כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח [הפטרת ראה]

פסוקי אל תירא מפחד פתאום וגו' שמוסיפים לאחר עלינו לשבח, ותוספת פסוק רביעי כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק בלק התשע"ו.

ישנו דבר נוסף, שיש בו תועלת. לאחר שאומרים בכוונה את 'עלינו לשבח וכו', ואת על כן נקוה לך וכו', ישנם עוד שלשה פסוקים, שכדאי לומר אותם. אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם, וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא [משלי ג', כ"ה], עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל [ישעיהו ח', י'], וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט [ישעיהו מ"ו, ד']. יש מדקדקים, האומרים את שלשת הפסוקים הללו, לאחר התפילה. מהרי"ץ מביא זאת, וזאת סגולה להינצל מכל פגעים רעים.

הערה מהקהל: בלחש.

תשובת מרן שליט"א: המלה 'בלחש', כתובה רק בסידור 'תכלאל תורת אבות'. אבל בשו"ת עולת יצחק חלק ג' [סימן נ"ד, וכן בשיעור מוצש"ק תולדות ה'תש"ע] הסברנו, כי הדבר איננו נכון. הסיבה של מי שאומר את ג' הפסוקים הללו בלחש היא, כי כיון שהציבור לא נוהג לומר זאת, לכן בכדי שהדבר לא ייראה כיוהרא, הוא אומר זאת בלחש. אבל זה לא שישנו עניין, לומר זאת בלחש. זה לא בשכמל"ו, שיש עניין לאמרו בלחש.

הארכתי על כך שם בספר, והעלינו בס"ד שמותר לומר זאת בקול רם, מבחינת עצם העניין. ישנו שם בירור, לגבי אמירת הפסוקים הללו. גם בכך, ישנה סגולה להינצל מפגעים רעים. ח"ו לצערינו בעוה"ר ישנם בני ישמעאל, מצחצחים חרבותיהם.

והעליתי שם כך, נמצאנו למדים, שמנהג טוב הוא לומר פסוקי אל תירא מפחד וגו'. ואמירתם היא לאו דוקא בלחש, אלא אפשר שתהיה בקול נמוך או אפילו בקול רם, לפי האדם ולפי העניין ולפי הזמן ולפי המקום. ורצוי שתהיה אמירתם מיד בסיום עלינו לשבח. ואם לא אמרם אז, יכול לאמרם גם לאחר מכן, העיקר קודם יציאתו מבית־הכנסת. וכל זה לאו דוקא בשחרית, אלא הוא הדין בערבית. ומי שרגיל בכך, יכול לאמרם אפילו בשבתות וימים טובים. אפשר לראות בפנים הספר, את כל פרטי הפרטים.

והבאתי שם [סימן נ"ד אות ב' ד"ה הלכך] כי המקור לכך, הוא במדרש אסתר רבתי [פרשה ז' אות י"ג], כתוב שם כך, אמרו רבותינו ז"ל, בשעה שנחתמו אותן האיגרות (והחתום) [וניתנו] ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חב[ו]רתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם. וראה מרדכי שלושה תינוקות שהיו באים מבית הספר, ורץ מרדכי אחריהם. וכשראה המן וכל בני חב[ו]רתו שהיה מרדכי רץ אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם. הם ראו את מרדכי רץ אחרי התינוקות, אז הם רצו לדעת מה קורה כאן. כיון שהגיע [מרדכי] אצל התינוקות, שאל לאחד מהם, פסוק לי פסוקך. מה למדת היום אצל המארי? אמר, אל תירא וגו' ומשואת רשעים כי תבוא. פתח השני ואמר, אני קריתי היום, ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר, עוצו עצה ותופר וגו'. פתח השלישי ואמר, ועד זקנה אני הוא וגו' אסבול ואמלט. כיון ששמע מרדכי כך, צחק והיה שמח שמחה גדולה.

מרדכי שומע כאלו בשורות טובות, משלשה תינוקות אלו. הרי הוא כבר ידע מהגזירות של המן, והוא רצה לראות, הרי כששואלים תינוק 'פסוק לי פסוקך', זה כמו נבואה קטנה. אמר לו המן, מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו. אמר, על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו ע"כ.

א"כ, בפסוקים הללו ישנה סגולה, להינצל מצרות האויבים. ובפרט בזמנינו, הדבר חשוב מאד.

שאלה מהקהל: גם בתפילת ערבית, יש לומר זאת?

תשובת מרן שליט"א: כן. כתבתי שם למסקנא, כי יש לומר זאת גם בערבית, ואפילו בשבת. בכל מקום שאומרים עלינו לשבח, ראוי להסמיך את הפסוקים הללו לאחר מכן, כולל בתפילת ערבית. לגבי שבת, אמנם זאת בקשה, אבל מי שרגיל לומר זאת בחול, ממילא הוא יכול לומר זאת גם בשבת.

אבל ראיתי זה מקרוב דבר חידוש, מחכמי תימן נע"ג. לדבריהם, ישנו עוד פסוק, שאמרו התינוקות. זהו הפסוק, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי, זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְ"יָ וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְ"יָ [ישעיהו נ"ד, י"ז]. א"כ יוצא נפק"מ, שאפשר להוסיף גם את הפסוק הזה, ביחד עם שלושת הפסוקים הללו. בכל אופן, ח"ו בשעת הצורך.

הדבר מובא במדרש הביאור, ב'אגדתא דמגילה' [דף תקנ"ו], זהו מדרש על מגילת אסתר. יש לו גירסא, שכתוב במדרש, כי ישנו עוד פסוק רביעי. ויש לו בעניין הזה עוד שינויים. וז"ל, אמרו, כשבא המן ומרדכי לבית הכנסת לגזור על ישראל, ובה ארבעה תינוקות קורין. הם נכנסו לבית הכנסת. כנראה, הילדים התלמידים למדו ב'מדרש', בבית הכנסת. דהיינו, זה לא היה ברחוב, לא פגש אותו מרדכי ברחוב, כמו שכתוב במדרשים ובספרים הידועים לכולם, וכדלעיל, אלא נכנסו לתוך בית הכנסת, והיו שם ארבעה תינוקות הלומדים. אמר מרדכי לראשון, מה אתה קורא? אמר, אני קורא, אל תירא מפחד פתאם ומשואת רשעים כי תבוא. אמר לשני, מה אתה קורא? אמר, עוצו עצה ותופר וכו'. אמר לשלישי, מה אתה קורא? אמר, כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו'. אמר לרביעי, מה אתה קורא? אמר, ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט. לפי דבריו רואים, שהיו ארבעה פסוקים. אמר המן, בין כך ובין כך, אני נזקק להם תחילה. דהיינו, המן הרשע שמע זאת ואמר, אם כן, דבר ראשון הוא יחסל את אותם התינוקות. אבל בסוף, וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ וגו' [אסתר ז', י']. ברוך ה', ניצלנו ממנו.

לפני זמן רב [שיעור מוצש"ק בראשית ה'תשע"ו], דיברתי על הפסוק הזה, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי וגו', והסברנו את משמעותו.

ברצוני להביא בפניכם, את לשון הרמב"ם באיגרת תימן, כתוב שם דברים מאד יסודיים, הקשורים לחיזוק האמונה, ולחשיבות עם ישראל בעולם, עד הנצח והתכלית. כיון שתירגמו את הדברים בצורה לא כ"כ מדוייקת, רציתי להביא את הדברים, לאחר שישבתי על העניין, ועד היום לא הסתדר לי, אבל אולי עכשיו זה הזמן. אקרא בפניכם את לשון הרמב"ם, כפי שתרגמנו אותו ללשון הקודש, עפ"י המקור, בצורה המושלמת. דברי הרמב"ם, חשובים מאד.

הרמב"ם מסביר, מה הפירוש 'כל כלי', ו'כל לשון'? מה הנקודה? אומר הרמב"ם, כי אומות העולם באים כנגדנו, בשתי צורות. ישנן אומות, הבאות כנגד עם ישראל בכוח הזרוע. וישנן אומות, המנסות לשכנע את עם ישראל, ע"י ויכוחים, לקבל את אמונתם. זאת כוונת הפסוק, במלים 'כל כלי' ו'כל לשון'.

זהו חידוש גדול, שכותב רבינו הרמב"ם. הראשונים, לא פירשו כך. רק לאחר הרמב"ם, ראיתי שמפרשים עפ"י דרכו, כגון האברבנאל והמצודות. הם מביאים זאת בקיצור, אבל הרמב"ם מרחיב מאד בעניין זה. זהו פירוש הפסוק, 'כל כלי יוצר עליך', בכל דרך שיבואו כנגד עם ישראל בכוח הזרוע, 'לא יצלח'. 'וכל לשון תקום אתך למשפט', אם יבואו לנסות בכוח הדיבור, 'תרשיעי', ג"כ לא יצליחו.

אולי נשאיר זאת לפעם אחרת, כיון שאני רואה כעת, כי אין בפני את התחלת דברי הרמב"ם. חסרות בדפים שהבאתי כמה שורות.