לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם (פרשת ראה)

תשובת מרן שליט"א לגבי הפסוק "לא תאכלנו" (פרשת ראה), מדוע ישנו טעם מפריד אחרי המלה 'לא', וכן לגבי הפסוק "ולא תסורו" (שמואל, הפטרת קורח), מדוע ישנו טעם מפריד אחרי המלה 'ולא'.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק ויקהל התשע"ו.

אבל התעוררתי עקב כך, כי יש לנו שני פסוקים נוספים, אשר צריך ליישב גם אותם.

ישנו פסוק בפרשת ראה, לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם [דברים י"ב, כ"ד]. לכאורה, גם בפסוק זה, הטעמים אינם מתאימים לפי הפשט. מה הפירוש, 'לא, תאכלנו'? הרי היה צ"ל, 'לא תאכלנו', בבת אחת?

יש פסוק נוסף בנביא, בספר שמואל,  וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַֽחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה [שמואל א' י"ב, כ"א]. אנו קוראים זאת, בהפטרת קורח, המתחילה בפסוק וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל, וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה [שמואל א' י"א, י"ד]. מה הפירוש, 'ולא, תסורו'? היתכן?

לגבי הפסוק 'לא, תאכלנו', יש לנו תירוצים טובים, אשר יש להם מקורות. דהיינו, ללא השערות, ומבלי להכניס דברים, שאין לנו בסיס לאמרם. אנחנו מוסיפים דברים, אשר אולי הם נכונים, אבל אינם בכתובים.

התירוץ הקל ביותר, לגבי הפסוק הזה 'ולא תסורו', הוא לפי דברי הרד"ק, המסביר שם כך, פירוש, ולא תסורו מאחרי ה'. כי אם תסורו מאחריו, ותסורו אחרי התוהו, והם האלילים, אשר לא יועילו ולא יצילו אתכם, כי תוהו המה. לפי דבריו יוצא, כי במלים 'ולא, תסורו', יש כביכול שתי אזהרות. ראשית, הוא מזהיר אותם, 'ולא תסורו'. ואם תסורו, אז תדעו לכם, כי אתם הולכים אחרי לא יועיל ולא יציל. ממילא מובן, כי הטעמים באים לומר, את החסר בפסוק. כי אחרת, הפסוק קשה להבנה.

לאחר מכן, הוא אומר פירוש נוסף, או פירוש, ולא תסורו אחרי התוהו, כי הם אשר לא יועילו ולא יצילו.

גם רבינו אברהם בן שלמה, נדחק קצת, הוא אומר שהמלה 'כי' מיותרת. לכל המפרשים, הוקשה הדבר. אבל לפי הטעמים, זה הפלא ופלא.

איזה דם אסור באכילה מן התורה, ואיזה מותר. מדוע מותר לאכול כבד. ודין דם אדם.

כעת לגבי הפסוק, לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם [דברים י"ב, כ"ד]. כידוע, בפסוק שאחרי כן, כתוב הדבר עוד הפעם, לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַחֲרֶ֔יךָ וגו' [שמות י"ב, כ"ה]. מבאר רש"י, מדוע הדבר כתוב פעמיים. הפסוק "לא תאכלנו" הראשון, אזהרה לדם התמצית. והפסוק "לא תאכלנו" השני, אזהרה לדם האיברים. כך מבואר בגמרא כרתות [דף ד' ע"ב]. הדבר לא כתוב שם כ"כ במפורש, אבל כבר בעל תורה תמימה אומר, כי דרשות הפסוקים הללו, מתאים עם מה שאומר רש"י, כי אלו אזהרות על הדברים הללו.

אבל, יש לנו שני דברים, אשר אפשר שלגביהם, אכילת דם תהיה מותרת. הגמרא במסכת חולין [דף ק"ט ע"ב] אומרת, כל דאסר לן רחמנא, שרא לן כוותיה. אסר לן דמא, שרא לן כבדא. מותר לאכול את הכבד, למרות שכולו דם. א"כ, אולי הדבר רמוז בפסוק, 'לא, תאכלנו', ישנו דם שמותר לאכלו.

שאלה מהקהל: אולי הדבר בא לאפוקי פיקוח נפש?

תשובת מרן שליט"א: אם המדובר בפיקוח נפש, הרי שזה דוחה את כל התורה. הדבר לא צריך להיות רמוז, דוקא בפסוק הזה. הרי זהו עניין כללי, היתר מיוחד.

הסיבה שמותר לאכול כבד, אפילו שזהו דם קרוש, וגם יש לו טעם של דם, היא מפני שהתורה אסרה רק דם אשר נשפך כמים. אבל הכבד, נמצא בתוך גוף הבהמה, והדם שבתוכו קרוש, הוא אינו נשפך כמים. אולם בכל זאת, א"א לומר כך, כיון שישנה מחלוקת בין הראשונים, מה הדין כאשר פירש הדם של־כבד. האם הדבר מותר מן התורה, או שהוא אסור? ישנה מחלוקת בעניין זה, בין רבינו תם והרא"ש, לבין הרשב"א והר"ן. לדעת רבינו תם [מובא בתוספות במסכת חולין דף ק"י ע"ב ד"ה כבדא], וכן הרא"ש, אם הדם פירש מן הכבד, זהו איסור מדרבנן. גזירה אטו שאר דם. מן התורה, הכבד מותר, גם אם הדם יפרוש ממנו. ולדעת הרשב"א והר"ן [במס' חולין שם], הדבר מותר כל זמן שהדם קרוש בתוכו. אבל לאחר שהדם פירש, הדם הזה חזר להיות אסור.

לפי זה, אכן כתוב בתורה, 'על הארץ תשפכנו כמים', והכבד אינו נכלל בזה, אבל כאשר הדם פירש, באה התורה ואומרת 'תאכלנו', דהיינו כדעת רבינו תם, שאפילו שהדם בגדר 'על הארץ תשפכנו כמים', דהיינו שהוא פירש, אפ"ה הכבד מותר.

[נראה לענ"ד בס"ד תירוץ שני, שזה בא לאפוקי דם אדם שאין חייבים עליו מן התורה. הגם דבלאו הכי נפקא לן מיעוט מדכתיב לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה [ויקרא ז', כ"ו] להוציא דם אדם, שרצים דגים וחגבים, כדאיתא בכריתות דף כ' ע"ב, ובכתובות דף ס' ע"א, וכן פסק הרמב"ם פ"י ממאכלות אסורות הל"א, מכל מקום אצטריך, דהא בתנא דבי אליהו רבה פט"ו איתא בהיפך, שדם אדם אסור מן התורה, וכבר דנו על כך בכמה ספרים. ולכן מובן צורך ההפרדה בין תיבת 'לא', לתיבת 'תאכלנו'. יב"ן].