"דעו את מי אתם מחליפין במי"

התייחסות לכת הדרדעים ובראשם יחיא קאפח ונכדו יוסף קאפח אשר זלזלו במהרי"ץ זיע"א ותורתו.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק תולדות ה'תשע"ט

ברצוני להשלים, מה שדיברתי בשני השיעורים האחרונים, בקשר לסידור כנסת הגדולה. וברצוני לפענח כעת, מה שקצת הסתרתי, כשכתבתי את ההקדמה לשו"ת פעולת צדיק עם פירוש נוה צדיק, שחיבר בני הרה"ג משה שליט"א. העליתי שם כמה דברים, לא כתבתי דברים מפורשים, אבל כעת חושבני שצריך לדבר דברים מפורשים. ראשית, בגלל שישנם אנשים שאינם מבינים, או שאינם יודעים, או שעלולים לטעות. לכן, כדאי שהדברים יהיו בצורה הכי ברורה שאפשר.

כתבתי שם כך, מהרי"ץ הוא עמוד ההוראה האחרון בתימן, אחרון בזמן אבל ראשון במעלה. זהו כפי שאמרנו מקודם, לגבי רבינו האיי גאון. קוראים אותו 'גאון' בסתם, כיון שהוא 'אחרון הגאונים בזמן, וראשונם במעלה'. מבין כל חכמי תימן, האחרון בזמן, זהו מהרי"ץ. עליו מושתתים רבים מן ההוראות והמנהגים. והבאתי איך כותבים עליו חכמי תימן, מי לנו גדול ממהרי"ץ. הוא רבן של כל בני הגולה בכל ערי תימן. על פי תשובת מהרי"ץ ראוי להורות הלכה למעשה. רב חילו. רבן של כל בני הגולה. גאון רבני תימן. [עיין שיעור מוצש"ק וירא ה'תשע"ט].

דיברתי על כך גם בעבר, בכל מיני הזדמנויות [עיין שיעור מוצש"ק צו ה'תשע"ג], כיון שישנם כאלה שמתבלבלים, חסר להם ידיעות, או שאינם רוצים לשמוע.

מי שיראה בסוף הגדה של פסח 'פרי עץ חיים', הבאתי בכלל צילומים של כתבי יד, אתחיל לכתוב תיקון פסח עם האגדה ופירושה עץ חיים, שחיבר הרב המופלא חסיד וקדוש נורא שמו בישראל האלהי עטרת ראשנו מורינו ורבינו יחיא בכמו"ר יוסף צאלח זכותו תגן עלינו אמן.

הבאתי שם [בהקדמת שו"ת פעו"צ] גם את מה שכתב מהר"ר חיים קורח זצ"ל על מהרי"ץ זיע"א, 'נר ישראל'. והוא כותב על מהרי"ץ, שהוא 'מאריה דאתרין'. דהיינו, הוא מגדיר את מהרי"ץ כמרא דאתרא. זה נשמע קצת חידוש, לכן הייתי צריך לבסס זאת. כי גם בזמנם, כתבו זאת עוד גדולי תורה, לפני מאה ושלושים שנה. ובפה מלא כתב עליו בתשובה נוספת שלו, מהרי"ץ מאריה דאתרין. וגם בדורנו כתב עליו כך, הרה"ג שלום יצחק הלוי זצ"ל בשו"ת דברי חכמים, יחיד ומיוחד וכו', גולת תימן הלכו לאורו עד שנעשה 'מאריה דאתרא'.

כעת כתבתי כמה דברים, שאני צריך לפענח אותם. לפענח צפונות.

ומן האמור תשובה מוצאת חכם בעיניו בזמנינו שטען כי לא נשמע בתימן תואר מאריה דאתרין על מהרי"ץ רק על הרמב"ם ואך כאן בארץ ישראל נתחדש הדבר ע"כ.

מי הוא זה? זהו אחד שנקרא שמו בישראל – או אינני יודע במי – יוסף קאפח. מהיכן אני יודע זאת? כי הוא ענה כך לשואל. הפיצו בזמנו קלטת, ושמעתי זאת במו אזני. לדבריו, מה פתאום? 'מאריה דאתרין', זהו דבר שהמציאו כאן בארץ ישראל. כך הוא טען.

לכן הבאתי לו, הנה דברי מהר"ח קורח רביה דרביה דלעיל עומדים לנגדו.

הרי סבו יחיא קאפח, היה תלמיד של מארי חיים קורח. לצערינו, הוא החמיץ. בסוף ימיו, כאשר הוא כבר היה זקן. אז הוא תלמיד שלו. א"כ, איך אתה יכול להכחיש את הרב של הרב שלך? אתה הנכד של יחיא קאפח, והנה הוא כתב זאת במפורש. אהה, לא ראיתם את התשובות האלה. טוב, אנחנו ראינו. אי אפשר להגיד, שזאת המצאה.

והוא לא ידע ואשם. יען שמגמתו הוא וסיעתו מאז, לפרוק עולו של מהרי"ץ מעליהם. עוד מעט, אוכיח לכם זאת בעז"ה.

ועכשיו סמוך להדפסה הראוני, שאף בתשובת אחד מחביריו משנת ברנ"ב לשטרות, התש"א ליצירה, שנדפסה בספר האסיף דף מ"ה ודף רנ"ג כתוב לאמר. מובא שם, שאפילו אחד מכת הדרדעים, מהחברים שלו, אין לי כיום את הספר הזה אבל ראיתי זאת בזמנו, כמדומני ששמו צארום, הוא אחד מהם, רואים שהוא שייך לדעות שלהם, והוא כותב כך, מהרי"ץ ראב"ד ור"מ מריה דאתרין פסק בספרו שערי טהרה להחמיר כדעת מרן ביו"ד שצריכה לבדוק עד מקום שה"ד, ואם לאו לא עלתה לה טבילה.

א"כ, מה אתם מכחישים? אלא מאי, רוצים לפרוק את העול שלו. הם רוצים רק הרמב"ם, הרמב"ם, ולא שום דבר אחר. אתה רואה שכל חכמי תימן, כולל אלה שלמדתם אצלם, ואלה שקשורים עמכם, כולם אומרים שמהרי"ץ הוא מרא דאתרין.

ויפה כתב הר"י יעבץ על הפסוק [תהלים ל"ו, א'] למנצח לעבד י"י לדוד, שבא לומר בזאת, כי הוא עבד נאמן להקב"ה, וישתדל במזמור זה לגלות כל מסתרי ליבם של הרשעים המכחישים לאמר שהעולם הפקר לית דין ולית דיין ח"ו, כעין שמצינו ביהושע שקינא לכבוד משה רבו כשאלדד ומידד התנבאו במחנה ואמר אדוני משה כלאם [במדבר י"א, כ"ח]. והאוהב האמיתי, מגלה גם כוונות נסתרות של החולק על רבו ע"כ. והובאו דבריו במעם לועז על תהלים שם דף ר"כ.

על כן אני הקטן מצעירי הצאן מתלמידי תלמידיו ואוהביו הנאמנים של מהרי"ץ, פרסמתי בזה את האמת והצדק בשער בת רבים.

בזמנו הבאתי זאת מן הספר מעם לועז, אבל כעת חיפשתי את המקור של מהר"י יעב"ץ, והדבר מובא גם בספר כנסת ישראל. הוא מסביר את הפסוק [תהלים ל"ו], לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד יְ"יָ לְדָוִד. נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו. מדוע דוקא כעת, במזמור הזה, הוא מכניס את המלים 'עבד י"י'? למה לא כתוב זאת במזמורים אחרים? למה כאן הוא לא פותח כרגיל, 'למנצח בנגינות מזמור לדוד'? מדוע הוסיף 'לעבד י"י'?

אומר מהר"ר יוסף יעבץ, זהו "החסיד" שהיה בזמן גירוש ספרד, בזה הלשון, לדעתי אמר כן, שילבש לבוש קנאה, ויתקוטט במורדים, להוציא מה שבמחשבתם מכוח פעולותיהם. וזה דרך עבד נאמן, שיחוש לכבוד רבו אפילו בנסתר, ר"ל שלא סוף דבר שיקנא למדברים באדוניו בפרסום. ישנם כאלה המדברים כנגד מישהו, בצורה גלויה. על מה שגלוי, בודאי שהוא צריך למחות. אבל ישנם כאלה, שמעלימים דברים, מדברים ברמזים. אלא אף כל סתום בדבריהם, יחפש ויגלה מומם. וכך עשה יהושע, שקינא לכבוד רבו, למה שאפשר שימשך מנבואת אלדד ומידד, כי בעת ההיא לא היה בהם עון אשר חטאו, אלא שחש על העתיד, אילו יהרוס אחד מהם לחלוק על דברי אדוניו. והמבחן האמיתי לדעת מי הוא האוהב, שירגיש בזיוף טענותיו. וכמו שאמרו ז"ל [ב"ק דף קי"ב ע"ב], יבא בעל השור ויעמוד על שורו. בעל השור, מי שנוגע בדבר, הוא יודע בדיוק את הכל, והוא יכול להביא את כל ההוכחות. מי שנמצא בעניין. כי תשוקת ממונו, תמציאהו נגד בעל ריבו. אהה, אתה אוהב זאת? א"כ הוא יחפש את כל ההוכחות, בכדי לסתור את השני.

וכן מי שאוהב את ה' בכל ליבו, לא יתפתה בטענות ההם, אבל ישיב עליהם. על כן אמר, לעבד י"י. כי חשקו בש"י ותקף אמונתו, תסייעהו להמציא מחשבות הכופרים. דהיינו, במזמור הזה אני אגלה מה חושבים הרשעים האלה. הם מתביישים, לא נעים להם, מסתירים ומורחים, 'מַחְוֵי בְּמָחוֹג', אבל אני אגלה זאת. בגלל שאני עבד ה', אני יודע ויכול לגלות זאת.

ברצוני לתת לכם דוגמא, בכדי תראו איזו חוצפא. לבזות את מהרי"ץ, אבל כביכול 'כלאחר יד'.

ישנו ספר, חוברת, בשם 'דברי צדיקים וזכרונם' [דף י"א]. מישהו שכתב קצת, על תולדות חכמי תימן וספריהם. הוא דן שם, מי חיבר את מדרש הגדול, ומה מהרי"ץ כתב על כך. מוזכר שם, שמהרי"ץ כתב כך וכך. הוא [יוסף קאפח] הוציא זאת לאור, ופתאום הוא כותב הערה על כך [שם אות כ"ה].

מה ההערה שהוא כתב? מי זה מהרי"ץ? תשמעו טוב, איך הוא מסביר, מי זה מהרי"ץ. הוא כתב בסידורו דברי ניחוש ועוננות על פי חָלוּת התקופות.

שמעתם מי זה מהרי"ץ? זה שכתב 'דברי ניחוש ועוננות'. זהו. לא שחיבר פירוש עץ חיים, ולא שחיבר שו"ת פעולת צדיק, ולא כלום. מי דיבר על ניחוש ועוננות? מה הקשר? אתם מבינים, איזו רשעות יש בכך?

מה שבעצם כתוב כאן, כעת אני מגלה כוונות נסתרות, אשר מובלעות פה ושם. למי שמבין ומעמיק.

בעץ חיים חלק א' [דף קצ"ד ע"ב] כתוב כך, הרוצה לדעת דת ירידת גשמים בכל שנה, אם האדם רוצה לדעת האם ירד גשם? האם השנה הבאה תהא גשומה, או שלא? יסתכל בשלשה ימים שיש בהם חכמה גדולה בחודש תמוז וכו', אם יהיה יום י"ג מעונן, יהיה כך וכך וכו'. מה עם האיסור, לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ [ויקרא י"ט, כ"ו]? ומה עם האיסור, לֹא יִמָּצֵא בְךָ וגו' מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף [דברים י"ח, י']?

האמת היא, שהאבן עזרא אומר, כי מה שכתוב בתורה 'מעונן', הכוונה על מי שמסתכל בעננים. נכון, לפי דבריו זה אסור. אבל אף אחד, אינו מסביר כך. חז"ל אומרים, כי 'לא תעוננו' היינו, אוחזי עיניים, או מחשבים עתים ושעות [עיין סנהדרין דף ס"ה עמוד ב']. ובכל מקרה, נכון שהרמב"ם [בהלכות ע"ז] סובר שעניין האסטרולוגיה זהו ניחוש ועוננות, אבל כל גדולי ישראל, כגון הרמב"ן וכו', כולם אינם מסכימים איתו, אלא אומרים שזאת טעות. חכמת הכוכבים, זאת חכמה אמיתית. מה שאסור לנחש ולעונן, המדובר על אחד שאינו יודע את החכמה הזאת, וממילא הוא טועה. אבל מי שיודע זאת בדרך חכמה, אין בכך שום איסור. מי שיעיין בשלחן ערוך המקוצר, הלכות מעונן ונחש ומכשף, יראה שכתבתי שם, כי חכמי תימן ובכללם מהרי"ץ זיע"א, לא קיבלו את דעת הרמב"ם בעניין זה. א"כ, מה רוצה קאפח? בגלל שהרמב"ם כתב כך? ומה עם כל גדולי ישראל החולקים עליו? בשביל כך, צריך לבזות את מהרי"ץ, להגדיר אותו כאחד ש'כתב דברי ניחוש ועוננות'? טוב, בסדר, לפי שיטת הרמב"ם, אבל למעשה לא קיבלנו את שיטתו.

ולמעשה, יתירה מכך, בכלל לא בטוח שמהרי"ץ כתב זאת...

בכתב יד קדשו של מהרי"ץ, הדפים הללו בכלל לא נמצאים. אינני יודע, האם זה בכלל יצא ממהרי"ץ, או שלא. הדפיסו זאת, בתוך תכלאל עץ חיים. אבל לא בטוח, שמהרי"ץ כתב זאת. אולי כפי שאמרתי מקודם, זה בכת"י אחר שאין לנו.

רומזים לי כאן שצריך כבר לסיים, אבל אני חייב לבאר לכם עוד כמה שורות, במה שכתבתי שם [בהקדמה לשו"ת פעו"צ]. תקבלו זאת עליכם, כי כפי שאמרנו מקודם, שלא מפסיקים באמצע העניין, א"א לגמור באמצע "הסיפור"...

בהמשך כתבתי כך, ואגלה עוד את הכוונות הנסתרות והנעלמות של כמה וכמה, אשר זה מקרוב חשבו לצמצם בסמכותו וביקר תפארת גדולתו, שהכל לא היה לולא השפעת בית מדרשו של אותו מתחכם שהוציא שם רע על הזוה"ק ורבינו האר"י בפרט ועל תורת המקובלים בכלל. כולם יודעים, שזהו יחיא קאפח, הדבר ברור. והוא וחבורתו מרדו גם בסמכות מרן השלחן ערוך שהוראותיו נתקבלו בכל תפוצות ישראל, ובדרכם הנלוזה נמשכו גם למאן מלקבל את סמכותו של מאריה דאתרין מהרי"ץ. למה? יען כי גם הוא מקובל. כיון שגם הוא 'מקובל'. אז ממילא, מחקו את הכל, וזלזלו בהכל. לא שלחן ערוך, ולא מהרי"ץ, רק הרמב"ם. זהו. חוץ מזה, לא קיים כלום.

גבהות ליבם לא הניחה להם להכיר בגדולתם של רועי ישראל, וביקשו לעקור את הכל, והמקום ב"ה לא הפיק זממם. לכן מחוץ למחנה מושבם.

אך מתוך אלה שלמדו אצלו, גם אותם שנטו מדרכו זו הרעה, מכל מקום בעקיפין גרם לקרר ולהחליש את אימתם מפני מהרי"ץ, ועכ"פ להתעלם ממנו ושלא לקבל את סמכותו המוחלטת. יען כי ליצנות אחת, דוחה מאה תוכחות. בבחינת מה שעשה עמלק, כמ"ש [דברים כ"ה, י"ח] אשר קרך בדרך, שקירר את האמבטי הרותחת, כמו שהמשילו חז"ל.

כאן אני מגלה נסתרות, אלו דברים דקים של 'הרגשות', של 'הרגשים', זה לא דברים ידועים, אבל צירפתי נִימָא לנימא, נקודה לנקודה, וחושבני – לפי דעתי – שאמרתי את האמת לאמיתה, וגם חייבים לדעת אותה.

לאותו יחיא קאפח, היו תלמידים. ישנם כאלה, שהמשיכו את דרכו, בעוה"ר. וישנם כאלה, אשר ב"ה זכו להשתחרר מזה. כגון, הרב חיים כסאר זצ"ל, והרב יוסף צובירי זצ"ל. הם למדו אצלו בהתחלה, בשלב מסויים בצעירותם, וב"ה בהמשך הם עזבו אותו, ולא הלכו בדרכו. אבל מצד שני, כיון שהם למדו אצלו, אירע בזה כמו 'בן בליעל שקירר את האמבטי'. עמלק. הם כבר נתקררו. אצלם, מהרי"ץ כבר לא הענק שבענקים. כי כאשר מישהו מזלזל באיזה גדול בישראל, מי שמדבר על אחד גדול בישראל, יגיד איזה דברי זלזול עליו, השומע צריך להיחרד, כיון שהוא כבר אינו מסתכל על אותו ה'גדול' אותו הדבר. אם הוא שמע דברי זלזול בכבודו, הוא כבר מעריך אותו פחות. כל אחד, יכול לבחון את הדברים בעצמו, בזמנינו, ולהשוות את הדברים לעניינינו.

וזהו שגרם, כי מן הטובים שבהם, יש דוחה לפעמים את דבריו כלאחר יד, ופעמים בלא להזכיר את שמו. זהו הרב חיים כסאר. ולאידך גיסא, יש שהעיז להרחיב לבלי חוק פיו ולשונו וקולמוסו. זהו הרב יוסף צובירי. ולא נהגו כמו בעבר, שנבהלו אף גדולי גדולים מפניו. כגון שתראה למהר"י הכהן בשו"ת חיי שלום סימן ב', איך לפני שמעיר על דברי מהרי"ץ, הקדים להתנצל בחרדת קודש כמה שטין וכו', הבאתי שם את מה שהוא כותב, עד שהוא בא לחלוק על מהרי"ץ, כתב אולי ארבע שורות של התנצלות, אחרי נשיקת עפר רגליו וכו'.

רק שתדעו, במה בדיוק המדובר.

כל אחד יכול לראות, את המובא בחוברת אור ישראל [גליון ו']. אספו שם מדברי הרב חיים כסאר, השגות על מהרי"ץ זיע"א. לדוגמא, בעניין שכתב מהרי"ץ, שאם לא אמרו 'רחם' בברכת 'תשכון', אזי לומר זאת בברכת 'רצה'. ובספר שם טוב [תפילה פ"י הי"ד] כותב הרב חיים כסאר כך, אם שכח לאמרה במקומה, נראה לענ"ד דיאמרנה קודם אלהי נצור, כדין ענינו שהזכיר רבי' ז"ל, דלא כמאן דאמר דנראה לו דיאמרנה בעבודה. וכן לגבי דברים אחרים. כגון בקשר לעניין אמירת שבע ברכות שלא בבית החתן, כפי שהיום בזמנינו ב"ה הדבר נפוץ אצל כולם, אבל בעצם זה מבוסס על תשובת מהרי"ץ, וגם על כך הוא חולק. הדברים נדפסו בחוברת אור ישראל, שהוציא לאור בזמנו הרב איתמר כהן. אבל, ברוך ה' שזה לא עבר בשתיקה, הבאתי שם בסוף את התשובות שלי, ישנן שם עשר הערות, בהם עניתי על כל הטענות שלו על מהרי"ץ.

ברם, צורת הכתיבה, הקירור בא בעצם בגלל מה שינק ממנו. זאת היא הנקודה.

ולמעשה, לגבי כל השיטה של הרב צובירי, הרי כל ימיו הוא נלחם נגד מהרי"ץ.

האמת היא, אני חייב להדגיש זאת, שאנחנו נוגעים בנושא זה רק 'על קצה המזלג', כיון שזהו נושא ארוך ורחב מאד, ואין זה הזמן להאריך בכך.

בכל אופן, כל ההוכחות שלו, וכל טענותיו בספריו בקשר למה שדיברנו לגבי התכאליל הקדמוניות, ועל המנהג הקדום, בדקנו את כל הראיות שלו, והכל הוא מוטעה ומשובש. אני אחראי לכל מלה שאני אומר כאן. מי שיודע ומבין ומבחין, יודע ומבין שהכל זאת טעות אחת מיסודה.

ולגבי הרב חיים כסאר, אל תחשבו שאני ח"ו לא מחשיב אותו. אדרבה. הוא היה צדיק גדול, קדוש ופרוש מענייני העולם. אבל בכל זאת, צריכים לדעת את הנקודה הזאת, שקצת יש פגם וחסרון, למרות כל המעלות.

דרך אגב, גם לגבי הרב צובירי, אל תחשבו שח"ו הוא כקליפת השום בעינינו. אינני רוצה שיהיו טעיות. שאף אחד לא יחשוב, שאני מזלזל בו. ובכלל אסור לזלזל בתלמידי חכמים. אבל לגופו של עניין, כל מה שאני מדבר אלו אינם דברים אישיים. ההיפך, אני מעריך אותו מאד, הוא היה תלמיד חכם חשוב מאד. אבל, הנגיעה עיוורה אותו. הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים [דברים ט"ז, י"ט]. לולא שהיה לו עניין להילחם, היה יכו"ל גברא רבה. ואם היינו זוכים, שיהיו עוד תלמידי חכמים כמותו, היה טוב. אבל – איך אומרים – הנגיעה שלו היתה ממש עצומה גדולה ונוראה. השוחד אינו חייב להיות דוקא שוחד של כסף, ישנו גם שוחד של ההבנה.

אותו הדבר, לגבי הרב יצחק יוסף. הוא משוחד. למרות שירבו כמותו בישראל, הוא גברא רבה, אבל יש לו בעיא, מי שאומר אחרת מהאבא שלו, הוא כבר לא רואה כלום. לא מסוגל לשמוע את האמת.

וכן הרב צובירי, כל מה שמדובר כנגד מה שהם נהגו אצלם, הוא יצא בשצף קצף. אני רוצה לומר לכם, כי ראיתי זאת בצורה מפורשת. הרי הייתי פעמים רבות איתו בביתו, ודיברתי עמו על הרבה דברים. זהו דבר, שלא להאמין. אני לא יכול כעת ואינני רוצה להיכנס אל הפרטים, אבל למשל כתוב 'אסור' והוא רואה 'מותר'. פלא עצום. הוא רואה ההיפך ממה שכתוב. הוא היה כ"כ משוחד, כ"כ תפוס בדעה שלו, עד שהוא לא רואה מה שכתוב. מי שלא ראה זאת, אינו מסוגל להאמין.

בכדי לשׂבר לכם את האוזן, אתן לכם דוגמא לכך.

בזמנו הוצאתי קונטריס בשם 'ספר תורה המנוקד', לגבי עניין הסימונים שעושים בספרי תורה של התימנים, ישבתי על המדוכה בכל הנושא הזה, לברר זאת בספרי הראשונים והאחרונים, ובסוף כתבתי להצדיק את זאת, שהדבר כשר וכו', אבל לא לעשות זאת לכתחילה. למה להיכנס לשאלות? סוף סוף זאת מחלוקת, וישנם כאלה האומרים שהס"ת פסול. ובשלחן ערוך המקוצר [סי' קס"ה סעיף י"ז] הסברתי, שלפעמים זה יכול להיות כשר אפי' לכתחילה, אבל בדרך כלל עדיף שלא. הגשתי את הקונטריס בזמנו להרב צובירי, והוא אמר לי כך: אני אשב על הנושא הזה, ואני אכתוב שזה כשר לכתחילה.

אמרתי לעצמי, מה הפירוש? הרי אתה עדיין לא למדת את הנושא, אתה אומר שכעת אתה תשב על הנושא הזה, ושתכתוב שזה כשר לכתחילה. כיצד אתה יודע מראש, מה תהיה המסקנא? אולי כשתלמד בספרים, תחשוב אחרת?

חושבני שבני הרה"ג משה שליט"א יכול להעיד עלינו. בזמנו הרב יצחק יוסף כתב מאמר לגבי הנושא של הוראות מרן בארץ ישראל, והרב משה דיבר איתי על כך. אמרתי לו, אתה לא חייב לכתוב כפי שאני אומר. תבדוק. אם הוא צודק, תכתוב שהוא צודק. אתה לא צריך לבוא מראש, לתרץ אותי. תקרא את המאמר שלו, ואם יש לו טענות נכונות, אזי אדרבה, הוא אכן צודק.

מרן שליט"א פונה לבנו הרב משה בשאלה: זה נכון מה שאני אומר?

הרב משה שליט"א (מופתע מהשאלה שלא התכונן אליה): אני נזדעזעתי מכך. כך אבא אמר לי. תכתוב מה שנראה. אם הוא צודק, אז הוא צודק.

תגובת מרן שליט"א: כך היא דרכה של תורה. תיגש בלי נגיעות. התורה היא אמת, ורק אמת.

אבל לצערינו, הם נגועים בצורה איומה ונוראה, עד שהם לא מסוגלים לראות את האמת. 'השוחד יעוור'.

לכן ברצוני לומר, שלא תהיה שום טעות, אנחנו מכבדים ומעריכים אותם. כ"ש וק"ו את מהר"ח כסאר. אבל מה שלא נכון, אנחנו חייבים לומר את האמת. בתורתנו הקד', אין משוא פנים.

מי שרוצה לראות זאת בספריו של הרב צובירי, יוכל לראות זאת בעצמו, אבל רק מי שמבין ויודע. כאשר ישנה קושיא עליו, על המנהג שלהם, אז זה רק 'כלאחר יד'. אה, ומה שמקשים כך וכך, כך כותב זאת באיזו שורה אחת, זה כך וכך, 'מרח' את זה ועשה מכך כביכול זאת אינה קושיא. אבל כאשר ישנה קושיא על מהרי"ץ, אפילו לא קושיא אלא איזו הערה קטנטונת, או אה, הוא עושה מכך עסק גדול ועצום, מנפח ומגדיל זאת. כמה דפים, וחוזר וחוזר. רק אנחנו צודקים. מי שיקרא בספריו, הוא בטוח שהצד השני טועה בהחלט. תגיד, 'אלו ואלו דברי אלהים חיים', ישנה קושיא לכאן וישנה קושיא לכאן, זה אומר כך וזה אומר כך. לא. רק אנחנו צודקים. מי שאומר אחרת, יש עליו תמיהות וכו', וזה לא נכון וכו' וכו'. 'המשנה מן המתמיהין'. ביטויים חמורים כתב, כגון 'אין יסוד ואין שחר לדבריו'. ובעל־פה שמעתי ממנו בעצמו ביטוי מזעזע רח"ל. אבל אנחנו, חלקים. גם אם ישנן אלו שאלות נכונות, וקושיות ותמיהות, זה ממש כלאחר יד. הוא לא מתייחס לכך. רואים וחשים נגיעה איומה ונוראה.

אבל שוב הפעם, אני אומר את הדברים הללו בתורת אמיתה של־תורה. כי בסופו של דבר, אסור לזלזל בתלמידי חכמים. אבל, חייבים לדעת את הדבר הזה.

א"כ תראו, כיון שכן, אין לנו ברירה, אלא רק להציג את האמת. יש בפני את הספר 'אורח לצדיק', כולם כאן מכירים אותו, אנחנו ממשיכים את המבצע [שדובר עליו בדרשת מרן שליט"א שנמסרה במסגרת המעמד הגדול בחוה"מ סוכות ה'תשע"ט, בעיר רחובות ת"ו]. את הספר הזה, אורח לצדיק, זכה לחבר אברך חשוב היושב על התורה ועל העבודה, אני מכיר אותו אישית, אבל כיון שיש לו במשפחה אנשים שהוא ממש מפחד מהם, הוא לא יכל לכתוב את שמו במפורש, פשוט בכדי שלא יזיקו לו.

כל הספר הזה הוא השגות על הרב צובירי, עברנו בזמנו על הספר, עזרנו וסייענו לו מאד, אשריו ואשרי חלקו, הוא ממש עמד על כל הספרים שלו, על סידור כנסת הגדולה ועל ויצבור יוסף בר וכו', ודחה והפריך את הכל. זה לגבי השאמי.

וכן לגבי מי ש'על ידו', זהו הרב יצחק יוסף, על הקונטריס שלו, על כך הוא כתב בסוף הספר אורח לצדיק. איך אומרים, הספרדים עוזרים לספרדים. השאמי עוזר לספרדי, והספרדי עוזר לשאמי. לכן, הם הולכים באותו כיוון ואותו המהלך. אבל הספרים הללו, מגלים את כל הטעיות שלהם. [הערת העורך: יש גם את הספר והצדיקו את הצדיק].

אינני יודע, מה יהיה בסופו של דבר, האם הם יכירו את האמת או שלא יכירו, אבל זה לא משנה לנו. אנחנו חייבים לומר את האמת, וסוף האמת לנצח.

לכן, כפי שאמרתי, אנחנו ממשיכים במבצע על הספרים האלה, עד חנוכה, ואולי יותר. לבתי כנסיות ובתי מדרשות, הספר מחולק חנם, ב"ה ישנו נדיב המסבסד זאת, ולמישהו פרטי זה במחיר מוזל, 25 שקלים בלבד. [ניתן לפנות לרב ניר טיירי הי"ו בטל' 052-7635645].

כל זאת למען, כמה שאנחנו יכולים בדור הזה, שלא תהא האמת נעדרת. בכדי שמי שרוצה לדעת האמת, שיוכל לדעת. והאמת והשלום אהבו.

במלים אחרות, אנחנו לא מתנגדים לשאמי, ולא לספרדים. אין לנו ח"ו מגמה נגדם, אנחנו מכבדים ומעריכים את כולם. ההתנגדות שלנו היא, איך שהרב צובירי מסביר את השאמי, לא לשאמי בעצמו. ישנן חילוקי דעות, אבל כפי שהוא העמיד את השאמי, זה לדעתנו טעות גמורה, ואסור שהדבר יהיה מופץ.

אבל כפי שאמרנו, בסך הכל, אלו ואלו דברי אלהים חיים. התורה היא אמת, אבל אם ישנם אנשים המנסים לעוות את האמת, אנחנו חייבים להציג את הצד השני, הנכון, בכדי שח"ו לא יבואו התלמידים אחרינו וישתו מן המים הרעים, יראו איזה טעיות או דברים שח"ו נעשו. לכן, שהאמת תצא לאור בעזהי"ת, אכי"ר.

שאלה מהקהל: לגבי מהר"ח כסאר, זה הסגנון שלו, אפילו על מרן הכסף משנה הוא כותב דלא ככסף משנה, וכדומה.

תשובת מרן שליט"א: בכל זאת מהרי"ץ שאני. מהרי"ץ הוא מאריה דאתרין. כל חכמי תימן עד קאפח, התייחסו למהרי"ץ באופן מיוחד, העריצו אותו.

שאלה מהקהל: לא רק הוא, גם הרב שלום כריף כתב נגדו בצורה תקיפה.

תשובת מרן שליט"א: אבל הר"ש כריף לא היתה לו השפעה בקהילה. אינני יודע אם היו לו בכלל תלמידים, ואולי מעט מאד. עכ"פ הוא כמעט נשכח. לולא נמצאו כתביו זה מקרוב, כמעט ולא היו יודעים כיום ממנו. אבל קאפח, גרם וגורם נזקים עד דורנו, הי"ת ישמרנו.