תשובה לאלו החושבים כי אנשי כת ה"דרדעים" משמרים בחזרה כביכול את המנהגים הקדומים, כגון פרשת קורח וחצי חוקת

תשובה לאלו החושבים כי אנשי כת הדרדעים משמרים בחזרה כביכול את המנהגים הקדומים, כגון פרשת קורח וחצי חוקת, וחידוש גדול ממהר"י ונה זצ"ל בעניין זה.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק קֹרח התשע"ה

לסיום, ברצוני להגיד לכם דבר חשוב, הנוגע לחיבור פרשיות חוקת ובלק.

ישנה טעות, לאנשים רבים. ישנם החושבים, כי אנשי הכת [דרדעים], הם עושים את המנהגים הקדומים. דהיינו, הרי ישנו נוסח בלדי, וישנו נוסח שאמי. א"כ, ישנם החושבים, כי כביכול אנשי הכת, הם פלג של נוסח בלדי, אלא שהם בלדי יותר מהבלדי. הרי נוסח בלדי, זהו כפי שמהרי"ץ זיע"א מביא, שזהו 'המנהג הקדום'. א"כ כביכול, הם חזרו למנהגים שהם עוד יותר קדומים, בכל דבר ועניין. אבל צריך לדעת, כי אם מהרי"ץ זיע"א שינה איזה מנהגים מסויימים, יותר נכון הסכים לשינוי, הדבר ברור שהיתה לו סיבה לכך.

אחד מן הדברים הללו, זהו בעניין הפרשיות הבאות, חוקת ובלק. הרי אנחנו, בנוסח בלדי, מחברים את פרשיות חוקת ובלק, ומפרידים את פרשיות מטות ומסעי. ומהרי"ץ כותב, כי בכל התכאליל הקדמוניות, היו מחברים את חוקת וחצי בלק, ואת חצי בלק ופרשת פינחס [עיין בהרחבה בעניין זה בשיעור מוצש"ק חוקת ה'תשס"ט, ומוצש"ק תולדות ה'תש"ע, ומוצש"ק חוקת ובלק ה'תשע"ב], אבל הוא מסביר למה שינו זאת, ומדוע יש לעשות בצורה האחרת, כפי שאנו עושים כיום.

א"כ, הם [אנשי כת הדרדעים. העורך] 'נתפסו' על כך, וכביכול הם עושים את 'המנהג הקדמון'.

הדבר גם קשור, למה שדיברנו בשיעור הקודם, בקשר לבדיקות דמים, ענייני טהרת המשפחה, כי כביכול הם העושים את מנהגי הקדמונים, בכמה וכמה דברים.

לכן, ברצוני לומר לכם בעניין זה כך. ראשית, נקדים לגבי מה שנוגע להלכה למעשה. אמנם, חיבור פרשיות חוקת ובלק, גורם קצת הפרעות בסדרי בתי הכנסת. אבל למעשה, גם אם האדם התפלל בבית כנסת, אשר לא קראו את הפרשה הזאת, וא"כ לכאורה חסרה לו פרשה אחת, מצד הדין הדבר אינו מעכב. כי כפי שאמרנו בזמנו, קריאת התורה בשבת, זאת 'חובת ציבור'. ממילא, הדבר אינו משנה. כל אדם הנמצא בבית הכנסת מסויימת, יוצא ידי חובה בְּמה שקוראים בבית הכנסת. מה שהציבור חייבים, הוא נגרר אחריהם. בודאי ישנו עניין להחמיר, ראוי הדבר שלא יחסר לו, אבל לפעמים קשה להחמיר. מצוי לפעמים, לא נוח לאדם ללכת לבית כנסת אחר, שבו יש מנהגים אחרים, או סיבות נוספות, רק כיון שחסרה לו פרשה. [ע"ע בסוף שיעור מוצש"ק קורח ה'תשע"ב].

אם ישנה איזו סיבה, מסתבר שאין צורך בכך, וק"ו שאינו צריך לבית־כנסת של אשכנזים או ספרדים, ובפרט כפי שאמרנו בזמנו [שיעור מוצש"ק בראשית ה'תשע"ה], הבאנו את הבן איש חי [פרשת כי תשא שנה א' סעיף ו'], כי הקריאה של כלל ישראל, מועילה גם לאדם שלא קורא כמותם. כפי שדובר על האר"י ז"ל, שהיה מתפלל ביחידות, והקריאות של־בתי הכנסת האחרים, השלימו לו את קריאות התורה. ישנו מושג כזה, כי מה שעושים כלל ישראל, מועיל גם עבורך.

אולם לגופו של־עניין, מצאתי חידוש גדול, שכותבו רבינו יצחק ונה זצ"ל. וז"ל, יש נוסחאות, שכתוב בהן שחולקים פרה [דהיינו פרשת חוקת. יב"ן] בין קורח ובלק. והטעם, מפני שהחצי הראשון שהוא פרה, עם ואל הלויים תדבר [בסוף פרשת קרח. יב"ן]. עניין אחד, כי אלו קדשים ואלו טהרות, שהפרה מטהרת הטמאים. ויש שקוראים קרח לבד, וחוקת ובלק מחברים אותם יחד וכו'. [ומאריך אחריכן בשקלא וטריא, וכדלקמן בשיעור מוצש"ק מסעי].

דהיינו, התחדש כאן כך. ישנם אנשים החושבים, כי בימי קדם, אבותינו כולם קראו את פרשת קורח וחצי פרשת חוקת. ובשבת שאחרי כן, קראו את חצי פרשת חוקת ופרשת בלק. וכביכול, המנהג לחבר את פרשיות חוקת ובלק, זהו מנהג מחודש. לכן ברצוני לומר, כי הדבר איננו נכון. הרי מהרי"ו, היה לפני כ-400 שנה. והוא כותב כך, 'יש נוסחאות שכתוב בהן וכו'. אצל מהרי"ו, הסגנון 'נוסחאות' היינו תכאליל. הוא רגיל להשתמש במלה הזאת, 'נוסחאות', כלפי ספרי התכאליל כת"י של אנשי תימן. א"כ הוא אומר, כי יש נוסחאות שכתוב בהן כך. כלומר, אפילו קדמונינו, לא כולם נהגו כך. חלקם נהגו כך, וחלקם לא נהגו כך. ממילא הדבר ברור, כי אין איזו סיבה, שפתאום יבואו בדור אחד ויאמרו, 'אנחנו רוצים לעשות כמו הקדמונים', בזמן שאפילו בין הקדמונים היתה מחלוקת בעניין זה. וכבר אינני מדבר על כך, כי ברמב"ם, דבר זה אינו מובא כלל.

לכן, השיקול האמיתי צריך להיות כדלקמן. אם ישנם כאלה האומרים שהדבר אסור, גם אם ישנם האומרים שהדבר מותר, למה לעשות בדוקא כך, אם בעצם אפשר לעשות לכולי עלמא? הרי מי שאמר, לקרוא פרשה וחצי, הוא לא אמר כי יש לעשות כך בדוקא, אלא שמותר לעשות כך. ומהיות טוב, אל תִּקָּרֵא רע. ובגמ' ברכות [דף ט"ל ע"ב] אמרו, ירא שמים, יוצא ידי שניהם. אבל בכל אופן, גם בין קדמונינו, דבר זה לא היה מוסכם.

זהו מה שנתחדש ונתגלה לי בס"ד, מתוך לשונו של מהרי"ו זצ"ל, כי זה רק 'יש נוסחאות'. אך אנשי הכת, מצאו ספרים ישנים מסויימים, שנים או שלושה ספרים, אבל לא נגזים כי מי שיחפש כנראה ימצא שמונה בערך, והם החליטו כי כך נהגו הקדמונים. אולם, הדבר אינו נכון. זה לא מספיק. בודאי שבזמן מהרי"ו, היו הרבה יותר ספרים, עשרות ומאות תכאליל, והוא כותב כי רק חלקם כתבו כך. אם כן, הדבר אינו מחייב, שצריך להיות כך. לכן אני אומר, כי אפילו מן הבחינה הזאת, דבר זה עדיף יותר, מאחר שבעצם אין לכך יסוד מוסד, אלא רק שישנן דעות כאלה, אבל הדבר אינו מחייב.

אני מקוה שהדברים מובנים, פחות או יותר. אם אתם רוצים לשאול משהו, אולי תשאלו כעת, כיון שאינני רוצה שתישארו עם אי הבנות.

שאלה מהקהל: מהרי"ץ כותב בעץ חיים [דף קצ"א ע"א] סיבה למנהג זה, כי לא רצו לקרוא את מיתת מרים ואהרון בפרשה אחת, כדי שלא יצטערו.

תשובת מרן שליט"א: נכון. בסדר.

שאלה מהקהל: א"כ, כך הם אחזו?

תשובת מרן שליט"א: אולי. כנראה זו לא הסיבה העיקרית שלהם. אבל עכ"פ זה לא מחייב. זהו רק טעם, בכדי להסביר את אלה שנהגו כך. בסדר, היתה סיבה כזאת לאלה שנהגו כך, זה היה הטעם שלהם, אבל זה אינו שיקול, כאשר ישנם שיקולים אחרים, החשובים יותר.

שאלה מהקהל: נוסח המהולל, אין אותו בפיוטי ושירי ר' יהודה הלוי?

תשובת מרן שליט"א: לא. האמת היא, כי זה אינו ממש בגדר 'פיוט'.

שאלה מהקהל: א"כ למה מהרי"ץ כתב, שר' יהודה הלוי חיבר אותו?

תשובת מרן שליט"א: כבר דיברנו על כך כבר בזמנו [שיעור מוצש"ק פינחס ה'תשע"א]. כנראה שמהרי"ץ מצא ספרים כאלה, שנזכר בהם בפירוש דבר זה. ישנם דברים הדומים לכך. למשל, נוסח 'יהי רצון וכו' לטהר מערכי רעיוני וכו', שאנחנו אומרים אותו לפני ברכות השחר, מובא בצילום התכלאל הקדמון של מהר"י בשירי [עיין דף רכ"ב ע"א, ודף רס"ג ע"ב]. מובא בתכאליל בשמו של ר"י הלוי. הדבר מובן, כי הוא תיקן דברים הדומים לכך. בכל אופן, הדבר מתאים לו, מבחינת החרוז. דהיינו, מובן ומסתבר למה זה קשור לרבי' יהודה הלוי, כיון שיש לכך קשר מסויים, וזאת למרות שהדבר איננו ממש 'פיוט'.