משלחנו של מרן: חלק משאלות שהופנו השבוע ללשכת מרן פוסק עדת תימן שליט"א

החזרת טעיות

שלום לכבוד הרב שליט"א

א'  האם צריך להחזיר הקורא על "תרי טעמי"?

ב'  והאם צריך להחזיר על תביר בתורה? הכוונה, אם הקורא עשה תביר, והטעם במלה הוא לא תביר, אלא מעמיד אחר. והאם יש שוני באם וכאשר אכן מחזירים, בין אם זה לפני אתנחא, לבין אם זה כסרה. ואשמח לפירוט בתשובות.

תודה רבה!

דניאל כהן

להלן תשובת מרן שליט"א:

א'  אין צורך להחזירו אם לא ניגן תרי טעמי, אעפ"י שיש בזה דרשות ורמזים מ"מ כיון שהפשט אינו משתנה גוערים בו, ככל השינויים, אבל לא עד כדי להחזיר.

ב'  כמו־כן אם עשה ניגון תביר במקום טעם מעמיד, א"צ להחזירו אא"כ משתנה המשמעות עי"ז. ואין הבדל בין לפני אתנחא בין לפני סוף פסוק.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק במהר"נ רצאבי יצ"ו

************

חיוב ברכת המזון

שלום רב כנהר. יורנו כבוד מורינו יצחק דגל התורה.

לעניין מי שאינו יודע אלא ברכת הזן בלבד, או שאינו יודע כלל, כמו הנשים בתימן, היש לו לברך ברכה אחת, או כצחות לשונו? האם זה רשות או חובה? וראינו דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק דף מ', ונראה שהקיש מילתא למילתא דתפילה. והמורה בקהילתנו הורה שבכגון זה לא יברך כלל. ולנו קשה, הא כיצד ישבע אדם מן הלחם ולא יברך?

ועוד קשה, מה ניתקן לישראל במדבר? שלוש ברכות בשם ומלכות, או ברכה אחת, או שבירכו ללא שם ומלכות? ומה תיקנו יהושע שלמה ודוד, האם את החתימה בשם ומלכות, או מטבע הברכה? ואם רק מטבע הברכה, כיצד היו חותמין לפניהם?

יורנו כבודו ושכרו כפול מן השמים.

עשהאל

להלן תשובת מרן שליט"א:

מי שאינו יודע אלא ברכת הזן, דעת המג"א סי' קצ"ד סק"ג וסיעתו שלא יברך כלום, וכן העלה השת"ז שם סק"ד. והמשנ"ב ס"ק י"ג העלה שאם אכל כדי שביעה, יברך את הברכה שהוא יודע יעו"ש. והנכון לפענ"ד כמסקנת הכה"ח שם ס"ק ט"ו שיהרהר בליבו הברכה שיודע, וע"ע אוצרות יוסף כרך ט' סי' ח' דף ח"פ. ובזה תנוח דעתך היאך ישבע ולא יברך.

והנשים בתימן אם אירע שאכלו פת לבד או מי שאין לה בעל וכיו"ב שתשמע ממנו, בירכו בנוסח שלהן בקצרה דברי שבח והודאה להקב"ה, שלא במטבע ברכה כלל, וסגי בהכי, כמ"ש בס"ד בבארות יצחק הל' תפילה סק"ט דף ר"ג ד"ה ולעניין.

ומרת אמי ע"ה היתה נוהגת כשאכלה פת לבדה, לברך אח"כ ברכה מעין שלוש, דהיינו על המחיה ועל הכלכלה וכו', כי אביה זצ"ל לימדה נוסח ברכה זו בקטנותה והיתה שגורה בפיה על בריה, ומובן שגם אאמו"ר זצ"ל הסכים להוראה זו, והדבר חידוש. ועכשיו ראיתי בפסקי תשובות סימן קפ"ז דף תר"ח אות ב' שהעלה שניאות לברך על המחיה למי שאינו יודע ברהמ"ז על פה ואין לו סידור או אדם שיעזרהו לברך וכו' עפ"ד כמה פוסקים שבדיעבד ברכת על המחיה פוטרת ברהמ"ז יעוש"ב, וששתי.

ובעניין תקנת ברהמ"ז כשהיו בני ישראל במדבר וכו' יש אריכות בספרים, גם אני הקטן עניתי חלקי בקונטריס מילי דברכות שער א' סי' ז' ח'.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו

************

שאלה אמונית - אמיתות הזוהר ומהימנותו

לכבוד הרב שלום וברכה.

באחד הערבים ראיתי איזה סרטון שממש משך את תשומת ליבי. בסרטון הזה (ועוד רצף סרטונים כאלה) יש איזה אדם שהוא באופן עקרוני רמבמיסט בכל מובן המילה. ( יש רס"ג יש רמב"ם יש תלמוד בבלי מדרשי חז"ל תנך ומשנה ומעבר לכך יש הרבה "שקרנים וליצים").

מה הבעיה?! אני בתור אדם דתי בן 23 לומד בישיבה שומע ממנו אמירות שאינן מצד אחד עולות על הדעת ומאידך הוא ממש מוכיח את אמיתות דבריו. הוא אומר שספר הזהר לא נכתב על ידי רשב"י ומביא לכך המון ראיות: מפגשים שונים של אנשים שלא היו בכלל באותו דור, מוזכר שם תנאים ואמוראים- אולם לא סביר שרשב"י ידע שהתקופה שלו תקרא תנאים ותקופה אחריו תקרא אמוראים, הוא מביא את ה"מקורות" לספר הזהר בין היתר הוא מביא שם ראשון מסוים שאומר שדיבר עם אשתו וביתו של חכם משה די לאון והם אומרות שהוא המציא את הספר כדי לקבל כסף וכו וכו (הוא הביא עוד מקורות- אולי הרמבן מצא וכו אבל הוא מוכיח שזה לא ייתכן...) בנוסף לכך הוא מראה שם מילים מסויימות שהן כאילו בלשון הזהר אולם הן אינן כי אם מילים משובשות מספרדית. ועוד ועוד. כלומר בעיניו- ספר הזהר= שקר מוחלט. כמו כן לכל עניין הגלגול נשמות הוא מביא ראיות מגדולי ישראל שאמרו בפירוש שאין דבר כזה. (זה שיש כאלה שאומרים שיש זה אכן קצת קשה) אני גם יודע שיש שתי גישות כזאת יותר שיכלית וכזאת יותר אמונית וכו וכו. אממה, הוא באמת מבסס את דבריו על ומוצא מלא סתירות ודברים מסוג זה ובאמת לא מסתדר בשכל. (אני אמנם לא מביא את הציטוטים אם הרב ירצה אשלח מיקבץ בין היתר נמצאים של שד"ל, הנודע ביהודה, רס"ג, ספר העיקרים רמב"ם ועוד ועוד) אני גם יודע שיש סתירות ברמבם עצמו וכו אבל אין שם סתירות מסוג זה לפחות לא מה שראיתי עד כה. באחת השבתות קראתי את הספר של הרב יחיא קפאח מלחמות ה' והוא גם נשמע מאוד נכון .. עוד הוא אמר באחד הפעמים שהרי הארי כידוע לא כתב ספרים והרב חיים ויטל כתב את מה שהארי לימדו. - הוא מביא שם איזה ספר משם הרב חיים ויטל קראתי את הספר כדי להיווכח שאכן מה שאותו אדם אמר נכון ונוכחתי לדעת שהוא לא זז מהאמת. יש שם הרבה מאוד סיפורים שהרב חיים ויטל מספר בשיבחו ובאמת זה נראה הרבה יותר מגאווה (מחילה שאני מתבטא כך) רגילה זה כאילו ממש נרקיסיסם. ( אני גם יודע שיש איזה אמירה בגמרא משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא ואז רב יוסף אומר לא תיתני ענוה דאיכה אנא פה זה לתועלת כי לומדים מזה ומבינים שלא אלמן ישראל וכו וכו אבל אצל ר' חיים ויטאל שמתבטא על גדלותו זה ממש לכאורה גאווה -> הוא אמר שם שהוא הכי גדול וחכם בדור בצידיקות וכו - ומוזר שהרי בדורו היה השו"ע ועוד.) דבר נוסף הוא הביא שם סתירות בספר מגיד מישרים המיוחס לשו"ע. שם הוא מביא תאריכים שנגלה אליו המגיד. והבחור ההוא טוען (ואז בדקתי בלוח שנה עברי של כל השנים) אכן התאריכים שם לא קיימים או לא נכונים. וזה שם גם איזה משהו שלילי לאמיתות הספר הזה. (דבר אחרון הוא הביא שם שם מסויים שאנחנו אומרים בר"ה ובכיפור בתפילה לפרנסה- אני השנה לא אמרתי בגלל זו הסיבה - יש שם שם קדוש לכאורה שפירושו בספרדית -בדקתי בגוגל תרגם -פירושו אל בשרני / אל מבשר -"די-קרנוסא" ועוד אנחנו יודעים כי יש 7 שמות קדושים ואין זולתם בתכלס ואם אנחנו מוסיפים אז אולי באמת אלו שמות לע"ז ולא להקב"ה.) אודה לך מאוד אם תוכל להשיב לי על כל הנ"ל.

שלום ש.

להלן תשובת מרן שליט"א:

כל טענותיהם דברים בטלים, חבל שתבזבז זמן ותסתבך כי העניינים הללו כבר נידונו ונידושו בעשרות ספרים ע"י רבים וטובים שהוכיחו באופן ברור כי הזוהר קודש קדשים, ולכל הקושיות יש תירוצים נכוחים.

היזהר ותישמר, כי מי שאין לו אמונה ורוצה לחקור, וסומך על שכלו, יפול בספיקות קשים גם בתנ"ך וגמרא, ביקורת המקרא, אבולוציה, מדע נגד חז"ל וכו'. סכנה. העיקר שתדע שבאמתחתנו יש ויש דחיות מוחצות לכל קושיות המינים והאפיקורוסים, כגון בספרנו זוהר העולם כבשים ללבושך שעודנו בכתובים, ואין בדבריהם ממש. מסכנים. בדוק ומנוסה, כי מה שגורם להם זה חוסר יראת שמים, וחוסר קדושה וטהרה.

עלה והצלח.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו

************

מספר הפסוקים בהפטרה

לכבוד מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א

במס'  מגילה דף כ"ג ע"א כתוב שמניין פסוקי ההפטרה פי שלוש ממניין העולים. לכן בשבת קוראים 21 פסוקים. ואם שלם העניין בפחות, אז לא צריך להוסיף פסוקים. ואם יש תרגום להפטרה, מספיק לקרוא 10 פסוקים 10 תרגום ועוד פסוק שקוראים בלי תרגום, וזאת כיון שהתרגום עולה למניין הפסוקים. ראיתי שהראשונים התייחסו לזה, וכן השתילי זיתים הסכימו לכך. אם כן מדוע בזמננו קוראים הרבה יותר פסוקים? אם תאמר ש21 פס' זה המינימום ואפשר להוסיף כמה שרוצים, וכן שהציבור יהיה גיבור ויתאמץ כמו שאמר לי פעם ת"ח, לא שייך לטעון כן, שהרי בהמשך הגמרא רבי יוחנן אמר להפסיק לאחר 11 פסוקים שקראו עם תרגום, ורש"י מבאר משום טורח ציבור. אז אם רבי יוחנן שהיה מגדולי האמוראים, תנא ופליג, הפסיק בהפטרה, מן הסתם הציבור שאיתו לא היו עמי הארצות... אז מדוע התימנים מצד אחד ממשיכים עם מנהג התרגום בקריאת התורה וההפטרה, ומצד שני לא הולכים לפי הכללים שהגמרא הביאה?

מחילה על האריכות. אני יודע שאפשר לקצר. אני מתכוון מדוע לא פוסקים כך לציבור, הרי עינינו רואות כמה מכשולים יוצאים דווקא בהפטרה.

בברכה

גיא חרבי

להלן תשובת מרן שליט"א:

אכן לפעמים גם אנחנו קוראים מעט, כגון בהפטרת צו עשרים פסוקים, דברים אחד־עשר. אבל בעלמא קוראים הרבה יותר, ויש הפטרות ארוכות מאד, ולא ראינו שיפסיקו אפילו כשיש טורח ציבור. ולחזק את הקושיא נוסיף דאליבא דמסכת סופרים וירושלמי סגי להפטרה בשלושה או ששה פסוקים, ונפק"מ לדיעבד, כמו שהרחבתי בס"ד בשו"ת עולת יצחק ח"ב סימן ק"ד. ונראה הטעם שסוברים כדעת ספר האשכול (אלביק) ח"א דף קי"א, וכסף משנה פי"ב מתפילה, שבזמן הגמרא עדיין לא היו הפטרות קבועות ומסודרות כמו אצלינו, אלא כל אחד היה בוחר להפטיר בעניין שנראה לו קשור לפרשה יעו"ש. הלכך התחילו ואף סיימו לפי הצורך. משא"כ אצלינו שההפטרות קבועות מימי קדם היכן ההתחלה והיכן הסיום, וכגון שנזכר כבר ברמב"ם סוף ספר אהבה ובאבודרהם ועוד ראשונים, אין לשנות ולזוז ממה שקבעו, דמסתברא שראו הקדמונים בעין חכמתם עניינים החשובים והניאותים לציבור שישמעו אותם, ועוד סיבות כיו"ב. ובעיקר דברי האשכול והכס"מ עמדתי בס"ד בנפלאות מתורתך פ' ויגש ע"פ ובני דן חושים.

אם יש מכשולים ח"ו, הוי כשעת הדוחק שזה יותר מדיעבד. והכל לפי ראות עיני הדיין אשר ישפוט בצדק, והיה ה' עם השופט.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו