מצות הנחת נר חנוכה לדידן אפילו לכתחילה מעל עשרה טפחים, וביאור כוונת הפייטן "גם ותראה קומה, למנורה דומה"

מצות הנחת נר חנוכה לדידן אפילו לכתחילה מעל עשרה טפחים, וביאור כוונת הפייטן "גם ותראה קומה, למנורה דומה".

מתוך "שערי יצחק" – השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק ויצא התש"פ

לשון מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים, נר חנוכה, מניחו בטפח הסמוך לפתח. וכתב שלחן ערוך וז"ל, מניחו למעלה משלשה טפחים, ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים.

דהיינו, חובה שהיא תהיה למעלה מג' טפחים, כיון שפחות מזה הוא ארעא סמיכתא, דהיינו כאילו מונח ע"ג הקרקע. אבל ישנה מצוה, הדבר לא לעיכובא, שתהיה פחות מעשרה טפחים, בכדי שיהיה היכר שזה לא לשם אור בבית אלא זכר לנס.

ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים, יצא.

וכתב גור אריה, ולדעת הרי"ף והרמב"ם ומרדכי והעיטור וראבי"ה, הביאם בית יוסף, הרבה גדולי עולם, מצוה לכתחילה בין בתוך עשרה בין למעלה מעשרה, עד עשרים אמה. דהיינו, שלדעתם אין עניין אפילו לכתחילה, שתהיה דוקא פחות מעשרה. אלא עד עשרים אמה, זהו לכתחילה.

ובסדר היום כתב, דמצותה מעשרה טפחים עד שמונה עשרה, שכן גבהה של מנורה, שמונה עשרה טפחים, עכ"ל.

זהו חידוש שכתב בעל סדר היום, שישנו עניין בדוקא להניחה יותר מעשרה טפחים. ולא רק שמותר. כיון שזה זֵכר לנס השמן שנעשה בבית המקדש, א"כ גם המנורה שלנו שתהיה בגובה הזה.

הפיסקא דלעיל, היא רק בעץ חיים מהדורא בתרא, בהוצאת הרש"צ [דף שכ"ט ע"ב]. תוספת זו הוסיף מהרי"ץ לאחר זמן.

דיברנו בשיעור הקודם, לגבי השירה 'בוא לשלום חתן', שם כותב הפייטן "גם ותראה קומה, למנורה דומה", כיון שהמנורה היתה בגובה הזה. אבותינו נע"ג, אכן לא נהגו להקפיד שהמנורה של־חנוכה תהיה פחות מעשרה טפחים, אפילו שהדליקו בתוך הבית. דיברנו על כך כבר בשנים שעברו [עיין בשיעור מוצש"ק וישלח התשע"ג, ועוד], כי נראה שהם סמכו על הפוסקים הללו. דהיינו, או על דעת הרמב"ם וסיעתו, וק"ו לפי סדר היום.

מהרי"ץ לא הדגיש את המנהג, הוא הביא זאת בסתם. אבל מן הסתם, זה מה שעמד לו במחשבה. למרות שאינני יודע, מדוע הוא לא הוסיף שכך נוהגים? איני יודע מה היה השיקול שלו, למה הוא לא כתב זאת במפורש. אבל במציאות, זה מה שראינו, שלא נהגו לדקדק שהמנורה תהיה פחות מעשרה טפחים. על כרחך, שהיה להם את הסיבות האלה. אולי מהרי"ץ לא רצה לקבוע זאת בתורת מנהג בדוקא, כיון שסה"כ לדעת השלחן ערוך הדבר אינו מעכב. וגם לדעת הרמב"ם, מי שיעשה כפי דעת הש"ע ויניחה פחות מי' טפחים, זה עוד יותר טוב, רק לא צריך לדקדק. לכן מהרי"ץ לא רצה לקבוע זאת, בתורת מנהג. או שבזמנו, היו כאלה שאכן עשו כך. מה שאנחנו מדברים, זה לגבי הדורות שלנו, אבל אולי בזמנו היה המנהג קצת שונה.

בכל אופן, זהו מה שאומר הפייטן, "גם ותראה קומה, למנורה דומה". כך לפי הגירסא הידועה והמקובלת בכל הספרים שבידינו, כי משווים זאת לגובה המנורה של בית המקדש. והבאנו שישנה גירסא חדשה, בכת"י של הר"ר יוסף בירב בניה הלוי, הכותב 'למדורה דומה'. כבר דיברנו על כך בשיעור הקודם.

רק רציתי כעת להוסיף, כי מצאתי את הלשון הזה, 'למדורה דומה', גם בדברי הרדב"ז. הרי לרדב"ז ישנו ספר מיוחד על האותיות, הנקרא בשם מגן דוד, והוא מסביר שם את צורת האותיות עפ"י הסוד. הוא כותב לגבי האות שי"ן, שהיא דומה למדורה. בדיוק אותן המלים. 'דומה למדורה'. חשבתי כי אולי ישנו קשר בין הדברים, אולי ישנו קשר רחוק, שמא זה הוא שעמד לנגד עיני של הפייטן. אבל לא נראה שהדברים עולה בקנה אחד.

כך הוא כותב לגבי האות שי"ן, וכן צורתה דומה למדורה, שיוצאין ממנה כמה גוונין של אש ושלהבות קשורות זו בזו. כשעולה שלהבות, זה דומה כמו שי"ן. וקשורות בגחלת. בגחלת, זה מחובר, ויוצאות שלהבות כלפי מעלה. או כצורת ערוגה שיוצאין ממנה מיני צמחים הרבה. ויש מי שאומר שהוא כצורת קשת ובתוכה שלשה יודי"ן.

הדבר מפליא, זהו ממש אותו הסגנון. אבל בכל זאת נראה, שאין קשר בין הדברים. למרות שגם בדידן מדובר על אש, וכן 'איש ואשה שזכו שכינה ביניהם, ואם לאו אש אוכלתן'. אמנם אולי ישנו קשר רחוק, בין הדברים.