אם מותר להוריד בשבת כבסים שנתלו לייבוש

לק"י יום חמישי ט' בטבת התשפ"א

למעכ"ת ראש הכולל ידידנו אלופנו ומיודענו הרה"ג יעקב נסיר שליט"א.

שמחה גדולה וברכה נאמנה לקראת הדפסת קובץ מיוחד בהלכות שבת קדשנו, פרי יגיעתם של אברכים מופלגים השוקדים ועמלים בתורה לארכה ולרחבה בהיקף ובעיון הדק היטב, החל מהש"ס והראשונים ועד לבירור ההלכה למעשה, תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו, עדיים לגאון ולתפארת וירבו כמותם בישראל, תהי משכורתם שלימה מאת ה' ויהי רצון שיוסיפו חיל כהנה וכהנה.

ולחיבת הקודש אצרף מעט מן הנמצא באמתחתי כדלקמן, להגדיל תורה ולהאדירה.

*******

אם מותר להוריד בשבת כבסים שנתלו לייבוש

הגאון הגדול רבי יצחק רצאבי שליט"א

פוסק עדת תימן

לק"י, ערב שבת קודש אחרי מות קדושים ט' אייר ה'תשע"ז, ב'שכ"ח.

א) נשאלתי מידידי הרי"מ כהן נר"ו מעיה"ק ירושלם ת"ו על אודות מה שהעלו בספרי פוסקי זמנינו להתיר להוריד בשבת־קודש מן החבלים, כבסים מכובסים שנתלו עליהם, אם בערב שבת בין השמשות כבר לא היו רטובים, מאחר דלא שייך בהו מה שכתב המשנה ברורה בסימן ש"ח ס"ק ס"ג מגו דאִתַּקְצוּ לבין השמשות אתקצו לכולי יומא, כגון בשמירת שבת כהלכתה (ירושלם ה'תשל"ט) פרק ט"ו דף קס"ה סעיף י"ז וז"ל, כבסים שתלה אותם לייבוש מבעוד יום, מותר להורידם רק אם בשעת כניסת שבת או החג כבר היו יבשים או לחים וכו' יעוש"ב. ובארחות שבת (ירושלם ה'תשס"ט) פרק י"ט דף ר"צ סעיף שפ"ד, בגד שהיה רטוב בזמן בין השמשות באופן שהיה אסור לטלטלו מחמת חשש שמא יסחטנו, אסור לטלטלו אף לאחר שהתייבש. ואם אין בגדים אחרים מותר ללבשו וכו' יעוש"ב. ועיין עוד מנוחת אהבה פרק י"ב דף תכ"ה סעיף כ"ה, ויל"י (ירושלם ה'תשנ"ב) סימן ש"א דף ס"ט סעיף פ"ד:

ונתעורר לשאול על כך, יען כי בהיפך מכולם רָאָה בעריכת שלחן חלק ד' (בני־ברק ה'תשס"ב) סימן ש"ב דף י"ב סעיף י' בגדים שכיבסו אותם ותלאום לייבוש, אין מורידים אותם בשבת אפילו היו יבשים כבר מערב שבת. כי אעפ"י שאפשר היה להתיר, החמירו בזה משום זִילוּתָא דשבתא ועוּבָדִין דחול וכו' יעו"ש. משמע כי בתימן נהגו להחמיר בדבר. ברם מאידך כיון שעיין בספרנו הקטן שלחן ערוך המקוצר ולא ראה שהזכרנו שם מנהג זה, נסתפק בדבר:

ב) והשבתי בס"ד כי אכן זוהי מילתא חדתא, ולא שמעתי בלתי היום. הלכך דרשתי וחקרתי כעת על כך, ותמהתי כיצד אפשר לקבוע מנהג בדבר, מאחר שנתברר לנו כי בתימן לא היה שכיח כלל שיהיו בשבת בגדים מכובסים תלויים לייבוש, דכיון שאז לא היו מכונות כביסה (כמו לפני עשרות שנים גם כאן בארץ ישראל, שכיבסו בידים) ממילא לא כיבסו כלל בערב שבת, אלא כדקיימא לן שמכבסים ביום חמישי כתקנת עזרא (כדאיתא בבבא קמא דף פב. ובשלחן ערוך אורח־חיים סימן רמ"ב) או קודם לכן ביום רביעי או שלישי [ומה שכתבתי בתשובה לעיל חלק א' סימן נ' שלהי ד"ה לא, שהמנהג היה לכבס כל הבגדים ביום חמישי יעו"ש, הוא רק לאפוקי שלא כיבסו בערב שבת, דסבירא להו דחמישי שאמרו הוא לאו דוקא, ועיין עוד בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר הלכות ההכנות לכבוד שבת סימן נ"ד אותיות י"ג י"ד] באופן שלא היה מקום אז לדון בכך מצד המציאות. נמצא כי מה שלא הורידו, אינו אלא בגלל שלא היה מה להוריד. מה שאין כן בזמנינו שמצוי מאד לכבס גם בערב שבת [אעפ"י שבערי"ש עצמו חלק ג' דף ר"א סובר שיש להחמיר גם בזמנינו שלא לכבס בערב שבת במכונות, וכן דעת כמה מגדולי זמנינו כמובא בספר שבת היום ובחוט שני על הלכות שבת חלק א' דף נ"א ועוד, מכל־מקום כבר נתפשט בעולם להקל, וכמו שכתב בפסקי תשובות (ירושלם ה'תשע"א) סימן רמ"ב דף ח' שרבים מגדולי זמנינו הכריעו להתיר לכבס גם בערב שבת וערב יום טוב כיון שהכיבוס נעשה במכונה ואין בו שום טרחא יתירה, וכן ביל"י פסח (ירושלם ה'תשע"ו) סימן תס"ח דף תשל"א]:

ואין לתמוה הלא בזמן המשנה ברורה לא היו מכבסים בערב שבת, כי עדיין לא נתחדשו מכונות הכביסה כאשר הוא בזמנינו, ואם־כן היאך יתכן שלא יתייבשו לפני בין השמשות. דאיכא למימר דמיירי בשעת הדוחק שכיבס בערב שבת. אי נמי אפילו כיבס ביום חמישי, עדיין לא נתייבשו מאיזו סיבה, כגון בימות הגשמים ובפרט בארצותיהם הקרות:

וגדולה מזו הורה החזון איש להתיר להורידם כשיש צורך, ואפילו שלא לצורך לבישה אלא כדי שלא יתקלקלו מפני החמה, אפילו שהיו רטובים בין השמשות דלא כהמשנה ברורה הנזכר לעיל, הובאו דבריו בארחות שבת שם הערה תקס"ג. וגם הגרשז"א הניח דברי המשנה ברורה בצריך עיון מאחר שבגדים רטובים ראויים ללבישה [לפי שאדם מעדיף ללבוש בגד רטוב מאשר מלוכלך, כי עוד מעט יתייבש, אלא אם־כן בימות הקור. יב"ן] לא חשיבי מוקצה וכו', כדאיתא בשמירת שבת כהלכתה שם הערה ס':

וכך הקשה באור לציון (ירושלם ה'תשנ"ג) פרק כ"ו אות ה' דף רט"ו [ובעוד ספרים, שהובאו בפסקי תשובות (ירושלם ה'תשע"ה) סימן ש"א דף נ"ד ד"ה ולדברי, ובהערה תמ"ט], והעלה כך לדינא שמותר להוריד כביסה מהחבל אפילו היתה רטובה בכניסת השבת. ואם זו כביסה שצריך לשבת, יכול להוציא את מהדקי־הכביסה בידו, ולקחת את הכביסה, אעפ"י שהן כלים שמלאכתם לאיסור, מפני שהטלטול לצורך מקומם. אבל אם אינו צריך לכביסה בשבת, יוציא את הכביסה על־ידי שימשוך את הבגדים בלא לגעת במהדקים, דהוי טלטול מן הצד יעוש"ב. וכן בדין שהמהדקים של־כביסה נחשבים מוקצים, אם לא באופנים הנזכרים לעיל, הגם שיש משתמשים במהדקים הללו לסגור על־ידיהם שקיות שנפתחו, מכל־מקום אין זו רוב שימושם, כגון שנתבאר בכל כגון דא במשנה ברורה סימן ש"ח סק"י שער הציון וביאור הלכה שם. וכן העלו בשאר ספרי חכמי זמנינו שהמהדקים הם מוקצים, ולכן אסור לטלטלם אם לא לצורך גופם או מקומם:

על־כל־פנים לא נראה ולא נשמע מי שחשש בזה לזילותא דשבתא ועובדין דחול, ואין מנהג להחמיר בזה בקהילותינו. אמנם בגדים שאינו צריך להם בשבת, ראוי להימנע מלהורידם אפילו היו יבשים מערב שבת, ובפרט אם הם הרבה, אלא אם כן יש צורך אחר לכך, כגון שלא תזיק להם השמש, אי נמי שלא יתלכלכו, או כבר נתייבשו שלא יירטבו שוב על־ידי גשמים וכדומה: