שמחת הפורים לא נועדה לקלות ראש הוללות וסכלות, אלא לשמחה לשם שמים, שמתוכה יגיע אדם לאהבת השי"ת ועבודתו.

מנהג התחפושות והמסכות ושאר מיני ליצנות שנהוג כבר דורות רבים בארצות שונות, נכנס גם אלינו בדור הזה. ואע"פ שמצאו היתרים ונתנו טעמים, עכ"פ עניין זה בעוונותינו הרבים הלך והפך יותר ויותר בפרט בזמנינו להתפרקות מקדושה ויראת שמים במסוה של "מנהג ישראל תורה", וכבר צווחו על זה ככרוכיא גדולי ישראל.

אבותינו הקדושים נע"ג מעולם לא הלכו בדרך זו. וכבר כתב מהרד"ם זצ"ל בשתילי זתים סימן תרצ"ה ס"ק י"א, אין חילוק בַּשָּׁטוּת בין פורים לשאר ימות השנה, וכל שכן להזיק אחד את חבירו, ואין זה אלא נאצה לפני השי"ת ולא שמחה.

והאמת שלמעשה אין בכוחינו לחסום את ההרגלים האלו מכל וכל. אלא שעם כל זה אנו משתדלים לעשות כל המאמצים למנוע ולצמצם אותם ככל האפשר.

לפיכך,

א. צריך להעדיף תחפושות ומסכות פשוטות "לצאת ידי חובה". או אפילו כאלה המועילות משהו. ועכ"פ להמנע מפרצופים ותחפושות בלתי רצויים כגון גויים, רשעים, וכיוצא בהם.

ב. תחפושות של בנים לבנות, או בנות לבנים אסורות, ואפילו באופן חלקי. [כי רק חלק מהפוסקים האשכנזים מקילים בזאת, ולדידן אסור בהחלט.

ג. לשתֵף את הילדים במצוות היום באופן נעלה ומקודש, לעשות את הסעודה יחד אִתָּם לאור נרות (ולהאפיל מעט את החלונות כדי שאור הנרות יורגש, עיין למהרי"ץ זצ"ל בעץ חיים) וללמוד מענייני דיומא.

ד. פיצוצים והרעשות, רק מחוץ לבית־הכנסת. אבל בבית־הכנסת עצמו, מנהגינו שלא להרעיש כלל גם כשמזכירים "המן", מפני כבוד בית־הכנסת וקדושתו, וכדי שלא לבלבל את הקריאה כי עי"ז יכול להיגרם שהשומעים לא יצאו ידי חובת מקרא מגילה, ועל האב ומנהיגי בית־הכנסת לעמוד על המשמר.

ה. ילדים קטנים פחות מגיל חינוך, אם הם מפריעים ומטרידים את הגדולים, לא לשלוח כלל לבית־הכנסת.

ו. הילדים כמו המבוגרים יבואו לבית־הכנסת כשהם מלובשים בגדים חשובים כבגדי שבת או יום טוב .

ז. כתבו המפרשים שחז"ל דייקו בלשונם באמרם (מגילה דף ז' ע"ב) "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" ולא אמרו להשׁתכר, כי המצוה אינה אלא להתבסם מעט יותר ממה שהוא רגיל ביתר ימות השנה. וזה לשון רבינו הרמב"ם זיע"א (פרק ב' מהלכות מגילה הלכה ט"ו), כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר ויירדם בשכרותו. וביארו המפרשים שדעת הרמב"ם שאי אפשר לומר שכוונת הגמרא "עד דלא ידע וכו'" על שכרות ושיגעון ממש, כי אדרבה, השכרות מביאה לידי כמה עבירות. אלא שמתוך שהוא נרדם אחרי השתייה, אינו יודע אז בין ארור המן לברוך מרדכי.

ח. רצוי לשנות את השם של המאפה שנקרא "אזני המן" (שנכנס גם אלינו) ל"עוגיות פורים". הטעם לזה, כי מאפה זה הוא בן שלוש זויות, על פי המדרש שכיון שראה המן שלוש אבות, מיד ניתש כוחו וכו' (עיין ספר מטעמים עניין פורים אות ג'), אך עדיין אין זה מן הראוי לתת למאכל שאנו מכניסים לתוך פינו, שֵׁם טמא [וכך קיבלתי מאאמו"ר (שליט"א) [זצ"ל]. שוב אח"ז נדפס אור תורה גליון אדר ה'תשנ"ב, וראיתי שם בדף תס"ב שהמציא חכם אחד טעמים לענייני "אזני המן" אלו]. הלכך טוב לקראם בשם "עוגיות פורים".

ויהי רצון מלפני המקום ב"ה שנזכה לשפע אור ימים קדושים אלו "בימים ההם בזמן הזה" וניגאל גאולת עולם אכי"ר.