שו"ת הלכתי בעניין התפילה בבית הכנסת בעיקבות מגיפת "קורונה" (ט"ו)

תשרי תשפ"א

שלום וברכה.

האם יש הוראה חדשה ממרן הגר"י רצאבי שליט"א שאין צורך כבר בשמירת ההנחיות למנוע הדבקה ממגפת הקורונה רח"ל? כי אני ראיתי בהושענא רבה:

א. תפילה במקום סגור.

ב. אין מסכה לאף אחד.

ג. עומדים צפופים ללא מרחק כלל.

אשמח לקבל דעת מרן שליט"א בנידון.

ייש"כ וחורף בריא.

אריאל קויתי, בני ברק

*************************

להלן תשובות מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א:

לק"י יום שנכפל בו כי טוב כ"ה תשרי התשפ"א בשל"ב

א'  אין לנו ברירה, מאחר שמאז הורחב ברוך ה' בניין ביהכ"נ ובית־המדרש, אין חצר כי בנו במקום שהיתה לשעבר הכניסה עד הרחוב. והוראת גדולי הדור פעיה"ק ב"ב ת"ו היתה בהדיא להתאמץ ולהשתדל להתפלל במקום פתוח, ולא לעיכובא. הלכך אין למדים אפשר משאֵי אפשר.

ב'  חס ושלום ולא להגזים, שהרי חֵלק גדול היו עם מסכה. [בסוף נתברר, שהשואל ראה תמונה ביד מהרי"ץ משָנים קודמות]. אבל כיון שלומדים כל הלילה קשה מאד להשאיר זאת כל הזמן, כי מצטבר רוק רב. וכן במשך כל התפילות, רק לפרקים. אני כשלעצמי מגיע תמיד לבית הכנסת עם מסכה, וכן כשחוזר. כמו־כן בעלייה לספר תורה, או כשמישהו ניגש לדבר אתי, מיד אני לובש תחילה את המסכה. כשאני עובר לפני התיבה כש"צ, אינני משתמש בסידור של־קהל אלא בסידורי הפרטי, ומעביר לפני התיבה את העמוד (סטנדר) שלי. כמו כן מחטא את הידיים מדי פעם לפי הצורך, וכדומה.

ג'  לא מדוייק. הרי השנה חילקנו את בית הכנסת לשלוש, בהפרדת מחיצות ניילונים, בכל חֵלק היתה תיבה (או שלחן) ועל גבה ספר תורה, כדי שיקיפו בנפרד, ולא יהיו צפיפות ודוחק. וע"ע מ"ש בס"ד בשערי יצחק דרשת חוהמ"ס שנה זו. בשמחת תורה (שהניחו את הספרי תורה על התיבה במרכז ביהכ"נ הגבאים על דעת עצמם, כנראה מפני שלא היה ציבור גדול), לא היקפתי כלל עם הציבור, אלא נשארתי עומד במקומי וכו'.

מיעוטא דמיעוטא מן הציבור אכן אינם לובשים מסיכה כלל וכו', אבל הם תלמידי חכמים ובני תורה וסומכים כנראה על דעת אותם קצת גדולי תורה בזמנינו שמתנגדים לכך (לפי הנשמע). ולכן הגם שאינני סבור כמותם, ויש תשובות לכל טענותם, מכל מקום אי אפשר ועכ"פ קשה למחות בהם.

[מאידך כשנשאלתי מגבאי אחד על ביהכ"נ שלו שכולם באים עם מסכות, חוץ מאחד שבשום אופן לא הסכים, שאלתי אם הוא אדם חשוב, וענה הגבאי שהוא פשוט, אז השבתי שיאמר לו הגבאי להתפלל בבית כנסת אחרת המתאימה לשיטתו, עד יעבר זעם, ולא יסכן את שאר המתפללים].

מה־גם עתה בשלב השני של מגפה זו, שהתברר כי הנחשבים מומחי־הבריאות בעצמם אינם יודעים ולא מבינים בטיב העניין הדק היטב, וסותרים זה את זה, וחוזרים בהם מדי פעם, וכל־שכן שנודע כי יש מהחלטותיהם הנובעות משיקולים זרים ובלתי מוכרחים, וכל מהלכיהם הם לפי שיטותיהם ודעותיהם, רובם ככולם חסרי אמונה ויר"ש ורחוקים עדיין בעוה"ר מלהודות ומלומר בפה מלא אצבע אלד'ים היא, קל וחומר שמפלים לרעה ולא מתחשבים הרבה בציבור שומרי התורה והמצוות. הלכך הוראותיהם מתקבלות כעת אצל רבים בחשדנות ובספק גדול, וחבל.

עכ"פ לא מפיהם אנו חיים, ויש להיזהר ולהישמר מאד בחכמה ובתבונה על פי דעת תוה"ק ככל אשר מורים הרבנים המוסמכים.

מלבד זאת אנחנו בבית מדרשנו מקפידים לומר בכל יום ויום שחרית אחרי פיטום הקטורת, את התפילה לעצירת המגפה, רבון העולמים באנו לחלות פניך וכו', ומוסיפים פסוק ויאמר אליהם ישראל אביהם וגו' מעט צרי ומעט דבש וגו' ג"פ עם הכוונות, פסוקי י"י צבאות וגו' ג"פ, ואחרי שחרית שני מזמורי תהלים, וכן מוסיפים אחרי מנחה. והנזהר, שׂם שד֗אב בכיסו שסגולתו להגן גם מן המגפה, אותיות הפֵּיגָ"ם כמ"ש החיד"א. וכמו שהרחבנו בכל זה בשערי יצחק מקרוב. וברוך ה' לא נודע ולא נשמע מי שנדבק בבית הכנסת, כי בשמו יתב' בטחנו. ויהי רצון שיתמיד ה' בטובו ובשמירתו עלינו, ולא ישמע שוד ושבר בגבולנו, ויהא סוף וקץ לכל חטאתינו וצרותינו, במהרה יראו עינינו משיח צדקנו וישמח ליבנו אכי"ר.

ביקרא דאורייתא

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו