכריע בדברים שיש בהם סכנת נפשות, סיכון לכאן ולכאן. אני רק אומר כיוון, כי נראה פחות או יותר שהדרך הממוצעת הזאת היא שביל הזהב. אבל הדבר מוטל בספק, ושנוי במחלוקת.

והשם ברוך הוא ישמרנו וישמור את כלל עמו ישראל מכל נגע ומחלה, אכי"ר.