שו"ת: בעניין נוסח חתימת ברכת רצה "המחזיר 'במהרה' שכינתו לציון"

לגבי ברכת הטוב שמך, ראינו הנוסח הזה בכת"י רבים מתימן, דהיינו תכאליל, אך הסדר הפוך, הטוב שמך תמיד ולך נאה להודות, וכמו־כן הובא בילקוט ש"נ ברמב"ם פרנקל דף ע"ח, ולכן אין להקפיד בכך.

אך הנוסח המחזיר במהרה שכינתו לציון, נמצא רק במעט מן הכת"י, ובכללם בכתי"ז מהריק"א. ומהרי"ץ דחה אותו בהדיא בעץ חיים דף מ"ח ע"ב בשתי ידים בזה"ל, לא גרסינן במהרה, והאומר במהרה טועה הוא וראוי לשתקו, שנראה שמברך את ה' בתנאי שיחזיר במהרה שכינתו, ישתקע הדבר ולא ייאמר עכ"ל. אמנם לאחר נשיקת עפר רגליו יש מקום ליישב זאת, עפמש"כ בס' דובר שלום בטעם ברכה זו, כמו עוד רבות, שנתייסדו בלשון הווה, אעפ"י שעיקר הכוונה לעתיד, כי בזה הקב"ה מעניש אותנו כעת, זהו עצמו סיבת החזרת שכינתו לציון, לכפר עוונותינו, ונמצא שזה כבר כעת במהרה. אי נמי על פי הכתוב במדרש שבכל לילה באה השכינה למקום המקדש וגועה בבכיה ומייללת, נמצא שהוא מחזיר שכינתו בכל יום ויום לציון, והארכתי על זה וכיו"ב בס"ד בנפלאות מתורתך הפטרת יוט"ב דר"ה ע"פ עוד אבנך ונבנית, כיעו"ש מד"ה ביאור. לפ"ז אינו נראה תנאי.

ולמסקנא נראה שעדיף לא לומר במהרה, מאחר שברוב ככל הנוסחאות המדוייקות והמקובלות ליתה, מה־גם שמהרי"ץ כתב שזו טעות. אך לענד"נ שמ"מ בודאי אין למחות בחזקה, כי יש לאומר כך על מה לסמוך, ואף מהרי"ץ לא פסק שחובה לשתקו, רק ראוי. אם כן יותר טוב לשתוק, מאשר להשתיק.

העולה מכל האמור שמותר לענות אחריו אמן, ומוציא את הרבים בחזרת הש"צ, למרות השינוי בשתי חתימות הברכות הנז' לעיל, ואין זה נחשב שינוי מטבע. והמחזיר שכינתו לציון, יחוס במהרה על עם עני ואביון, ובאו ורננו במרום ציון, אכי"ר.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו